איפה כאן היסיון

פרשת לך לך פותחת באחד הנסיונות שהתנסה אברהם אבינו:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

אולם, מיד לאחר הציווי התורה מציינת חבילת הבטחות עצומה שמבטיח הקב"ה לאברהם:

"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"

חז"ל [הובא ברש"י] מפרשים את עומק ההבטחות הללו:

ואעשך לגוי גדול - הבטחה לבנים (שהרי אברהם היה עקר וללא ילדים).

ואברככה –  הבטחה לעושר רב וממון.

ואגדלה שמך  -  הבטחה למוניטין, כבוד ופרסום.

התמיהה אם כן חזקה מאוד: מה החכמה? איפה הניסיון?

אם הובטח לו עושר, כבוד, זרע וברכה,  מה החכמה הגדולה לעזוב? איפה נחבא כאן "ניסיון" כה גדול ונורא עד שחז"ל מעלים אותו על נס כאחד מעשרת הניסיונות של אברהם אבינו?

את התמיהה הזועקת הזו מיישב רבנו חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש  ביסוד נפלא עד מאוד:.

כותב ה"אור החיים" הקדוש: אכן, אמת וצדק! לו היה מדובר רק על העצם של היציאה וההליכה  - לא היה כאן שום ניסיון. כל אדם בעולם, אפילו הפשוט ביותר, היה קם ורץ ברגע שהיה שומע הבטחות מופלגות כאלו של עושר, בנים וכבוד.

אם כן, איפה היה הניסיון?

הניסיון היה ב"לָמָּה"! בטוהר הלב ובזיכוך המניעים!

הקדוש ברוך הוא העמיד את אברהם אבינו במבחן הזיקוק הפנימי: לאחר ששמעת את כל ההבטחות העצומות הללו - מאיזו סיבה תצא לדרך?

האם תלך בגלל שקורץ לך העושר, הבנים והכבוד?

או שתצעד קדימה אך ורק מפני שהקדוש ברוך הוא ציווה אותך, תוך ביטול מוחלט של כל נגיעה ופנייה עצמית?

כדי להבין את גודל עמידתו של אברהם אבינו בניסיון האדיר הזה, עלינו להתבונן במילים המדויקות שבהן מעידה התורה על רגע היציאה לדרך:

"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'!!!

התורה אינה כותבת "וילך אברם לקחת את הברכות", ולא "וילך אברם לארץ כנען". התורה מעידה על טוהר המחשבה: אברהם הלך אך ורק מפני ש"דיבר אליו ה'"!

אברהם אבינו מחק לחלוטין את כל החשבונות האישיים. הברכות העצומות של בנים ועושר לא היוו עבורו אפילו אחוז אחד מהמניע ליציאה. הוא צעד אל הבלתי-נודע אך ורק מתוך אהבת ה' טהורה ורצון לקיים את ציוויו.

על דרגה אלוקית זו נפסק בספר נחמיה: "וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ" הקדוש ברוך הוא בדק את לבבו של אברהם - את המקום הכמוס ביותר של הסיבות האמיתיות למעשיו - ומצא אותו טהור ונקי מכל פנייה חומרית!

יסוד נורא זה של ה"אור החיים" הקדוש משליך אור אדיר על עבודת ה' של כל אחד מאיתנו בדורנו:

בדורנו אנו שומעים פעמים רבות על הסגולות העצומות הטמונות במצוות,  אם זו תוספת שבת שמביאה עמה ברכה ופרנסה, אם אלו הנהגות של חסד, צדקה או קבלות טובות הידועות כמסוגלות לישועה, לרפואה ולזיווג.

חס וחלילה, אין בדברים אלו כדי להמעיט או לבטל את מעלתן של הסגולות! זכות עצומה היא לבקש ולהתפלל בזכות המצוות שאנו עושים, והן אכן מושכות שפע רב לעולם. אבל לעיתים, מרוב עיסוק ב"מה יצא לי מזה", משהו בדרך מטוהר המניעים שלנו מטשטש... דומה לפעמים כאילו איבדנו את הצפון!

עלינו לזכור תמיד את הלקח מניסיונו של אברהם אבינו:

אנחנו כאן בעולם, קודם כול ולפני הכול, כדי לעשות את רצון ה'!

לפני ואחרי כל הישועות, השפע והסגולות - המניע הראשי, הלבבי והעיקרי של קיום המצווה צריך להיות "כאשר דיבר אליו ה'". לעשות נחת רוח ליוצרנו, מתוך עבדות תמימה ואהבה צרופה.

יה"ר שנזכה להימנות עם צאצאיו של אברהם אבינו, ועלינו ייאמר: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך"!

הרב פינטו