המילה שעוררה את הנשמה – חלק ב'

תקציר מהפעם הקודמת:

באחד מלילות חודש אלול לפני תפילת ערבית נכנס הבעש"ט לבית המדרש ונראה שקוע בעולמות העליונים ובפניו ניכרת התרגשות גדולה. לאחר שעה התחיל הבעש"ט את התפילה בשמחה וכשסיימו סיפר לתלמידיו על יהודי שבנערותו הסתובב עם גויים עד שהתבולל ועזב את יהדותו. לאחר 30 שנה כשהגיע למסחר בעיירה סמוכה למז'יבוז' ראה המון יהודים עושים קניות, ולאחר בירור קצר אמר לו יהודי פשוט: אצלנו מתקרב חג שנקרא "ראש השנה" שהוא יום הדין. כששמע המתבולל את היהודי הפשוט אומר את המילה "אצלנו" דבר זה גורם לו להבין לאיזה רחוק מהיהדות הגיע, והזכרת יום הדין  עוררה את נשמתו.

המשיך היהודי המתבולל להסתובב בין דוכני השוק וזיכרונות הילדות צפו לפניו עד שהבין שהמיר עולם עשיר מלא תוכן, בחיי הוללות ריקים, שאין בהם שום שמחה אמיתית.

מחשבות אלו לא הרפו ממנו עד שהוצף בגעגועים עזים לימי ילדותו שצרבו את ליבו.

בעודו מסתובב בעיירה, לפתע מצא עצמו עומד מול בית כנסת, כולם נכנסו לתפילת ערבית והוא נשאר בחוץ נסער ונרגש, הוא כ"כ רצה להיכנס ולהצטרף לתפילה, אך התבייש מאוד בחזותו הגויית, אך לבסוף מרוב התרגשותו לא התאפק, נכנס לעזרת הנשים הריקה, הסתתר מאחורי הווילון והציץ לאולם בית הכנסת.

כשהחל החזן "והוא רחום יכפר עוון" הרגיש רעד בכל גופו, הוא כ"כ רצה להצטרף לתפילה אך המילים נשכחו ממנו לגמרי, דבר זה גרם לו כאב עצום בליבו עד שעיניו החלו זולגות דמעות רותחות.

לאחר שעזבו המתפללים את בית הכנסת לקח האיש סידור והחל להתפלל בכוונה עצומה והחל בסערת ליבו לשלב בתפילה דברים שיצאו מליבו הנרגש: "ריבונו של עולם יודע אני שאין בעולם חוטא כמוני... " וכך החל לפרט את חטאיו, ולבסוף אמר: "אבא שבשמיים, אני יודע שרחום וחנון אתה ורב חסד, בבקשה סלח לי על חטאיי ופשעיי, ומעכשיו לא אחטא עוד, אני רוצה באמת לחזור להיות יהודי, אנא קבל אותי".

תשובתו עוררה רעש גדול בשמים ועלתה עד כסא הכבוד.

כשראיתי מה מתחולל בליבו המתנתי לתפילתו שנזכה להתפלל איתו ולכן איחרתי את תפילתנו, זכינו להתפלל עם בעל תשובה שתפילתו בקעה את כל הרקיעים.