אבלות השבעה — דיני האבל בשבעת ימי האבל

לאחר קבורת קרוב — אב, אם, בן, בת, אח, אחות, או בן/בת זוג — נוהג האבל שבעה ימי אבלות. אלו ימי התאבלות, זיכרון וניחום, ובהם דינים רבים שעיקרם בשולחן ערוך (יורה דעה סימנים שעח–תג).

תחילת השבעה וסופה

האבלות מתחילה מסתימת הגולל (סיום הקבורה). יום הקבורה נמנה כיום ראשון, ומקצת היום השביעי ככולו — ולכן בבוקר היום השביעי, לאחר תפילת שחרית והשהייה מעטה, מסתיימת השבעה. שבת נמנית במניין השבעה אך אין נוהגים בה אבלות בפרהסיא.

איסורי האבל

האבל אסור בשבעה במלאכה, ברחיצה של תענוג, בסיכה, בנעילת מנעלי עור, בתשמיש המיטה, בתספורת, בכביסה ולבישת בגדים מגוהצים, ובלימוד תורה (מלבד דברים הקשורים לאבלות). אסור בשאילת שלום, ויושב על הקרקע או על דבר נמוך.

קריעה וכיסוי

בשעת הפטירה או בלוויה קורע האבל את בגדו — על אב ואם קורע משמאל ומגלה את הלב, ועל שאר קרובים מימין. נהגו לכסות את המראות בבית האבל ולהדליק נר נשמה.

קדיש ותפילה

האבל אומר קדיש על הוריו, ונהגו להתפלל לפני העמוד בבית האבל. בבית האבל מתפללים, ונמנעים מאמירת תחנון. הסעודה הראשונה לאחר הקבורה ("סעודת הבראה") מביאים השכנים לאבל, שאינו אוכל משלו.

ימי השבעה הם זמן של כבוד למת ונחמה לחיים. למעשה יש לשאול רב מורה הוראה.