הלכות ספירת העומר בהרחבה — מצוותה, ברכתה ודיני הימים

מצוות ספירת העומר מלווה את עם ישראל במשך ארבעים ותשעה ימים, מליל ט״ז בניסן ועד חג השבועות. ספירה זו מחברת בין חג הפסח, זמן יציאת מצרים והחירות הגופנית, לבין חג השבועות, זמן מתן תורה והחירות הרוחנית. במאמר זה נרחיב בהלכות הספירה: מקורה, אופן קיומה, דיני השוכח, ומנהגי ימי הספירה.

מקור המצווה וטעמה

מקור המצווה בתורה: ׳וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות תמימות תהיינה׳. בזמן שבית המקדש היה קיים, הביאו בט״ז בניסן את קרבן העומר משעורים, ומאותו יום החלו לספור. נחלקו הראשונים אם בזמן הזה, שאין בית מקדש, מצוות הספירה היא מן התורה או מדרבנן. להלכה נוקטים רוב הפוסקים שבזמן הזה הספירה היא מדרבנן, זכר למקדש, ולכן יש לכך נפקויות מעשיות בדיני ספק. טעם המצווה, כפי שמבארים הראשונים, הוא כיסופים וגעגועים למתן תורה: כעבד המצפה ליום שחרורו וסופר את הימים, כך ישראל סופרים לקראת קבלת התורה. עוד ביארו בעלי המוסר שהספירה מלמדת את האדם לתת ערך לכל יום ויום, ולעלות מעלה מעלה במידותיו בהדרגה, כדי להיות ראוי לקבלת התורה. כל אחד מארבעים ותשעה הימים הוא הזדמנות לתיקון והתעלות, וסך הימים כולם בונים את האדם לקראת מעמד קבלת התורה מחדש בכל שנה.

זמן הספירה ואופן הברכה

זמן הספירה הוא בלילה, מצאת הכוכבים, שכן נאמר ׳תמימות תהיינה׳ — שיהיו הימים שלמים. לכתחילה סופרים מיד בתחילת הלילה לאחר תפילת ערבית. אופן הברכה והספירה:

• עומדים בעת הספירה, ומברכים ׳אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על ספירת העומר׳.
• מיד לאחר הברכה סופרים את היום, ומיום השמיני ואילך מזכירים גם את השבועות, למשל ׳היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר׳.
• יש לספור בלשון שהוא מבין, וצריך לספור בפה ולא רק לחשוב.
• ראוי לדעת מראש את מספר היום הנכון קודם הברכה, כדי שלא יטעה.

השוכח לספור בלילה

מי ששכח לספור בלילה, יספור ביום שלמחרת בלא ברכה, וימשיך בלילות הבאים לספור בברכה. אך מי ששכח לספור יום שלם — גם בלילה וגם ביום שלאחריו — ימשיך לספור בשאר הלילות בלא ברכה, מפני הספק. הטעם הוא שיש הסוברים שכל ארבעים ותשעה הימים הם מצווה אחת, וכיוון שחיסר יום אחד שוב אינו יכול לברך. עם זאת, ימשיך לספור בלא ברכה, כדי לצאת ידי הסוברים שכל יום הוא מצווה בפני עצמה. מי שמסופק אם ספר בלילה שעבר, ימשיך לספור בברכה.

מנהגי האבלות בימי הספירה

ימי ספירת העומר נוהגים בהם מקצת מנהגי אבלות, זכר לתלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו במגפה, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. עיקרי המנהגים:

• אין נושאים נשים בימי הספירה, אף שיש חילוקי מנהגים לגבי הימים המדויקים.
• אין מסתפרים ואין מתגלחים, וכן נמנעים מתספורת עד הזמן שנוהגים בו היתר.
• אין שומעים כלי זמר ואין עורכים ריקודים ומחולות של רשות.
• יש הנמנעים מברכת ׳שהחיינו׳ בימים אלו, אך רבים מקילים בזה.

חילוקי המנהגים בזמני האבלות

נחלקו המנהגים באיזה חלק מן הימים נוהגים אבלות. יש הנוהגים אבלות מתחילת הספירה ועד ל״ג בעומר, ויש הנוהגים משמונה עשר יום ראשונים או מראש חודש אייר ואילך. ל״ג בעומר הוא יום הפסקת האבלות לרוב הנוהגים, מפני שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. כל אדם ינהג כמנהג אבותיו וקהילתו, ואין לשנות ממנהג המקום. בענייני שידוך ומצוות שיש בהן דוחק, יש להתייעץ עם רב מורה הוראה. חשוב להדגיש שאף מי שנוהג במקצת מנהגי אבלות בימים אלו, אין דיניהם כדיני אבלות ממש, אלא מנהגי הימנעות בלבד, ולכן יש בהם היתרים במקום צורך גדול או מצווה, כפי שיורה מורה הוראה.

דיני הספירה בין השמשות וספירה מספק

מי שרוצה לספור קודם צאת הכוכבים, בזמן בין השמשות, נחלקו בו הפוסקים, ולכתחילה ראוי להמתין לצאת הכוכבים. השומע ספירה מחברו קודם שספר בעצמו, יזהר שלא לענות לו את מספר היום, שכן אם יאמר את המספר בכוונה לצאת, לא יוכל אחר כך לברך בעצמו. לכן נהגו שהמברך ברכה בקול, מכוון שלא להוציא את השומעים אלא כל אחד יברך לעצמו. כן יש להיזהר בערב, כשאדם שואל את חברו קודם שספר ׳כמה סופרים היום׳, שישיב לו ׳אתמול היה כך וכך׳ ולא יאמר את מספר היום עצמו, כדי שלא יפסיד את ברכתו.

הנוהגים באבלות אישית בימי הספירה

אדם המתאבל על קרובו בתוך שנת האבל, יש לו דינים מיוחדים בענייני שמיעת שירה וכדומה בימי הספירה, המצטרפים לאבלות הכללית של התקופה. כמו כן, בעל שמחה של מצווה — כגון סעודת ברית מילה, פדיון הבן או סיום מסכת — מותר לשמוח בה גם בימי הספירה, ואף יש מקילים בכלי זמר בשמחות של מצווה, הכל לפי המנהג וההוראה. הכלל הוא שהאבלות של ימי הספירה היא מנהג, ולכן יש בה גמישות במקום מצווה או צורך גדול, אך אין לזלזל בה.

הדרכה מעשית

מומלץ לקבוע לעצמו זמן קבוע לספירה מדי לילה, מיד לאחר תפילת ערבית, כדי שלא לשכוח. הנוסע או העסוק יכול להיעזר בתזכורת יומית. מי שאינו זוכר את מספר היום, יבדוק תחילה, ורק אז יברך. אישה שנהגה לספור תמשיך במנהגה, אך רבות מן הנשים לא נהגו לברך. הנוסע ממזרח למערב או להיפך, וכן החוצה קו התאריך, יש לו לשאול מורה הוראה כיצד לספור. בכל ספק בדיני השכחה, ראוי לשאול מורה הוראה, מפני שיש בזה חילוקי דינים דקים.

סיכום

ספירת העומר היא מצווה יומיומית המחנכת את האדם לחשיבות כל יום ויום בעבודת ה׳, ומכוונת את הלב מן החירות הגופנית של פסח אל החירות הרוחנית של קבלת התורה בשבועות. יחד עם דיני הספירה, ימים אלו הם ימי עבודה על מידות ועל כבוד הזולת, בעקבות לקח תלמידי רבי עקיבא. המקפיד לספור בכל לילה בכוונה, ומתעלה במידותיו בימים אלו, זוכה להתקרב באמת אל מעמד קבלת התורה.