מעלת השכמת הבוקר לתורה ולעבודת ה׳

׳התעוררו ישנים משנתכם׳ קרא הנביא, וחכמינו הרבו בשבח הקם בהשכמה לעבודת בוראו. שעות הבוקר המוקדמות טומנות בחובן כוח מיוחד לתורה, לתפילה ולעבודת ה׳. במאמר זה נעסוק במעלת השכמת הבוקר, בכוחה ובדרכים לזכות בה.

׳יתגבר כארי לעמוד בבוקר׳

השולחן ערוך פותח את כל דיניו במילים — ׳יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר׳. פתיחה זו אינה מקרית: היא מלמדת שראשית עבודת ה׳ היא ההתגברות על העצלות והקימה בזריזות. הלשון ׳כארי׳ מלמדת שנדרשת גבורה של ממש, שכן יצר העצלות חזק, והמנצח אותו בבוקר כבר זכה בניצחון הראשון של היום כולו.

כוח שעות הבוקר

אמרו חכמים ואנשי המוסר ששעות הבוקר, קודם שנטרד האדם בעסקיו ובטרדותיו, הן הזמן המובחר לתורה ולתפילה. הראש צלול, הלב פנוי, והעולם עדיין שקט. אמר הנביא ׳לבקרים חדשים רבה אמונתך׳ — הבוקר הוא זמן של התחדשות ושל אמונה מחודשת. אמרו שהלומד תורה בבוקר, לימודו מתברך ומתקיים בו יותר, ותפילת שחרית בזמנה היא מעולה.

מעלת ׳ותיקין׳ ותפילת הנץ

אמרו חכמים שהוותיקין — החסידים הזריזים — היו מסיימים את קריאת שמע ומתחילים תפילת שמונה עשרה עם הנץ החמה בדיוק. תפילה זו, הקרויה ׳תפילת הנץ׳ או ׳כוותיקין׳, נחשבת למעולה שבזמני התפילה, שנאמר ׳ייראוך עם שמש׳. יש בה חיבור מיוחד בין זריחת החמה לזריחת התפילה, וסמיכת גאולה לתפילה בשלמות בלא כל הפסק.

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר.

העצלות — מכשול עבודת ה׳

בעל מסילת ישרים ובעל חובות הלבבות האריכו בגנות מידת העצלות, שהיא אחד ממכשולי עבודת ה׳ הגדולים. העצלות מונעת מן האדם לקום לתורה ולתפילה, ומרגילה אותו לדחות ולהתרשל. לעומתה, מידת הזריזות היא תולדת ההתלהבות הפנימית וההכרה בחשיבות המעשה. אמר בעל מסילת ישרים שהזריזות מעוררת את החשק לעבודה, וכשאדם מתגבר וקם בזריזות, הוא מעורר בקרבו את שמחת המצווה.

ההתגברות היומית על היצר

עצם ההתגברות על המיטה החמה בבוקר קר היא ניצחון יומי על היצר, המחנך את האדם לגבורה ולנחישות בכל תחומי חייו. מי שמנצח את יצרו כבר בבוקר, בפעולה הראשונה של יומו, בונה בנפשו כוח של שליטה עצמית והתגברות. משום כך ההשכמה אינה רק עניין של זמן, אלא חינוך של האופי ובניית כוחות הנפש לכל היום כולו.

דרכים מעשיות לזכות בהשכמה

• שינה מוקדמת — הקם מוקדם צריך לישון מוקדם, ולא לבזבז את הלילה בדברים בטלים.
• מחשבה על מעלת הבוקר — לפני השינה, לחשוב על הזכות שבקימה מוקדמת ועל התורה שילמד.
• קבלה קטנה וקבועה — עדיף לקבל על עצמו קימה מעט מוקדמת ולהתמיד בה, מאשר קבלה גדולה שלא תחזיק מעמד.
• אמירת מודה אני מיד — אמירת ׳מודה אני׳ מיד עם היקיצה מכוונת את הלב ומסייעת לקום בזריזות.

למעשה

• ראוי לקבוע זמן קימה קבוע, המאפשר תפילה בזמנה ולימוד בבוקר.
• מי שקשה לו, יתחיל בהדרגה ויוסיף מעט מעט.
• טוב לקבוע חברותא או שיעור בבוקר, שהמחויבות לזולת מסייעת לקום.
• יש לזכור שההתגברות עצמה היא מצווה וניצחון, אף קודם הלימוד.

סדר פתיחת היום

סדר הבוקר של היהודי בנוי כדי לפתוח את היום בקדושה. מיד עם היקיצה אומרים ׳מודה אני׳, אחר כך נוטלים ידיים, מברכים ברכות השחר וברכות התורה, ומתפללים שחרית בזמנה. סדר זה מעביר את האדם בהדרגה מן השינה אל עבודת ה׳ — מהודאה על החזרת הנשמה, דרך טהרת הידיים, ועד התפילה. מי שמקפיד על סדר זה פותח את יומו במסלול של קדושה, ומעמיד את כל שעות היום על יסוד נכון.

לימוד תורה בבוקר

אמרו חכמים שראוי לקבוע לימוד תורה מיד בבוקר, קודם שיוצא אדם לעסקיו. שעת הבוקר, שהראש בה צלול והלב פנוי, מסוגלת ללימוד יותר מכל שעה אחרת. אף מעט לימוד בבוקר, קודם הטרדות, מעמיד את היום כולו על התורה. יש שנהגו ללמוד מעט אחר תפילת שחרית, ובכך לקיים ׳מבית הכנסת לבית המדרש׳. הקובע עתים לתורה בבוקר, מראה שהתורה קודמת בסדר יומו לכל שאר העניינים.

ההתמדה על פני ההתלהבות

מפתח ההשכמה אינו התלהבות חד־פעמית, אלא התמדה קבועה. אדם המתלהב יום אחד וקם מוקדם, אך למחרת חוזר לעצלותו, לא קנה דבר. לעומתו, מי שקיבל על עצמו קבלה קטנה וקבועה, והתמיד בה יום אחר יום, בנה בנפשו הרגל של זריזות. אמרו הצדיקים שקבלה קטנה שמתמידים בה עדיפה על קבלה גדולה שאינה מחזיקה מעמד. ההתמדה הופכת את ההשכמה מטורח לטבע שני, ומעמידה את האדם על דרך קבועה של עבודת ה׳.

מעורר השחר

השולחן ערוך כתב שראוי שיהא האדם ׳מעורר השחר׳, ולא שהשחר יעורר אותו. יש בזה מדרגה גבוהה — לקום מתוך רצון ותשוקה לעבוד את הבורא, ולא רק מתוך הכרח. דוד המלך אמר ׳אעירה שחר׳, ודרשו חכמים שהיה מעורר את השחר ולא השחר מעוררו. מי שזוכה למדרגה זו, קם בזריזות ובשמחה לקראת יום חדש של תורה ותפילה, ורואה בכל בוקר הזדמנות מחודשת לקרבת אלוקים.

דרכם של הצדיקים

גדולי ישראל בכל הדורות הצטיינו בהשכמת הבוקר. מסופר על צדיקים רבים שהיו קמים באשמורת הבוקר, קודם עלות השחר, לעסוק בתורה ובתפילה מתוך שקט וריכוז. הם ראו בשעות אלו את הזמן היקר ביותר, שבו הלב פנוי והנפש זכה. אף אנשים העמלים לפרנסתם הקדישו את שעות הבוקר המוקדמות ללימוד קבוע קודם צאתם למלאכתם. דרך זו מלמדת שההשכמה אינה נחלת יחידי סגולה בלבד, אלא אפשרית לכל אדם המבקש להעמיד את יומו על יסוד של תורה ועבודת ה׳, ולפתוח את דרכו בזריזות ובקדושה.

השכמת הבוקר היא שער הכניסה ליום של עבודת ה׳. הקם כארי, המתגבר על עצלותו ופותח את יומו בתורה ובתפילה, זוכה ליום מבורך ומאיר. אשרי המרגיל עצמו בזריזות הבוקר, שהוא קונה בכך גבורה, התמדה וקרבת אלוקים מדי יום מחדש.