פדיון פטר חמור — מצוות פדיית בכור החמור בשה

מצווה מיוחדת היא פדיון פטר חמור — בכור החמור הזכר הנולד ראשון לאמו. החמור הוא הבהמה הטמאה היחידה שבכורה קדוש, ככתוב 'וכל פטר חמור תפדה בשה'. הבכור עצמו אסור בהנאה עד שייפדה, ולכן יש לפדותו כדי להתירו.

גדר חיוב פדיון פטר חמור

החיוב חל בתנאים אלו:

• שתהיה זו חמורה של ישראל, ולא של גוי.
• שיהיה הוולד זכר, ופטר רחם — הראשון לאמו.
• שלא נולד לפניו ולד אחר מאותה אם.

בכור ודאי של חמורה שלא הפילה קודם — חייב בפדיון. ספקות בעניין זה רבים, כגון בחמורה שלא ידוע אם ביכרה.

אופן הפדייה

פודים את פטר החמור בשה — כבש או עז, גדול או קטן, זכר או נקבה. נותן הבעלים את השה לכהן, ובכך נפדה החמור ויוצא לחולין, מותר בהנאה ובעבודה. השה ניתן לכהן והוא חולין גמור בידו. אם אין לו שה, יש שפודים בשווי, ובזה פרטי דינים. קודם הפדייה מברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון פטר חמור', ומברכים גם 'שהחיינו' לפי המנהג.

מי שאינו רוצה לפדות

אם אין הבעלים רוצה לפדות את החמור בשה, מצוות התורה לערוף את פטר החמור בקופיץ מאחוריו, ככתוב 'ואם לא תפדה וערפתו'. אולם מצווה לפדות ולא לערוף, שכן בעריפה מפסיד את ממונו ואינו מקיים את המצווה לכתחילה. לכתחילה ראוי תמיד לפדות.

פדיון פטר חמור בזמן הזה

מצווה זו נוהגת בזמן הזה, שאינה תלויה במקדש. אך כיון שאין רבים מגדלי חמורים, אין היא שכיחה. מי שיש לו חמורה שילדה זכר ראשון — חייב לקיים מצווה זו ולפדות בשה ולתתו לכהן. נהגו לקיים מצווה זו בפרסום ובשמחה כשמזדמנת, מפני חביבותה ונדירותה.

בעניין הספקות בבכורה, בדין הפדייה בשווי, ובמנהגי הברכות, יש פרטים רבים. לכן למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.