הלכות כפרות בערב יום כיפור — המנהג, אופן העשייה והדינים המעשיים

מנהג הכפרות בערב יום הכיפורים הוא מן המנהגים הוותיקים והמושרשים בעם ישראל, ומטרתו לעורר את האדם לתשובה ולהרהר בכך שהיה ראוי להיענש על חטאיו, וחסדי ה׳ הצילוהו. המנהג נזכר כבר בדברי הגאונים והראשונים, והוא נהוג ברוב קהילות ישראל, אף שיש בו גם דעות ומנהגים שונים. במאמר זה נסקור את מקורות המנהג, את אופן קיומו, את נוסח האמירה ואת ההנחיות המעשיות החשובות.

מקור המנהג וטעמו

מנהג הכפרות מובא בדברי הראשונים, וכן פסקו הרמ״א ופוסקי אשכנז שנהגו לקחת עוף לכל אחד מבני הבית ולומר עליו את נוסח הכפרות. הטעם המרכזי הוא לעורר את לב האדם לתשובה: כשרואה האדם שהבהמה או העוף מיועדים לשחיטה, יתן אל לבו שהיה ראוי שכל אלו יבואו עליו על חטאיו, ומתוך כך ישוב בתשובה שלמה. חשוב להדגיש שאין הכפרות מכפרות מצד עצמן כלל — הכפרה תלויה בתשובה, בתפילה ובצדקה, והמנהג בא רק לעורר את הלב.

מחלוקת בעניין עצם המנהג

הבית יוסף וכן מרן השולחן ערוך כתבו שיש למנוע את המנהג משום שנראה בעיניהם כמנהג שאין לו יסוד ברור. אולם הרמ״א הכריע שהמנהג הוא מנהג ותיק ואין לבטלו, וכן נהגו רוב ישראל. גם רבים מגדולי הספרדים והמקובלים, ובראשם האר״י הקדוש, נהגו לקיים כפרות בעוף דווקא, וכך מנהג רבים מבני עדות המזרח.

כפרות בעוף — האופן והדינים

הנוהגים לעשות כפרות בעוף לוקחים תרנגול זכר עבור זכר, ותרנגולת נקבה עבור נקבה. לאישה מעוברת נוהגים לקחת תרנגולת אחת עבורה, ועוד תרנגול ותרנגולת עבור העובר מספק. נוהגים לבחור עוף לבן כרמז לניקיון מן החטא, על פי הפסוק ׳אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו׳, אך אין זה מעכב.

• מסובבים את העוף סביב הראש שלוש פעמים בעת אמירת הנוסח.
• אומרים את הנוסח: ׳זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום׳.
• ראוי שהעוף יישחט על ידי שוחט מומחה וירא שמים, ובהקפדה יתרה על דיני השחיטה בשל ריבוי העופות בערב החג.
• נוהגים לתת את העוף או את שוויו לעניים.

כפרות בכסף

רבים מן הפוסקים בדורנו ממליצים לעשות כפרות בכסף, מכמה טעמים: החשש לתקלות בשחיטה מחמת הלחץ הגדול בערב יום הכיפורים, החשש לצער בעלי חיים בשל דוחק הזמן, ומפני שנתינת הכסף לצדקה מוסיפה זכות ישירה. הנוהגים כן לוקחים מטבעות או שטרות, מסובבים אותם סביב הראש, ואומרים נוסח דומה: ׳זה חליפתי... זה הכסף ילך לצדקה׳. את הכסף נותנים לעניים או למוסדות צדקה. דרך זו הותרה ואף נתמכה על ידי פוסקים רבים, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו וכהוראת רבותיו.

זמן עשיית הכפרות ונוסח האמירה

עיקר הזמן לעשיית הכפרות הוא באשמורת הבוקר של ערב יום הכיפורים, לאחר חצות הלילה, משום שאז שעת רחמים. מי שלא הספיק יכול לעשות כפרות במשך היום. לפני האמירה אומרים את הפסוקים ׳בני אדם יושבי חושך וצלמות׳ הנדפסים במחזורים, ולאחריהם את נוסח הכפרות. יש לומר את הדברים בכוונה ובהתעוררות הלב, ולא כמעשה שגרתי בעלמא.

הפרשת הכפרות לצדקה

עיקר גדול במנהג הוא נתינת הכפרות לעניים. הנוהגים בעוף נותנים את בשר העוף לעניים, או פודים אותו בכסף ונותנים את דמיו, כדי שלא יתבייש העני. הנוהגים בכסף נותנים את הכסף ישירות לצדקה. יש בכך חיבור בין מנהג הכפרות לבין שלושת הדברים המבטלים את רוע הגזירה: תשובה, תפילה וצדקה.

מקום הכפרות במסגרת עבודת ערב יום כיפור

ראוי להבין את מקומו של מנהג הכפרות בתוך כלל עבודת ערב יום הכיפורים. יום זה עמוס במצוות ובמנהגים: ריבוי בסליחות ובתפילות, טבילה במקווה לשם טהרה, נתינת צדקה ביד רחבה, סעודה מפסקת וקבלת תוספת יום הכיפורים. הכפרות הן חלק מן ההכנה הכללית של האדם לקראת היום הקדוש, והן באות כביטוי מוחשי לרעיון שהאדם מפקיד את נפשו בידי בוראו ומבקש רחמים. דווקא משום שהמנהג מוחשי וגלוי לעין, יש בכוחו לעורר את הלב יותר מאמירה מופשטת.

המקובלים הרחיבו בטעמי המנהג על דרך הסוד, וביארו שיש במעשה הכפרות עניין עמוק של המתקת הדינים והעברת החטא. אולם גם על פי פשוטם של דברים, כל אדם יכול למצוא במנהג התעוררות אמיתית לתשובה, בתנאי שיעשה אותו מתוך מחשבה ולא כמעשה שבשגרה. מי שמסובב את העוף או את הכסף סביב ראשו ואומר את הנוסח בכוונת הלב, נוגע ברעיון היסודי שחייו תלויים ברחמי שמים.

מי חייב במנהג

המנהג נוהג בכל בני הבית — אנשים, נשים וילדים. יש הנוהגים לעשות כפרות אף עבור ילדים קטנים, וכן עבור אורחים המתארחים בבית. בעל הבית או האב מסייע לבני הבית שאינם יודעים לעשות בעצמם, ומכוון להם את הנוסח. חשוב שכל בן בית יבין, כפי מדרגתו, את פשר המעשה, ולא יראה בו טקס חיצוני בלבד אלא הזדמנות להתעורר לתשובה.

הדרכה מעשית

• יש לזכור שהכפרות אינן תחליף לתשובה — עיקר היום הוא חשבון נפש, חרטה וקבלה לעתיד.
• הנוהגים בעוף יקפידו למסור לשוחט ירא שמים, ולא ילחצו את השחיטה באופן שיפגע בכשרות או יגרום צער לבעלי חיים.
• מומלץ להכין מראש את סכום הכסף המיועד לצדקה, ולוודא שהוא מגיע ליעדו בפועל.
• נהגו הנשים לצאת ידי חובת המנהג כאנשים, וכל אחד יעשה עבור עצמו.
• יש להקפיד לשלב את הכפרות עם תפילה ותחנונים ולא כפעולה טכנית בלבד.

סיכום

מנהג הכפרות הוא הזדמנות יקרה לעורר את הלב לתשובה בפתחו של יום הדין הגדול. בין הנוהגים בעוף ובין הנוהגים בכסף, המכנה המשותף הוא ההתעוררות לתשובה והחיבור לצדקה. הכלל הגדול הוא שהכפרות מעוררות, אך התשובה, התפילה והצדקה הן המכפרות. ראוי לכל אדם לקיים את המנהג כמסורת אבותיו ולהוסיף בו כוונה ורגש, כדי להיכנס ליום הכיפורים בלב נשבר ונדכה, מתוך תקווה לכפרה ולחיים טובים.