עכבה לטובה

עכבה לטובה

השאלה שלפנינו הגיעה מאת בחור הלומד באחד ממוסדות התורה בארצות הברית. וכה סיפר הבחור: הנהלת המוסד שאני לומד בו ארגנה טיול לארץ ישראל עבור התלמידים ואנשי הצוות. בני הכיתה המתינו בציפייה וכיסופין לביקור בארץ הקודש. כולם אישרו את השתתפותם בטיול, מלבד שני תלמידים - אני וחברי הטוב לכיתה...

הסיבה ששנינו לא יכולנו להשתתף בטיול היא המצב הכלכלי הקשה השורר בביתנו. גם הורי וגם הוריו של חברי אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות כרטיס טיסה.

כשנודע הדבר למנהל המוסד, הוא פנה אל שנינו ולחש באוזנינו כי המוסד יממן עבורנו את רכישת כרטיסי הטיסה.

ביום המיועד הגענו מרוגשים לנמל התעופה, אך אז נודע לנו על עיכוב משמעותי מאוד במועד ההמראה. בעקבות העיכוב חברת התעופה פיצתה כל נוסע בסכום של 300 דולר. מכיוון שכרטיס הטיסה שקיבלתי נרשם על שמי, הועבר אלי סכום הפיצוי.

בתחילה שמחתי על קבלת הפיצוי, כי סכום זה עבורי הוא רב מאוד. אך מאוחר יותר החלו לעלות הרהורים בליבי, שמא הכסף לא שייך לי... פניתי אל חברי הטוב ותהיתי בפניו: "הן הפיצוי הגיע לידינו בעקבות רכישת הכרטיס, וממילא אולי עלינו להעביר את הסכום לקופת המוסד שמימן עבורנו את הכרטיס...?". אולם חברי טען שלאחר שהכרטיס נקנה עבורנו, הוא שלנו לגמרי ולכן גם הפיצוי שייך לנו...

נשאלת השאלה: עם מי הצדק? האם אנו יכולים להשאיר את דמי הפיצוי בידינו או שמא עלינו להעבירו למוסד?

תשובה

אדם השולח את חברו לקנות סחורה שמחירה קבוע על פי משקל או מידה, והמוכר הוסיף וסיפק סחורה יתרה, דהיינו שהוסיף במשקל או במידת הסחורה, הדין הוא שהמשלח והשליח חולקים באותה תוספת, הואיל והיא התקבלה הודות לשניהם - בעקבות השתדלותו ופעולתו של השליח, ובעקבות מעותיו של המשלח (ראה שו"ע חו"מ סימן קפ"ג ס"ו ובנושאי כלים שם).

לאור זאת, היה מקום לטעון שהתלמידים יתנו מחצית מדמי הפיצוי למוסד שרכש עבורם את הכרטיס, שכן אילו המוסד לא היה משלם וקונה להם את הכרטיס, הם לא היו זוכים לפיצוי.

אולם למעשה נראה שכל הדין הנ"ל של השליח שקיבל תוספת מהמוכר, אמור דווקא בתוספת שניתנה מחמת עסקת המכר שנעשתה בכספו של המשלח, אלא שתוספת זו התקבלה גם הודות לשליח, כגון שהמוכר אמר לשליח שהוא מעניק לו את התוספת משום שבחר לקנות אצלו ולא אצל אחרים. אך ברור שהתוספת ניתנה גם כתמורה על העסקה שנעשתה במעותיו של המשלח, ולכן גם המשלח זוכה בחציה.

אבל אם קיימת סיבה מיוחדת שמחמתה המוכר נותן את ההוספה דווקא לשליח, כגון במקרה שהשליח סיפק לו בעבר טובה והנאה מיוחדת, ומשום כך החליט להעניק דווקא לו את התוספת - בזה השליח זוכה בכל ההוספה, כי המוכר לא נתן את ההוספה משום מעותיו של המשלח, או מחמת המקח שעשה עמו, אלא רק מחמת רצונו להיטיב עם השליח (כך עולה מדברי הרשב"א במיוחסות סימן ס', והאבני חושן סימן קפ"ג סי"א).

ומכאן יש לדון בענייננו, שהואיל והפיצוי שחברת התעופה מעניקה אינו תמורה לעצם עסקת קניית הכרטיסים, אלא הוא "פיצוי חיצוני" בגין אי הנוחות ועגמת הנפש שנגרמה לנוסעים מחמת עיכוב ההמראה, ממילא הוא שייך רק לנוסעים.

לסיכום: הנוסעים שקיבלו את כסף הפיצוי יכולים לזכות בו לעצמם.