הלכות קדיש ואמן — כוחה של עניית אמן ומעלת הקדיש

הקדיש ועניית אמן הם משני היסודות החשובים ביותר בתפילה בציבור. הקדיש הוא שבח נשגב לקדוש ברוך הוא, שעיקרו קידוש שמו הגדול בעולם, ועניית אמן היא אישור והסכמה לברכה או לשבח שנאמרו. חכמינו זכרונם לברכה האריכו מאוד במעלת שני עניינים אלו, ואמרו דברים נוראים על כוחה של עניית אמן ועל גודל השכר הצפון למי שעונה “אמן יהא שמיה רבא” בכל כוחו. במאמר זה נסקור את עיקרי ההלכות של הקדיש ושל עניית אמן.

מהות הקדיש

הקדיש נאמר בלשון ארמית, ועיקרו הבקשה שיתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם, כפי שיהיה בגאולה השלמה. המשפט המרכזי הוא “יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא”, שעליו אמרו חכמים שכל העונה אותו בכל כוחו קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. הקדיש נאמר רק במניין של עשרה, שכן הוא דבר שבקדושה, ואין אומרים אותו ביחיד.

סוגי הקדיש

ישנם כמה סוגי קדיש הנאמרים בתפילה, וכל אחד מהם במקומו:

• חצי קדיש — נאמר בין חלקי התפילה, כגון לאחר קריאת התורה או לפני שמונה עשרה.
• קדיש שלם (תתקבל) — נאמר בסוף התפילה וכולל את הבקשה “תתקבל צלותהון”.
• קדיש יתום — נאמר על ידי האבלים לעילוי נשמת הנפטרים.
• קדיש דרבנן — נאמר לאחר לימוד תורה או אמירת דברי חכמים.

מי אומר קדיש

הקדיש נאמר על ידי השליח ציבור בתוך סדר התפילה, וקדיש יתום נאמר על ידי האבלים. אמירת קדיש לעילוי נשמת הורים היא מן הדברים החשובים שבכיבוד אב ואם לאחר מיתתם, ומועילה מאוד לנשמת הנפטר להעלותה ולהצילה מדין. נהגו לומר קדיש על אב ואם במשך אחד עשר חודשים, ובכל שנה ביום השנה. מי שאין לו אב ואם יכול לומר קדיש על קרובים אחרים כפי המנהג.

מעלת עניית אמן

עניית אמן היא אישור לדברי המברך, ומשמעה “אמת” ו“כן יהי רצון”. חכמים אמרו שגדול העונה אמן יותר מן המברך, ושכל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן. עוד אמרו שאין הקדוש ברוך הוא כלה חמתו מן העולם אלא בזכות העונים אמן. יש להקפיד לענות אמן בקול, בכוונה, ולא בחטף ולא ברפיון.

דיני עניית אמן

• אין לענות “אמן חטופה” — לחטוף את האות ולמהר בה קודם זמנה.
• אין לענות “אמן קטופה” — לקטוע את סופה ולא לבטאה כראוי.
• אין לענות “אמן יתומה” — לענות בלי לשמוע או להבין על מה עונים.
• יש לענות אמן מיד לאחר סיום הברכה, ולא להקדים ולא לאחר יתר על המידה.

עניית הקדיש

בשעת אמירת הקדיש עונה הציבור במקומות הקבועים: לאחר “יהא שמיה רבא” עונים את כל המשפט בקול ובכוונה עד “לעלמי עלמיא”, וכן עונים אמן במקומות שהחזן מסיים בהם. יש לעמוד בשעת עניית הקדיש לפי המנהג, ולכוון היטב במילים ובמשמעותן. אין לדבר בשעת הקדיש, ומי שנמצא באמצע תפילה שאסור להפסיק בה, ישתוק ויכוון לשמוע ולצאת בשמיעה.

הדרכה מעשית

כדי לזכות במעלת הקדיש ועניית אמן, יש להשתדל להתפלל במניין, שכן דברים שבקדושה — קדיש, קדושה וברכו — אינם נאמרים אלא בעשרה. בשעה שהחזן אומר קדיש, יש להפסיק את השיחה ולהאזין, ולענות “אמן יהא שמיה רבא” בכל הכוונה ובכל הכוח. ראוי לענות אמן אחר כל ברכה שאדם שומע, בין בתפילה ובין מחוצה לה, כגון אחר ברכות הנהנין של חברו, ובכך מרבה זכויות.

מי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה או קריאת שמע וברכותיה, יש לו דינים מיוחדים מתי מותר לענות אמן ומתי לא, ולכן ראוי ללמוד את הלכות הפסקה בתפילה. באופן כללי, אמן על קדיש וקדושה ו“ברכו” מותר לענות אף במקומות מסוימים שבהם אין עונים אמן רגילה, מפני חשיבותם. בברכות פרטיות שהאדם מברך לעצמו, אין עונים אחריהן אמן על ידי המברך עצמו, מלבד מקרים מסוימים.

מעלת עניית אמן יהא שמיה רבא

חז״ל הפליגו במיוחד בשבח עניית “אמן יהא שמיה רבא”. אמרו שבשעה שישראל נכנסים לבתי כנסת ומדרשות ועונים יהא שמיה רבא בכל כוחם, הקדוש ברוך הוא כביכול מקלס את עמו ואומר אשרי המלך שמקלסים אותו כך בביתו. לפיכך יש לענות משפט זה בקול ובכוונה שלמה, ולא בלחש ובחיפזון. הכוונה הפשוטה היא: יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, בקשה שיתגלה כבוד ה׳ בעולם בגאולה השלמה.

הקדיש כקידוש השם

עומק עניין הקדיש הוא קידוש שם שמים ברבים. כאשר הציבור מתאסף ומכריז יחד על גדולת הבורא ורוממותו, יש בכך קידוש השם גדול. אף שהקדיש נאמר לעילוי נשמת נפטרים, אין עיקרו תפילה על המת אלא שבח לבורא, וזכות אמירתו והעניה עליו עומדות לנשמה. משום כך, גם מי שאינו אבל ראוי לו לענות על כל קדיש שהוא שומע בכוונה גדולה, ולא להחמיץ הזדמנות זו לזכות ברב טוב.

סיכום

הקדיש ועניית אמן הם ביטוי עמוק לקידוש שם שמים ולהשתתפות הציבור בשבחו של הקדוש ברוך הוא. הקדיש, המקדש את שמו הגדול בעולם, ועניית אמן, המאשרת את הברכה בכוונה ובכוח, הם מן הזכויות הגדולות שאדם יכול לזכות בהן בכל יום כמעט ללא מאמץ. ההקפדה על אמירת הקדיש כתקנתו ועל עניית אמן שלמה — לא חטופה, לא קטופה ולא יתומה — מרוממת את התפילה ומזכה את האדם בשכר רב. מי שמרגיל עצמו לענות אמן בכל מקום ובכל שעה, ולהאזין לקדיש בכוונה, ממלא את יומו בקידוש שם שמים ובזכויות רבות שאין להן שיעור. אלו מצוות המזומנות לכל אדם בכל יום, ואינן דורשות טורח או ממון, אלא רק תשומת לב וכוונת הלב. יהי רצון שנזכה תמיד לקדש את שמו יתברך ולענות אמן בכל כוחנו, ולראות בקרוב בהתגדל שמו הגדול בעולם.