הבורא אינו גוף — העיקר השלישי בשלילת ההגשמה

העיקר השלישי מבין שלושה עשר עיקרי האמונה הוא ההכרה שהבורא אינו גוף ואינו כוח בתוך גוף. הרמב"ם הקדיש לעיקר זה מקום מרכזי בכתביו, משום שהבנה מוטעית בו עלולה לערער את כל יסוד האמונה.

אין לו דמות הגוף

הבורא נעלה לחלוטין מכל תפיסה גשמית. אין לו גוף, אין לו צורה, אין לו מקום, ואין לו מידות של אורך ורוחב. כל מה שאנו מכירים בעולם הגשמי — מקום, זמן, תנועה ושינוי — אינו שייך כלל בבורא. הוא נמצא מעל ומעבר לכל גבולות החומר.

זהו אחד ההבדלים העמוקים ביותר בין הבורא לבריאה. כל נברא מוגבל בזמן ובמקום, ואילו הבורא אינו מוגבל בשום אופן. הבנה זו מחייבת את האדם לזכך את מחשבתו ולא לדמיין את הבורא בשום דמות שהיא.

הביטויים הגשמיים שבתורה

מתעוררת כאן שאלה ידועה: הרי בתורה מצויים ביטויים רבים הנראים גשמיים — 'יד ה'', 'עיני ה'', 'וירד ה''. כיצד מתיישבים ביטויים אלו עם שלילת ההגשמה? התשובה היסודית היא הכלל שניסחו חכמינו: דברה תורה כלשון בני אדם. כלומר, התורה משתמשת בלשון המובנת לבני אדם כדי לקרב את הרעיונות אל ההבנה האנושית.

כך למשל 'יד ה'' אינה יד ממשית, אלא ביטוי לכוח ולהשפעה. 'עיני ה'' מבטא את ההשגחה והידיעה. כל ביטוי גשמי שבתורה הוא משל, וכוונתו אל עניין רוחני נשגב. תפקיד הלומד להבין את הנמשל ולא להיתפס אל פשט הלשון הגשמית.

מדוע עיקר זה כה חשוב

הרמב"ם ראה בעיקר זה יסוד גדול, משום שייחוס גשמיות לבורא פוגם בעיקרון אחדותו ובהבנת מעלתו. גוף הוא דבר מורכב ומוגבל, וייחוסו לבורא סותר את אחדותו הפשוטה ואת שלמותו המוחלטת.

• אין לבורא גוף, צורה, מקום או מידה.
• הביטויים הגשמיים בתורה הם משל ולשון בני אדם.
• הבנה גשמית פוגמת באחדות הבורא ובשלמותו.

זיכוך המחשבה

עיקר זה מציב אתגר רוחני בפני האדם: להתפלל אל בורא שאינו ניתן לדמיון, ולעבוד מי שאינו נתפס בחושים. דווקא בכך טמונה מעלתה של אמונת ישראל — היא מרוממת את האדם מעבר לעולם החומרי ומלמדת אותו להכיר במציאות רוחנית עליונה.

ככל שאדם מזכך את מחשבתו ומרחיק מליבו כל דמיון גשמי, כך מתעלה הכרתו בבורא. עיקר זה הוא אפוא לא רק קביעה תיאולוגית, אלא דרך של זיכוך והתעלות רוחנית המלווה את המאמין בכל ימי חייו.

בכל שאלה הנוגעת להבנת ביטויים בתורה ולדרך הלימוד הנכונה בענייני אמונה, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.