אמירת תהילים בלילה — מנהגים וטעמים

שאלה ידועה היא אם ראוי לומר תהילים בלילה. מצד אחד הלילה הוא עת מסוגלת לתפילה ולתחנונים, ורבים נהגו לקום באשמורת הלילה לאמירת תהילים ולתיקון חצות. מצד שני נשמעה הסתייגות מסוימת מאמירת מקראות מסוימים בלילה. נבאר את הדברים על פי המקורות והמנהג הרווח.

מעלת הלילה לתפילה

הלילה נחשב לעת רצון מיוחדת, ובמיוחד אשמורת הבוקר שלפני עלות השחר. דוד המלך עצמו אמר "חצות לילה אקום להודות לך", ומכאן למדו שיש מעלה לעבודת ה' בלילה. רבים מבעלי הנפש קמו בחצות לתיקון חצות ולאמירת תהילים, ויש בכך מעלה גדולה של התבודדות ותחנונים בשעה שהעולם ישן.

ההסתייגות מאמירה בלילה

נמסר בשם המקובלים שיש להיזהר באמירת מקצת כתובים בלילה, ובכלל זה הסתייגות מסוימת מאמירת חלק מן הכתובים בלילה קודם חצות. הסתייגות זו עניינה דק והיא מיוסדת על דברי קבלה, ואינה איסור גמור מן הדין. רבים מן הפוסקים לא חששו לה למעשה לעניין תהילים, ובמיוחד כשאומרים אותו לצורך — לרפואה, בעת צרה, או כלימוד.

• ההסתייגות היא מנהג חסידות מיוסד על הקבלה, לא דין גמור.
• לצורך — כרפואת חולה או עת צרה — נהגו להקל לכל הדעות.
• אחר חצות הלילה אין מקום להסתייגות, ואדרבה היא עת מסוגלת.

אמירה אחר חצות

אחר חצות הלילה מודים הכל שטוב ויפה לומר תהילים, ואדרבה זו מן השעות המסוגלות ביותר. תיקון חצות, הנאמר אחר חצות, כולל מזמורי תהילים, וכל בעלי הנפש נהגו בו. הקם באשמורת לעבוד את בוראו בתהילים ובתחנונים זוכה למעלה יתרה.

המנהג הרווח

למעשה, המנהג הרווח בקהילות רבות הוא שאין נמנעים מאמירת תהילים בלילה, ובמיוחד לצורך. המחמירים לעצמם על פי הקבלה ממתינים לחצות לאמירת חלק מן הכתובים, אך אין בכך חובה לכלל הציבור. הרוצה לחוש למנהג זה לעצמו רשאי, והרוצה לומר תהילים בכל עת לרפואה ולבקשת רחמים אין מוחים בידו.

בין צורך לבין הנהגה

הכלל העולה הוא שיש להבחין בין אמירה לצורך, שבה מקילים לכל הדעות, לבין הנהגת חסידות אישית של מי שמבקש לדקדק על פי הקבלה. כל אדם ינהג לפי מנהג אבותיו ולפי הוראת רבו, ובכל מקרה אין לבטל מעלת אמירת תהילים מחמת חשש שאינו מעיקר הדין.

נמצא שאמירת תהילים בלילה רצויה היא, ובמיוחד אחר חצות ולצורך, ויש שדקדקו לעצמם כדברי הקבלה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.