העין: חלון מופלא אל העולם

מצלמה שאין כמותה

העין האנושית היא אחד הפלאים הגדולים של הבריאה. בגוף קטן, בגודל של כדור משחק קטן, מקופלת מערכת אופטית משוכללת מכל מצלמה שיצרה יד אדם. אור הנכנס דרך האישון נשבר בעדשה, מתמקד על שכבת תאים רגישה לאור בירכתי העין, ומשם נשלח אל המוח כאות חשמלי. שם, באופן מופלא, מתורגם האות הזה לתמונה צבעונית, חדה ותלת ממדית. כל זה מתרחש ברגע, ללא הרף, מבלי שנחוש בתהליך כלל.

פרטים שמעידים על חכמה

כשמתבוננים בפרטי העין, מתגלה חכמה בכל חלק. האישון מתרחב ומתכווץ באופן אוטומטי לפי כמות האור, כך שלא נסתנוור באור חזק ולא נתקשה לראות באור חלש. העדשה משנה את צורתה כדי להתמקד בעצמים קרובים ורחוקים. הדמעות שוטפות את העין ומנקות אותה, ומכילות חומרים המגנים מפני זיהומים. העפעפיים נסגרים אוטומטית כדי להגן מפני אבק ופגיעה, והריסים מסננים חלקיקים. כל פרט ופרט ממלא תפקיד מדויק, וכולם פועלים בתיאום מושלם.

שני חלונות לתמונה אחת

לאדם שתי עיניים, וכל אחת רואה את העולם מזווית מעט שונה. המוח מאחד את שתי התמונות לתמונה אחת, ומתוך ההפרש ביניהן הוא מחשב את העומק והמרחק. כך אנו רואים עולם תלת ממדי ולא תמונה שטוחה. היכולת הזו, המכונה ראיית עומק, מאפשרת לנו לתפקד בעולם - להושיט יד ולתפוס חפץ, לרדת במדרגות, להעריך מרחקים. החישוב הזה מתבצע במוח באופן מיידי ומדויק, ללא מאמץ מצדנו.

ראיית הצבעים

בעין מצויים תאים מיוחדים הרגישים לצבעים שונים. מתוך שילוב של אותות מתאים אלה, המוח יוצר את כל קשת הצבעים העשירה שאנו רואים. ירוק העשב, כחול השמים, אדום הפרי - כל אלה הם תרגום של אורכי גל שונים של אור לחוויה של צבע. העולם כשלעצמו אינו צבעוני באותו אופן שאנו חווים אותו; הצבע הוא יצירה של מערכת הראייה שלנו. כשמתבוננים בכך, מבינים עד כמה עשירה החוויה שהוענקה לנו, ועד כמה מופלאה המערכת שיוצרת אותה.

אחריות בשמירת העיניים

חכמינו לימדו שהעין היא שער חשוב אל הנפש. מה שהאדם רואה משפיע על מחשבותיו ועל לבו. לכן הזהירה התורה על שמירת העיניים, שלא יסור האדם אחר מראות שאינם ראויים. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" - הכתוב מקדים את העין, שכן ממנה מתחיל לעתים קרובות נתיב המחשבה. המתנה הגדולה של הראייה מטילה אפוא גם אחריות: לכוון את העין אל הטוב, אל היופי שבבריאה, אל אותיות התורה, ואל מעשי החסד. העין שניתנה לנו לראות את נפלאות העולם ראויה שתשמש לראיית דברים שבקדושה.

אור הראייה ואור הנשמה

הקשר בין אור הראייה לבין הארה רוחנית מצוי בלשון חכמים. אנו מבקשים שיאיר הבורא את עינינו בתורתו. כשם שבלי אור גשמי אין העין רואה, כך בלי הארה רוחנית אין הנפש מבחינה בין אמת לשקר. ההקבלה הזו אינה מקרית. העין הגשמית, על פלאיה, היא משל לעין הפנימית - היכולת לראות נכוחה, להבחין בעיקר מן הטפל, ולהכיר את יד הבורא המנהיגה את העולם.

נמצא שהעין מלמדת אותנו פרק שלם בעבודת הבורא. היא עדות לחכמת הבריאה, היא מתנה המטילה אחריות, והיא משל לראייה הפנימית שאליה אנו שואפים. כל אימת שאנו פוקחים עיניים ורואים את העולם, ראוי שתעלה בנו הכרת תודה למי שנתן לעיוורים פקחות, ולמי שברא חלון מופלא כזה אל מלוא העולם.