מצוות התלויות בדיבור: כוחה של המילה

העולם כולו נברא בעשרה מאמרות. לא בפעולה ולא במעשה, אלא בדיבור. ויאמר אלוקים יהי אור. מכאן שהדיבור הוא הכלי הבורא ביותר שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם, שנברא בצלמו. וכמו שדיבור הבורא יוצר, כך דיבור האדם יוצר או מחריב. אדם אחד יכול לבנות בדיבורו לב שבור, ואדם אחר יכול להרוס משפחות שלמות במילה אחת. אין פלא אם כן שרבות מן המצוות בתורה תלויות דווקא בפה.

איסור לשון הרע

החמור והשכיח שבכל מצוות הדיבור הוא איסור לשון הרע. לשון הרע הוא סיפור דברי גנאי על חברו, אף אם הדברים אמת. זהו החידוש הגדול: אין הבדל בין אמת לשקר לעניין זה. אם הדבר אמת נקרא לשון הרע, ואם שקר נקרא מוציא שם רע, שהוא חמור יותר.

החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן, הקדיש את חייו לבירור הלכות אלו וכתב עליהן ספר שלם. הוא מנה את מספר הלאווים והעשה שאדם עלול לעבור עליהם באמירת לשון הרע אחת, ומצא שהם רבים מאוד: לא תלך רכיל בעמך, השמר בנגע הצרעת, ועוד. חז״ל אמרו שלשון הרע שקולה כנגד שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, והוא הורג שלושה: את האומרו, את המקבלו, ואת מי שנאמר עליו.

גבולות ומתי מותר

• מותר ואף מצווה לספר לצורך תועלת, למשל להזהיר אדם מפני שותף רמאי או שידוך בעייתי, ובלבד שמתקיימים תנאי התועלת המדויקים שקבע החפץ חיים.
• אסור לקבל לשון הרע ולהאמין לו, אך מותר לחוש ולהיזהר.
• אבק לשון הרע, כגון אמירה מי היה מאמין שפלוני יגיע למצבו, אף היא אסורה.

אונאת דברים

מצווה נוספת התלויה בדיבור היא איסור אונאת דברים, שנאמר לא תונו איש את עמיתו. חז״ל ביארו שכאן מדובר באונאה שבדברים, בציער וכאב שאדם גורם לחברו במילים. אמרו חכמים שגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזו ניתנת להשבה וזו אינה ניתנת להשבה.

מהי אונאת דברים? להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים, לומר לגר זכור מעשה אבותיך, לשאול על מחיר סחורה כשאין בכוונתו לקנות, או להפנות אדם הסובל בייסורים אל חטאיו כפי שעשו חבריו של איוב. כל הגורם צער בדיבור עובר על לאו זה. וסימן נתנו חכמים: מפני מה נאמר בסוף הפסוק ויראת מאלוקיך, לפי שדבר זה מסור ללב, ואין אדם יודע אם התכוון להרע, לכן הזהירה התורה על היראה.

נדרים ושבועות

כוחו של הדיבור מתגלה במלואו בהלכות נדרים. אדם המוציא מפיו נדר או שבועה, מחייב את עצמו בחיוב גמור מן התורה, שנאמר לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. במילה אחת אדם יכול לאסור על עצמו דבר המותר לכל העולם, וזהו כוח עצום.

דווקא משום כך הזהירו חכמים מאוד מלהיכנס לנדרים, ואמרו אל תהי רגיל בנדרים. הנוהג הרווח הוא לומר בלי נדר בכל התחייבות, כדי שלא ייכשל אדם בביטול דברו. וביום הכיפורים אנו פותחים בכל נדרי, להתרה מן הנדרים, ללמדנו כמה כבד משקלה של מילה אחת שיצאה מן הפה.

ברכות והודאה

לא רק לאיסור נועד הדיבור אלא בעיקר לבניין. הברכות שאנו מברכים הן שימוש נעלה בכוח הדיבור. חכמים תיקנו מאה ברכות בכל יום, שבהן אדם מכיר בטובת בוראו על כל פרט בחייו: על הלחם, על המים, על האור, על גופו הפועל כתיקונו.

הברכה הופכת רגע חולף לרגע של מודעות. אדם השותה מים בלי ברכה, שתה. אדם המברך לפני כן, פגש את בוראו. וכך אמרו חכמים שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל בקודשי שמים, ואילו המברך כתיקונו כאילו קיבל רשות מבעל הבית ליהנות משלו.

אמת ושקר

יסוד גדול נוסף בדיבור הוא מדת האמת, שנאמר מדבר שקר תרחק. חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ואיש האמת דבק בבוראו. חכמים החמירו מאוד בשקר, אך גם לימדו שיש מצבים שבהם מותר לשנות מפני דרכי שלום, כפי שמצאנו שהקדוש ברוך הוא עצמו שינה מעט בדברי שרה כדי לשמור על שלום הבית עם אברהם. מכאן שהאמת אינה קרדום לפגוע בבריות, אלא ערך שנועד לבנות.

ברכה וקללה, ברית ונחמה

עוד מצוות רבות תלויות בדיבור, וכולן מלמדות עד כמה גדול כוחו. מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר כולה בדיבור, שנאמר והגדת לבנך. ברכת כהנים, שבה נמסרה לכהנים הזכות לברך את ישראל, אף היא בדיבור. וידוי הדברים בתשובה, שבו אדם מתקן את מעשיו בפה, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳. אפילו קריאת שמע והתפילה, עיקר עבודת היום, הן מצוות התלויות בדיבור.

מכאן שהפה אינו רק כלי שבו עלול אדם להיכשל, אלא בעיקר כלי שבו הוא בונה את עולמו הרוחני. חכמים לימדו שאדם צריך למעט בדיבורי חול ולהרבות בדברי תורה ותפילה, שכן כל מילה שיוצאת מן הפה נרשמת ופועלת. אמרו במשנה סייג לחכמה שתיקה. לא משום שהדיבור רע, אלא משום שריבוי דיבור מביא לידי מכשול, ומיעוט דיבור מזכך את מה שנאמר בפועל.

הנהגות מעשיות לשמירת הפה

• לקבוע זמן ביום ללימוד הלכות שמירת הלשון, ולו מעט.
• לפני שמספרים דבר על חבר, לעצור ולשאול: האם יש בזה תועלת, או רק גנאי.
• להרבות בברכות בכוונה, ולא לומר אותן במרוצה.
• לומר בלי נדר בכל התחייבות.
• להתרגל לומר מילים טובות: תודה, סליחה, יישר כוח, שהן מצוות התלויות בדיבור בצד החיובי.

הפה הוא כלי עדין. חכמים המשילו את הלשון לחץ: כשם שהחץ יורה למרחוק ואי אפשר להשיבו, כך המילה שיצאה אינה חוזרת. אך בכוחו של אותו כלי עצמו לבנות עולמות, לנחם אבלים, לחזק נדכאים ולברך את הבורא. הבחירה בין השניים נתונה בכל רגע בידי האדם.