צום גדליה: האבל על שארית הפליטה

למחרת ראש השנה, בג׳ בתשרי, מתענים ישראל את צום גדליה. אין זה צום על אויב שהכה בנו מבחוץ, כדוגמת עשרה בטבת או שבעה עשר בתמוז, אלא אבל על אסון שנבע מקרבנו פנימה — רצח מנהיג יהודי בידי יהודי, שכיבה את הגחלת האחרונה של היישוב היהודי בארץ לאחר חורבן הבית הראשון.

הרקע ההיסטורי

לאחר שהחריב נבוכדנצר מלך בבל את בית המקדש הראשון והגלה את רוב העם לבבל, השאיר בארץ שארית של דלת העם — עניים וחקלאים — ומינה עליהם כמושל את גדליהו בן אחיקם בן שפן. גדליהו היה איש צדיק ומנהיג נבון, מבית משפחה שתמכה בנביא ירמיהו. הוא כינס סביבו את הנשארים ואת הפליטים שחזרו מארצות הסביבה, עודד אותם לעבד את האדמה, לאסוף יין וקיץ, ולחיות בשלווה ובנאמנות תחת שלטון בבל. וכך החלה לפרוח שארית של חיים יהודיים מסודרים בארץ.

וַיָּבֹא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה... וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת, אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ (מלכים ב כה, כה).

הרצח וכיבוי הגחלת

ישמעאל בן נתניה, שהיה מזרע המלוכה, מונע בקנאה ובשליחות בעליס מלך בני עמון, בא אל גדליהו במרמה. גדליהו הוזהר מראש על ידי יוחנן בן קרח מפני זממו של ישמעאל, אך בטוב לבו וביושרו סירב להאמין ללשון הרע, ולא הסכים לפגוע בישמעאל על סמך חשד בלבד. בסעודה שערך גדליהו לאורחיו, קם ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליהו יחד עם היהודים והחיילים הבבליים שהיו עמו במצפה. עם רצח המושל נבהלה כל השארית, ופחדה מנקמת בבל על הריגת נציבהּ; רובם ברחו למצרים, וכך חרבה הארץ כליל מיושביה היהודים, ונכבתה שארית הפליטה האחרונה. על חומרת האסון אמרו חז״ל שקבעו צום זה ״ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו״ (ראש השנה יח ע״ב).

הלקח: זהירות בלשון הרע ובמחלוקת

• סכנת המחלוקת הפנימית — לא אויב חיצוני החריב את השארית, אלא שנאה, קנאה ורצח מבפנים. זהו מסר תמידי על כוחה ההרסני של שנאת החינם, המתחדד בפתח ימי התשובה.
• יקרות נשמת הצדיק — האבל מלמד עד כמה יקרה נשמתו של מנהיג צדיק, שמיתתו שקולה כחורבן המקדש עצמו.
• אחריות ההנהגה — יש מרבותינו שראו רמז ביקורת בכך שגדליהו לא נזהר די הצורך, אף שנהג ביושר. הצום מזכיר את מידת הזהירות הנדרשת ממי שגורלו של ציבור בידו.

הלכות הצום

• הצום הוא מדברי קבלה, מן הצומות שהזכיר הנביא זכריה בשם ״צום השביעי״ (כלומר צום בחודש השביעי, תשרי).
• מתחילים לצום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, ואין בו את שאר העינויים שבתשעה באב (רחיצה, סיכה ונעילת הסנדל) — אלא איסור אכילה ושתייה בלבד.
• מעוברות, מניקות וחולים אף שאין בהם סכנה פטורים מן הצום; מי שקשה לו הדבר מאוד יתייעץ עם רב.
• אומרים סליחות ותחינות, ומוסיפים ״עננו״ בתפילה, ובמנחה קוראים בתורה ״וַיְחַל מֹשֶׁה״ ומפטירים ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ״ (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסו).
• כאשר ג׳ בתשרי חל בשבת, נדחה הצום ליום ראשון (ד׳ בתשרי), שכן אין מתענים בשבת מלבד ביום הכיפורים.

סיכום

צום גדליה, הבא מיד לאחר ראש השנה ובפתח עשרת ימי תשובה, מזכיר לנו כי החורבן אינו רק מעשה ידי אויב — הוא גם, ואולי בעיקר, תוצאת שנאה, קנאה ופירוד מבפנים. האבל על שארית הפליטה שנכבתה הוא קריאה נצחית לאחדות, לזהירות מופלגת בכבוד הבריות ובלשון, ולתשובה שלמה. ויהי רצון שנזכה שיהפכו צומות אלו לימי ששון ושמחה ולמועדים טובים, במהרה בימינו אמן.