זריזות — לרוץ אל הטוב

בעל 'מסילת ישרים' מקדיש פרק נכבד למידת הזריזות, ורואה בה מדרגה חשובה בעבודת ה'. הזריזות היא המהירות והחיוּת שבהן אדם ניגש למעשה הטוב, בלא דחייה ובלא עצלות. כשם שהעצלות היא שורש רע גדול, כך הזריזות היא מנוע של צמיחה. מי שזריז במעשיו תופס הזדמנויות שאחרים מחמיצים.

מלחמת היצר

היצר הרע יודע שאם יאמר לאדם 'אל תעשה את המצווה', האדם יתנגד. לכן הוא נוקט בתחבולה דקה יותר — הוא אומר 'תעשה, אבל אחר כך'. הדחייה הזו היא נשקו הגדול. 'אחר כך' אינו מגיע לעולם. ההתלהבות שהייתה בלב מתקררת, הנסיבות משתנות, וההזדמנות חולפת. הזריזות היא התשובה לתחבולה זו: לתפוס את הרגע ולעשות מיד.

אברהם שהשכים

על אברהם אבינו נאמר 'וישכם אברהם בבוקר' — בכל פעם שניצב לפניו רצון ה', מיהר לקיימו עם שחר. אפילו בניסיון העקדה, הקשה מכל, לא דחה ולא התמהמה. הזריזות הזו מעידה על אהבה. מי שאוהב את מי ששלח אותו, אינו מחפש תירוצים לעיכוב אלא רץ לקיים את רצונו בשמחה. הזריזות היא ביטוי של אהבה.

מן ההתלהבות אל המעשה

לכולנו יש רגעי התעוררות — רעיון טוב, החלטה לתקן, רצון להיטיב. הסכנה היא שההתעוררות תישאר רגש בלבד ולא תהפוך למעשה. הכלל הוא: כשמתעורר רצון טוב, לעשות מיד צעד קטן ממשי, ולו הקטן ביותר, כדי לקבע אותו במציאות. הצעד הראשון, הנעשה בזריזות, הוא שמבדיל בין חלום למעשה.

הזריזות אינה רק במהירות אלא ברוח. אפשר לעשות מצווה בכבדות ואפשר לעשותה בחיות ובשמחה. כשנרגיל את עצמנו לרוץ אל הטוב במקום לזחול אליו, נגלה שעבודת ה' נעשית חיה ומאירה, וההזדמנויות שהיו חומקות מאיתנו — נשארות בידינו.