איסור חדש: מה הוא, ובמה הוא נוהג בזמן הזה

אחד מאיסורי התורה הקשורים בתבואת השדה הוא איסור "חדש", שעיקרו שאין אוכלים מן התבואה החדשה שהשרישה לאחר זמן מסוים, עד שיגיע מועד הקרבת העומר בט"ז בניסן. נאמר בתורה (ויקרא כג): "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה". איסור זה נוהג בחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון, והוא מן האיסורים שהציבור אינו רגיל בהם דיו, אף שמדובר באיסור תורה.

גדר הזמן הקובע

התבואה נאסרת משום חדש אם השרישה בקרקע לאחר זמן הקרבת העומר של אותה שנה. כלומר, תבואה שהשרישה קודם ט"ז בניסן — מותרת לאחר הקרבת העומר (בזמן הבית) או לאחר שעבר יום ט"ז בניסן (בזמן הזה). תבואה שהשרישה לאחר אותו מועד נחשבת "חדש" ואסורה עד הקרבת העומר של השנה הבאה.

• הקובע הוא זמן ההשרשה, לא זמן הזריעה ולא זמן הקצירה.
• בזמן הזה, שאין עומר קרב, ההיתר תלוי בעבור יום ט"ז בניסן כולו.
• בני חוץ לארץ הרחוקים תלויים גם בשאלת חודש העיבור ובמרחק הזמני.

האם חדש נוהג בחוץ לארץ

נחלקו הראשונים אם איסור חדש נוהג מן התורה גם בחוץ לארץ, או שמא הוא תלוי בארץ. דעת רוב הראשונים, וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה רצג), שחדש נוהג בכל מקום ובכל זמן, בין בארץ בין בחוץ לארץ, ואין הדבר תלוי בקדושת הארץ. לעומת זאת היו מן הפוסקים שנשענו על דעות מקילות, ובפרט מצד הספק שמא התבואה השרישה קודם הפסח, ומצד שתבואה זו אינה ודאית של ישראל.

למעשה רבים מגדולי האשכנזים החמירו בדבר, ובעלי נפש נזהרים בו עד היום, בפרט במוצרים העשויים מתבואת חוץ לארץ הנקצרת באביב המאוחר. מנגד, פוסקים רבים סמכו על צירוף ספקות: ספק שמא התבואה ישנה, וספק שמא הלכה כמקילים בחוץ לארץ, ולכן לא נהגו להחמיר בכל מאכל.

בזמן הזה ובארץ ישראל

בארץ ישראל ממילא רוב התבואה משווקת תחת פיקוח, ובדרך כלל ניתן לברר את זמן ההשרשה. גופי הכשרות מקפידים על הפרשת תבואה שאינה חדש, ולכן מי שקונה קמח ומוצרי דגן בהכשר מהודר בארץ אינו צריך לחשוש בדרך כלל. עם זאת, יש שנים שבהן בעיית החדש מתעוררת ביתר שאת, בעיקר בייבוא, ויש לברר אצל הרב או גוף הכשרות.

• קמח, פסטה, דגני בוקר ומאפים העשויים מתבואה מיובאת — מצריכים בירור בעת הצורך.
• שעורה לשיכר ולתערובות מאכל אף היא נכללת באיסור.
• מי שמחמיר יבדוק על אריזות סימון "נקי מחשש חדש" או הכשר המתייחס לכך.

היחס המעשי לאיסור

מכיון שמצד אחד מדובר באיסור תורה, ומצד שני נהגו רבים להקל מכוח צירוף ספקות, ראוי לכל אחד לדעת מהו מנהג בית אבותיו ומה הוראת רבותיו. בני ספרד נטו ברובם להקל בחוץ לארץ יותר, ואילו רבים מבני אשכנז, ובמיוחד יוצאי קהילות שהקפידו על כך, נהגו להחמיר. בארץ ישראל המגמה היא להקפיד ולברר, מאחר שאפשר.

חשוב להדגיש שאין כאן חומרא בעלמא אלא בירור הלכתי של ממש, התלוי במציאות חקלאית משתנה. לכן בכל שנה ובכל מוצר חדש הנכנס לשוק יש לבחון מחדש את מצב התבואה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.