פרשת לך לך: "לֶךְ לְךָ" — המסע הגדול הוא אל תוך עצמך

הניסיון הגדול נפתח בציווי: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). רש"י מבאר: "לֶךְ לְךָ — להנאתך ולטובתך". אף שהציווי דורש לעזוב את הכל — ארץ, מולדת, בית — הוא לטובת אברהם עצמו.

הליכה אל השורש

בעלי הדרש קוראים "לֶךְ לְךָ" — לך אל עצמך, אל שורש נשמתך ואל ייעודך. לעיתים אדם צריך לעזוב מקומות מוּכרים ונוחים כדי לגלות מי הוא באמת. אברהם, שיצא לדרך מתוך אמונה — בלי לדעת לאן ("אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ") — נעשה לאב המאמינים.

זהו הראשון מעשרה ניסיונות שבהם עמד אברהם (אבות ה, ג). בכל אחד מהם התבררה אמונתו ונעשתה צרופה יותר.

הלקח: הצמיחה דורשת לעיתים יציאה מאזור הנוחות. מי שהולך בעקבות ייעודו — גם כשאינו רואה את כל הדרך — הולך "להנאתו ולטובתו".