השבת התיק ה"אבוד"

מעשה שהיה כך היה: ראובן עמד לעלות לאוטובוס בעיר נהריה, ופתאום הבחין בשמעון, יהודי מבוגר שעמד גם הוא לעלות לאוטובוס ובידו תיק כבד. ראובן פנה אל שמעון וביקש בלבביות: "ייתן לי כבודו את הזכות להעלות את תיקך לאוטובוס". שמעון הודה לו ומסר לידו את התיק.

ראובן עלה לאוטובוס עם התיק בידו והניח אותו במדף המיועד להנחת חבילות שמעל למקום מושבם של הנוסעים, ולאחר מכן התיישב לצד שמעון.

יהודה, ידידו של ראובן, שישב באותה עת במושב האחורי באוטובוס, הבחין שראובן נכנס עם התיק בידו, והיה בטוח שזהו תיקו של ראובן... כעבור רבע שעה הבחין יהודה שראובן כבר ירד מהאוטובוס, ואת התיק שלו "שכח" במקום שהניחו באוטובוס... יהודה הסיק אפוא [בטעות] שנקלעה לידו מצוות "השבת אבדה"... הוא ניגש ונטל לידיו את התיק. באותו רגע, שמעון [בעל התיק] עסק בקריאת תהלים, ולא הבחין שנוטלים את תיקו...

יהודה ירד מהאוטובוס עם התיק, ושמעון הרגיש באבדן תיקו רק כאשר עמד לרדת... הוא ערך חיפושים קדחתניים, אך התיק לא נמצא באוטובוס...

שמעון, שהגיע באותו יום אל העיר נהריה לרגל פגישה עסקית, נאלץ לשוב אל עירו הדרומית בידיים ריקות...

בינתיים פנה יהודה אל ראובן ידידו וסיפר לו על התיק ששכח באוטובוס. ראובן הודיע לו: "זה לא התיק שלי, הוא שייך ליהודי שישב לצידי..."

יהודה פתח את התיק כדי למצוא פרטים אודות בעליו. הוא איתר את מספר הטלפון של שמעון והתקשר אליו. שמעון הזדעק: "בתיק מונחים מסמכים חשובים מאוד וסכום כסף רב! אבקש שתמהר להגיע אל ביתי שבעיר באר שבע ותשיב לי את התיק!"

יהודה טען כנגדו: "ראה נא, לא הייתה לי כוונה לגזול אותך, הייתי בטוח שהתיק שייך לראובן... כמדומה שאתה צריך להגיע אלי לנהריה על מנת ליטול את התיק שלך..."

נשאלת השאלה - מי צריך לבוא למי?

תשובה

מבואר ב"נתיבות המשפט" (סי' רל"ב סק"י), שאם אדם לקח חפץ השייך לחברו, והוליכו למקום אחר, אפילו אם לקחו בשוגג, אבל היה יכול לבדקו [ואז לא היה מוליכו עמו למרחוק], והתרשל ולא בדקו - הרי הוא נחשב ל"מזיק", בכך שגרם לבעל החפץ להוציא הוצאות לצורך השבת החפץ אליו, ולכן חייב לשאת בהוצאות החזרת החפץ לידי בעליו. לאור דברי ה"נתיבות", היה מקום לומר שיהודה חייב בהשבת התיק עד לבית שמעון.

אולם למעשה נראה שאין להחשיב את יהודה למזיק [או לגנב בשוגג], כי מניין היה לו להעלות על דעתו שהתיק שייך לאדם אחר?! ואדרבה, הוא נהג כפי שהתורה ציוותה עליו לנהוג לנוכח הנסיבות, שכן אמרו חז"ל (שבועות מ"ו:): "חזקה כל מה שתחת ידו של אדם שלו הוא", וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' קל"ג ס"א): "כל דבר המיטלטל שהוא ביד האדם, בחזקת שהוא שלו". וממילא, מכיוון שיהודה ראה את ראובן מחזיק את התיק בידו ונראה כבעליו, הוא היה רשאי להסיק שמוטלת עליו מצוות השבת אבדת התיק. ולפיכך הוא אינו חייב לטרוח ולהוציא הוצאות בהבאת התיק לשמעון, אלא שמעון יבוא וייטול את שלו.

לסיכום: יהודה אינו חייב להוליך את התיק עד לבעליו שמעון, אלא שמעון יבוא וייקחנו.