הלכות פדיון שבויים וצדקה — מעלת המצווה, סדרי הקדימה ודיניה

מצוות הצדקה היא מיסודות היהדות, ובראשה עומדת מצוות פדיון שבויים, שחז״ל כינו אותה ׳מצווה רבה׳. במאמר זה נבאר את מעלת פדיון שבויים ומקומו בין מצוות הצדקה, את סדרי הקדימה בנתינת צדקה, את דין מעשר כספים ואת ההנחיות המעשיות בקיום מצוות גדולות אלו. התורה חוזרת ומדגישה את חובת הנתינה לעני והדאגה לחלש, ורואה בכך אבן בוחן ליושרו ולרחמנותו של האדם ושל החברה כולה. עם ישראל נודע מאז ומעולם ברחמנותו ובגמילות חסדיו, ומצוות הצדקה היא הביטוי המובהק לכך.

מעלת מצוות הצדקה

הצדקה היא מצווה מרכזית בתורה, ונאמר עליה ׳פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך׳. אמרו חז״ל שהצדקה שקולה כנגד כל המצוות, ושהיא מקרבת את הגאולה. הצדקה אינה רק נתינת ממון, אלא ביטוי לחסד, לרחמים ולאחריות הדדית בין בני ישראל. הרמב״ם מונה שמונה מדרגות בצדקה, כשהגבוהה שבהן היא לחזק את ידי העני קודם שיפול — לתת לו הלוואה, להכניסו לשותפות או להמציא לו עבודה, כדי שלא יצטרך לבריות. מדרגה זו גבוהה מכל השאר, מפני שהיא מונעת את נפילתו של העני מלכתחילה ושומרת על כבודו. שאר המדרגות יורדות בהדרגה, לפי מידת ההסתר שבנתינה ולפי רוח הנתינה, עד למדרגה של הנותן בעצב ובפנים רעות, שאף שקיים מצווה, החסיר מזכותה.

פדיון שבויים — מצווה רבה

פדיון שבויים הוא מן החמורות והחשובות שבמצוות. כתב הרמב״ם שאין מצווה גדולה כפדיון שבויים, מפני שהשבוי נתון בסכנת רעב, צמא, סכנת חיים ושעבוד. עיקרי הדינים:

• פדיון שבויים קודם לצדקה סתמית, ואף מותר לשנות כספים שנתרמו לצורכי צדקה אחרים לצורך פדיון שבויים, מפני חומרת הסכנה.
• המתמהמה בפדיון שבוי כשיש בידו לפדותו נחשב כשופך דמים.
• מעלת המצווה גדולה משום שכוללת בתוכה הצלת נפשות, גמילות חסד וצדקה כאחד.

תקנת ׳אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן׳

לצד גודל המצווה, קבעו חז״ל תקנה חשובה: ׳אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם׳. טעם התקנה הוא שלא לעודד את השובים לחטוף עוד יהודים מתוך תקווה לקבל דמי פדיון מופרזים, וכדי שלא להכביד יתר על הציבור. יש בזה חילוקי דינים ופרטים רבים, וכל מקרה דורש הכרעה של גדולי הפוסקים על פי הנסיבות, שכן מדובר בשיקולים של פיקוח נפש מול תיקון העולם.

סדרי הקדימה בצדקה

התורה קבעה סדרי קדימה בנתינת צדקה, שכן אין ביד האדם לתת לכל הנצרכים, ולכן יש להקדים את הקרוב יותר. עיקרי הכללים:

• קרובי משפחה עניים קודמים לאחרים, ובראשם ההורים והילדים הנזקקים.
• עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת.
• עניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ.
• מזון להצלת נפש קודם לצרכים פחות דחופים, וסכנת נפשות קודמת לכל.

עם זאת, יש לתת גם לעניים רחוקים, ולא להתעלם מן הזקוקים לישועה מחוץ למעגל הקרוב, והכל לפי היכולת והנסיבות.

מעשר כספים ושיעור הצדקה

נהגו ישראל להפריש מעשר כספים — עשירית מן הרווחים — לצדקה, ויש הנוהגים ׳חומש׳, כלומר חמישית, שהיא מידה נאה. אולם קבעו חז״ל שאל יבזבז אדם יותר מחומש מנכסיו לצדקה, כדי שלא יזדקק בעצמו לבריות. שיעור מעשר כספים הוא לדעת רבים מנהג טוב שיש לו יסוד, וממנו ראוי לפרנס עניים ולקיים מצוות של פדיון שבויים ותמיכה בנזקקים. גם העני המתפרנס מן הצדקה חייב לתת מעט צדקה, כדי שיהיה שותף במצווה.

אופן הנתינה ומעלת הסתר

לא רק עצם הנתינה חשובה, אלא גם אופנה. הרמב״ם והפוסקים הדגישו שהנותן צדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובכבוד, מעלתו גדולה מן הנותן בעצב או בפנים זועפות. הנותן בפנים רעות, אף שנתן ממון רב, איבד את זכותו. מדרגה גבוהה במיוחד היא הנתינה בהסתר, שבה אין הנותן יודע למי נתן ואין המקבל יודע ממי קיבל, כדי שלא יתבייש העני ולא יתגאה הנותן. קופות של צדקה המנוהלות בנאמנות מאפשרות נתינה כזו, ומעלתן גדולה.

צדקה כסגולה לברכה

אמרו חז״ל ׳עשר בשביל שתתעשר׳, ולימדו שהצדקה אינה מחסרת את ממונו של אדם אלא מוסיפה לו ברכה. הנביא מלאכי מביא לשון של בחינה: ׳ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארובות השמים׳, וזה מן המקומות המעטים שבהם התירה התורה לנסות את הקדוש ברוך הוא. עם זאת, אין לתת צדקה מתוך חשבון של תועלת בלבד, אלא מתוך רחמים על העני ומתוך רצון לקיים את מצוות הבורא. הברכה באה מאליה למי שנותן בלב שלם.

הדרכה מעשית

• ראוי לקבוע לעצמו חשבון קבוע של מעשר כספים, ולנהל רישום מסודר של ההכנסות והנתינות.
• בנתינת צדקה יש להקדים לפי סדרי הקדימה, אך גם לחלק מן הנתינה לצרכים כלליים ולפדיון שבויים.
• יש להיזהר לתת בסבר פנים יפות ובכבוד, שכן פגיעה בכבוד העני עלולה לבטל את מעלת הנתינה.
• בעניינים גדולים וסבוכים, כמו פדיון שבויים בפועל, יש להכריע רק על פי גדולי הפוסקים בשל מורכבות השיקולים.
• מומלץ לתת צדקה בקביעות ולא רק באקראי, שכן ההרגל לתת מעצב את מידת הנדיבות שבלב.

ראוי להוסיף שהצדקה אינה מוגבלת לנתינת ממון בלבד. גם מי שאין בידו לתת כסף יכול לקיים את מצוות החסד בגופו — לבקר חולים, לנחם אבלים, להכניס אורחים ולסייע לזולת בעצה ובמעשה. חז״ל לימדו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה בכמה אופנים: הצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו ובממונו, הצדקה לעניים בלבד וגמילות חסדים לעשירים ולעניים כאחד. לכן על כל אדם למצוא את דרכו לתת ולהיטיב עם הבריות, כל אחד לפי כוחו ויכולתו, ובכך הוא נעשה שותף בתיקון העולם.

סיכום

מצוות הצדקה, ובראשה פדיון שבויים, מבטאת את ערבות ישראל זה לזה ואת מידת החסד שהיא מיסודות האומה. לצד גודל המצווה קבעו חז״ל גדרים וסדרי קדימה, כדי שהנתינה תהיה מכוונת, אחראית ומתוקנת. הקובע לעצמו מעשר כספים, נותן לפי סדרי הקדימה, ומשתתף בעול פדיון שבויים ותמיכה בנזקקים, זוכה לקיים מצווה השקולה כנגד כל המצוות ומקרבת את הגאולה.