מרור ואפיקומן — אילו מינים כשרים למרור ודיני אכילת האפיקומן

שתי מצוות חשובות בליל הסדר נוגעות לאכילה: אכילת מרור, זכר למרירות השעבוד — "וימררו את חייהם", ואכילת האפיקומן בסוף הסעודה, זכר לקרבן הפסח שהיו אוכלים על השובע. שתי המצוות דורשות הקפדה על המין הנכון ועל הכמות והזמן.

המינים הכשרים למרור

חכמים מנו מינים אחדים שיוצאים בהם ידי חובת מרור, וראשם החזרת. בזמננו נהגו רבים לצאת ידי חובה בחסה, שהיא החזרת המקורית, אף שטעמה בתחילתה אינו מר — מפני שכשהיא נשארת בקרקע נעשית מרה, וזו מהותה. אחרים נהגו בחזרת מן השורש (חריין) או בעירוב של חסה וחריין. כל מין צריך להיות ראוי לאכילה ונקי מתולעים, וזו הקפדה חשובה במיוחד בעלי הירק.

• חסה — המין שרבים מהדרים בו לכתחילה, ובלבד שנבדקה היטב מתולעים.
• חריין (חזרת מן השורש) — ממינים הכשרים, ואוכלים ממנו כמות מבוקרת.
• יש המערבים חסה עם מעט חריין כדי לקיים את שני המנהגים.
• אין יוצאים במרור יבש או כבוש או מבושל — צריך שיהיה לח וראוי.

שיעור המרור וטבילתו בחרוסת

אוכלים את המרור בשיעור הנדרש, וקודם אכילתו מברכים "על אכילת מרור". טובלים את המרור בחרוסת — תערובת זכר לטיט שעבדו בו אבותינו במצרים — ומנערים את החרוסת קודם האכילה, כדי שלא תבטל את טעם המרירות. את המרור אוכלים בלא הסבה, מפני שהוא זכר לעבדות ואין דרך עבדות בהסבה, בשונה מן המצה והיין שאוכלים ושותים דרך חירות.

אפיקומן — מהותו וזמנו

האפיקומן הוא חלק המצה שהצניעו ב"יחץ", ואוכלים אותו בסוף הסעודה זכר לקרבן פסח שהיה נאכל באחרונה על השובע. ולכן אין אוכלים דבר לאחר האפיקומן, כדי שיישאר טעם המצה בפה. אוכלים אותו בשיעור הראוי, ומהדרים לאכול שני שיעורים — אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה.

זמן האפיקומן וההקפדה שלא לאחר

מקפידים לאכול את האפיקומן קודם חצות הלילה, כדין קרבן פסח שזמן אכילתו עד חצות לדעת רבים. לכן ראוי לסדר את הסדר באופן שלא יימשך יתר על המידה, ולהגיע לאפיקומן בזמנו. נהגו הילדים "לחטוף" את האפיקומן כדי שלא יישכח, וזכר לדבר שהיו עושים כן כדי שלא יישנו הילדים וישתתפו עד סוף הסדר.

שאלות מצויות: כיצד בודקים חסה מתולעים, מהו השיעור המדויק של מרור ושל אפיקומן, וכיצד נוהגים מי שקשה עליו לאכול חריין חריף. בכל אלו, ובפרט בשיעורים ובבדיקת התולעים למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.