
פרשת תרומה בקיצור: תרומת המשכן מכל איש אשר ידבנו ליבו, הארון והכרובים, השולחן ולחם הפנים, המנורה, יריעות המשכן, הקרשים והאדנים, הפרוכת, מזבח הנחושת והחצר — עם דברי רש״י וחז״ל.
פרשת תרומה (שמות פרק כ״ה – פרק כ״ז פסוק י״ט) פותחת את חמש הפרשות העוסקות במשכן. אחרי מתן תורה בסיני, הקב״ה מבקש מעם ישראל לבנות לו בית — מקום שבו תשרה השכינה בתוך המחנה, וילווה אותם בכל מסעיהם במדבר.
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי". רש״י מבאר: "לי" — לשמי. המשכן נבנה מנדבת הלב, ולא בכפייה: כל אחד נתן כפי רצונו. התורה מונה את החומרים: זהב, כסף ונחושת; תכלת, ארגמן ותולעת שני; שש ועזים; עורות אילים מאדמים ועורות תחשים; עצי שיטים; שמן למאור ובשמים; ואבני שוהם ואבני מילואים.
מניין היו לבני ישראל עצי שיטים במדבר? רש״י מביא: יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה את בניו ליטלם עימהם כשיצאו ממצרים.
"ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם". מפרשים רבים דייקו שלא נאמר "בתוכו" אלא "בתוכם" — השכינה שורה בתוך כל אחד ואחד מישראל, ולא רק בבניין. "ככל אשר אני מראה אותך... וכן תעשו" — משה נצטווה לבנות בדיוק לפי התבנית שהראה לו ה׳.
הכלי הראשון שנצטוו עליו הוא הארון — ארון עצי שיטים, אמתיים וחצי אורכו, אמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו, מצופה זהב מבית ומחוץ. חז״ל (יומא ע״ב ע״ב) למדו מכאן: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו — אינו תלמיד חכם. בארון הונחו לוחות העדות. בדי הארון נשארים בטבעותיו תמיד — "לא יסורו ממנו".
על הארון — הכפורת, ועליה שני כרובים מקשה אחת עם הכפורת. רש״י מבאר שלכרובים היה דמות פרצוף תינוק. "ופניהם איש אל אחיו", וכנפיהם סוככות על הכפורת. ומשם הדיבור: "ונועדתי לך שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים".
שולחן מעצי שיטים מצופה זהב, ועליו לחם הפנים — "לפניי תמיד". שתים עשרה חלות שהיו מונחות על השולחן משבת לשבת.
מנורת זהב טהור, מקשה אחת — כולה מחתיכת זהב אחת, בלי חיבורים. שבעה קנים, ובהם גביעים, כפתורים ופרחים. רש״י מבאר את המילים "תיעשה המנורה": מאליה — לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב״ה: השלך את הכיכר לאור, והיא נעשית מאליה. "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מוראה בהר".
את המשכן כיסו עשר יריעות של שש ותכלת וארגמן ותולעת שני, "כרובים מעשה חושב", מחוברות בלולאות ובקרסי זהב. מעליהן — יריעות עזים לאוהל, ומכסה עורות אילים מאדמים ועורות תחשים. קירות המשכן נבנו מקרשים של עצי שיטים עומדים, ותחת כל קרש — שני אדני כסף, והם מחוברים בבריחים, והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה.
הפרוכת הבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים. בפנים — הארון; בחוץ — השולחן בצפון והמנורה בדרום, נוכח השולחן.
מזבח עצי שיטים מצופה נחושת, חמש אמות על חמש אמות, ובו קרנות בארבע פינותיו. סביב המשכן — חצר מאה אמה אורך וחמישים אמה רוחב, מוקפת קלעים של שש משוזר על עמודים ואדנים.
המשכן נבנה מנדבת לב — ומכל אחד לפי יכולתו. הקב״ה אינו מבקש רק בניין מפואר, אלא מקום בלב: "ושכנתי בתוכם". כל יהודי יכול לעשות מביתו ומליבו משכן קטן, שבו שוכנת השכינה.
המפרשים דייקו בלשון הפסוק: "ויקחו לי תרומה" — ולא "ויתנו לי". מי שנותן לדבר שבקדושה אינו מפסיד, אלא לוקח: הוא מקבל יותר ממה שנתן. הנתינה עצמה היא הזכייה.
בגמרא (בבא בתרא צ״ט ע״א) מובא שהכרובים לא תמיד עמדו באותה צורה: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום — פניהם איש אל אחיו, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום — פניהם אל הבית. מצב הכרובים שיקף את הקשר בין הקב״ה לעמו.
הארון היה כבד מאוד, ובכל זאת אמרו חז״ל (סוטה ל״ה ע״א): ארון נושא את נושאיו. מי שנושא את התורה — התורה היא שנושאת אותו. ולכן הבדים לא יסורו ממנו: התורה תמיד מוכנה לצאת לדרך עם ישראל, לכל מקום שאליו יגיעו.
על לחם הפנים אמרו חז״ל (חגיגה כ״ו ע״ב) שנס גדול נעשה בו: כשסילקו אותו מן השולחן אחרי שבוע שלם — היה חם כביום שהונח, שנאמר "לשום לחם חום ביום הילקחו".
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק