תפילת הדרך בטיסה: ברכת הנוסע במטוס ושאלת הזמן

הטיסה היא צורת נסיעה שלא היתה בימי קדם, אך עקרונות תפילת הדרך חלים עליה כעל כל דרך. הפוסקים בני זמננו דנו בפרטי האמירה בטיסה — מתי, היכן וכיצד.

חיוב תפילת הדרך בטיסה

טיסה היא דרך לכל דבר, ויש בה שיעור פרסה ויותר ברוב הטיסות, וסכנת הדרך מצויה בה. לכן הנוסע במטוס חייב בתפילת הדרך כשאר הנוסעים. כל גדרי השיעור והזמן שנתבארו חלים גם כאן.

מתי אומרים אותה

נהגו רבים לאומרה לאחר ההמראה, כאשר המטוס כבר באוויר ובתחילת המסע, בדומה לדין היוצא מן העיר ומתחיל בדרך. יש שאמרוה לאחר שהמטוס המריא והתייצב. אין צורך לאומרה דווקא בעמידה; אומרה בישיבה במושב.

טיסה החוצה אזורי זמן וטיסה רב-יומית

בטיסה ארוכה החוצה אזורי זמן או הנמשכת לתוך היום שלמחרת, יש לדון לפי כללי הנסיעה הרב-יומית. ככלל, אם הטיסה רצופה ובאותו מסע — ברכה אחת בתחילתה פוטרת את כולה, אף שנמשכת שעות רבות, שכן אין בה לינה והפסק כמו במסע יבשתי עם לינה.

סדר מעשי בטיסה

• הטיסה דרך לכל דבר ומחייבת תפילת הדרך.
• נהגו לאומרה לאחר ההמראה והתייצבות המטוס, בתחילת המסע.
• אומרה בישיבה במושב; אין צורך בעמידה.
• טיסה רצופה ארוכה — ברכה אחת פוטרת, שאין בה לינה.

ברכות נוספות הקשורות לנסיעה

נוסע השב ממקום שהיה בו בסכנה, או שעבר דרך מדבר או ים, עשוי להתחייב בברכת "הגומל" לאחר שהגיע בשלום, כפי שיתבאר במאמר על ברכת הגומל לנוסע. ברכה זו נפרדת מתפילת הדרך ונאמרת בבית הכנסת בפני עשרה לאחר ההגעה.

הטסים תכופות ראויים להכין כרטיס נוסח לאומרו בכוונה לאחר ההמראה. בכל ספק לגבי טיסות החוצות אזורי זמן או הנמשכות ללילה — יש לשאול תלמיד חכם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.