מאכלות אסורות — סימני כשרות בבהמה, חיה, עוף ודג

התורה התירה לאכול מינים מסוימים מן הבעלי חיים ואסרה את האחרים, ונתנה סימנים להבחין ביניהם. עיקרי הדינים בשולחן ערוך (יורה דעה סימנים עט–פו), ועניינם יסוד הלכות הכשרות.

בהמה וחיה

בהמה או חיה טהורה היא בעלת שני סימנים יחד: מעלת גרה ומפריסה פרסה שסועה. אם יש בה רק סימן אחד — אסורה (כגמל, שפן, ארנבת — מעלי גרה ואינם מפריסי פרסה; חזיר — מפריס פרסה ואינו מעלה גרה). הסימנים מובהקים, וכל בעל שני הסימנים — טהור.

סימני העוף

בעופות לא נתנה התורה סימנים מפורשים אלא מנתה עשרים וארבעה מיני עופות טמאים, וכל שאינו מהם טהור. מסרו חז"ל סימנים: עוף טהור אינו דורס, ויש לו זפק, קורקבן הנקלף ביד, ואצבע יתרה. למעשה אין סומכים על הסימנים לבדם אלא על מסורת — אוכלים רק עופות שיש בהם מסורת שהם טהורים (כתרנגולת, אווז, ברווז).

סימני הדג

דג טהור הוא בעל שני סימנים: סנפיר וקשקשת. כל דג שיש בו קשקשת — יש בו גם סנפיר, ולכן די לבדוק שיש לו קשקשת הנקלפת מגופו. דג שאין לו קשקשת — טמא. לכן פירות ים שאין בהם קשקשת אסורים.

שחיטה והכשר

אף בהמה ועוף טהורים אינם מותרים אלא בשחיטה כשרה כהלכתה, בדיקה מטריפות, הוצאת הדם בהמלחה או צלייה, וניקור החֵלב והגיד. דגים אינם טעונים שחיטה. בזמננו סומכים על השגחת כשרות מהימנה לכל מוצרי המזון.

סימני הכשרות הם יסוד קדושת המאכל. למעשה יש לשאול רב מורה הוראה.