סימני בהמה וחיה טהורה: מפרסת פרסה ומעלת גרה

אחד מיסודות דיני המאכלות האסורים הוא הכרת הסימנים שמסרה התורה כדי להבחין בין בהמה וחיה טהורה לטמאה. בפרשת שמיני (ויקרא יא) ובפרשת ראה (דברים יד) פירטה התורה את הסימנים, וההלכה נפסקה בשולחן ערוך יורה דעה. הכרת סימנים אלו אינה רק ידע תאורטי, אלא יסוד מעשי לכל דיני האכילה.

שני הסימנים שמסרה התורה

שני סימנים נאמרו בבהמה ובחיה: מפרסת פרסה (פרסה שסועה לשתי ציפורניים) ומעלת גרה (שמחזירה את מאכלה מן הקיבה ולועסת אותו שנית). שני הסימנים הללו צריכים להימצא יחד, ורק אז הבהמה טהורה. בהמה שיש בה רק אחד מן הסימנים — טמאה.

• מפרסת פרסה — הפרסה חצויה ושסועה לחלוטין מלמעלה ומלמטה.
• מעלת גרה — מחזירה את המזון ללעיסה נוספת.
• שני הסימנים כאחד — תנאי הכרחי לטהרה.

הסימנים שאינם מספיקים לבדם

התורה מנתה במפורש בעלי חיים שיש בהם רק סימן אחד, כדי ללמדנו שאין הם כשרים. הגמל, הארנבת והשפן מעלים גרה אך אינם מפריסי פרסה. החזיר מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה. מכאן שכל אחד מהם טמא, אף שיש בו סימן אחד. עניין זה הוא יסוד גדול: סימן אחד אינו מועיל כלל, וצריך דווקא את צירוף שני הסימנים.

ההבדל בין בהמה לחיה

סימני הטהרה של בהמה וחיה זהים — שניהם מפריסי פרסה ומעלי גרה. ההבדל ההלכתי ביניהם אינו בעצם ההיתר לאכילה, אלא בכמה דינים נוספים: חֵלֶב הבהמה אסור באכילה ובכרת, ואילו חֵלֶב החיה מותר. כמו כן, חיה טעונה כיסוי הדם לאחר שחיטה, ובהמה אינה טעונה כיסוי. לכן יש חשיבות מעשית להבחין האם בעל החיים נחשב בהמה (כשור וכבש) או חיה (כצבי ואיל).

סימן הקרניים והשיניים

חכמים מסרו סימנים נוספים לזיהוי, במיוחד כדי להבחין בין מין שאינו מצוי. כל בעל קרניים מפוצלות הוא בכלל המותרים, ויש סימנים בקרניים (כגון היותן מפוצלות, חרוקות ומסובבות) שמעידים על טהרה. כמו כן, בהמה טהורה אין לה שיניים בלסת העליונה הקדמית. סימנים אלו נועדו לסייע במקרי ספק, אך הסימן העיקרי שמסרה התורה נשאר שיסוע הפרסה והעלאת הגרה.

הלכה למעשה בימינו

בפועל, אנו אוכלים רק מן הבהמות והחיות המקובלות במסורת ישראל כטהורות — שור, כבש, עז, ולגבי חיות הצבי והאיל. הטעם הוא שלגבי בעלי חיים שאין בהם מסורת ברורה, יש חשש ולעיתים קושי לקבוע בוודאות את הסימנים, ועל כן נהגו ישראל שלא לאכול אלא מן המקובל. גם כאשר הסימנים קיימים, צריך שהבהמה תישחט כראוי בהלכות שחיטה, ושיתקיימו בה שאר התנאים.

הבחנה זו בין טהור לטמא היא ביטוי לקדושת ישראל, כפי שחתמה התורה את הפרשה: "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, והייתם קדושים כי קדוש אני". ההלכות הללו אינן רק כללי תזונה אלא חלק ממערך הקדושה של עם ישראל.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.