
פרשת לך לך בקיצור: הציווי לאברם לצאת מארצו, הירידה למצרים, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, וברית המילה ושינוי השמות לאברהם ושרה — עם דברי רש״י.
פרשת לך לך (בראשית פרק י״ב פסוק א׳ – פרק י״ז פסוק כ״ז) פותחת את סיפורו של אברהם אבינו — האב הראשון של עם ישראל. בפרשה הוא נצטווה לעזוב את ארצו, הגיע לארץ כנען, עמד בניסיונות, וזכה לבריתות שבהן הובטחה לזרעו ארץ ישראל.
"ויאמר ה׳ אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". רש״י מפרש "לך לך" — להנאתך ולטובתך: שם אעשך לגוי גדול, וכאן אין אתה זוכה לבנים. אברם יצא כאשר דיבר אליו ה׳, בן שבעים וחמש שנה, עם שרי אשתו, לוט בן אחיו והנפש אשר עשו בחרן — ורש״י מבאר שאלו האנשים שהכניס תחת כנפי השכינה.
אברם עבר בארץ עד מקום שכם, ושם נאמר לו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". בכל מקום שבא — בנה מזבח וקרא בשם ה׳.
רעב כבד היה בארץ, ואברם ירד למצרים לגור שם. הוא ביקש משרי לומר שהיא אחותו, ושרי נלקחה לבית פרעה. הקב״ה נגע את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים על דבר שרי, ופרעה שילח את אברם ואת אשתו ואת כל אשר לו.
רכושם של אברם ולוט גדל, ונהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. אברם אמר ללוט: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך... כי אנשים אחים אנחנו", והציע לו לבחור לאן ללכת. לוט בחר את כיכר הירדן ונטה עד סדום. לאחר הפרידה הבטיח הקב״ה לאברם את כל הארץ אשר הוא רואה, ושזרעו יהיה כעפר הארץ.
ארבעה מלכים — ובראשם אמרפל וכדרלעומר — נלחמו בחמשת מלכי סדום ועמורה ובני בריתם, וניצחו, ובשבי נלקח גם לוט. אברם יצא עם שלוש מאות ושמונה עשר חניכיו, רדף אחריהם עד דן, היכה אותם והשיב את לוט ואת כל הרכוש. מלכי צדק מלך שלם יצא לקראתו עם לחם ויין ובירך אותו, ואברם נתן לו מעשר מכל. ממלך סדום סירב אברם לקחת דבר: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם".
הקב״ה הבטיח לאברם שזרעו יהיה כמספר הכוכבים — "והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה". בברית בין הבתרים נאמר לו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ושאחר כך ייצאו ברכוש גדול. באותו יום כרת ה׳ את אברם ברית: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת".
שרי, שלא ילדה, נתנה לאברם את הגר שפחתה המצרית לאישה. כשהרתה הגר, קלה גבירתה בעיניה, ושרי ענתה אותה, והגר ברחה. מלאך ה׳ מצא אותה על עין המים, הורה לה לשוב ובישר לה על בן שייקרא שמו ישמעאל — "כי שמע ה׳ אל עניך". אברם היה בן שמונים ושש שנה כאשר ילדה הגר את ישמעאל.
כשהיה אברם בן תשעים ותשע שנה נגלה אליו הקב״ה ואמר: "התהלך לפני והיה תמים". שמו שונה מאברם לאברהם — "כי אב המון גויים נתתיך" — ושם שרי שונה לשרה. אברהם נצטווה במצוות המילה: "המול לכם כל זכר", בן שמונת ימים לדורותיכם, והיא אות ברית בין הקב״ה לזרעו. הקב״ה בישר לו ששרה תלד לו בן, וקרא את שמו יצחק, ואת בריתו יקים איתו לברית עולם. באותו יום עצמו מל אברהם את עצמו, את ישמעאל בנו ואת כל אנשי ביתו.
חז״ל מונים עשרה ניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו ועמד בכולם, ורבים מהם בפרשתנו. אברהם מלמד אותנו אמונה שאינה תלויה בנוחות ובהבנה, נדיבות כלפי הזולת — גם כלפי לוט שבחר בסדום — ויושר שאינו מוכן לקבל אפילו "חוט ושרוך נעל" שלא כדין.
במשנה (אבות פרק ה׳ משנה ג׳) נאמר: עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם — להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו. "לך לך" — לעזוב ארץ, מולדת ובית אב, בלי לדעת לאן — הוא אחד מהם. ואברהם הלך, "כאשר דיבר אליו ה׳".
כשהבטיח ה׳ לאברהם "כה יהיה זרעך", נאמר: "והאמין בה׳, ויחשבה לו צדקה". רש״י מבאר: הקב״ה חשבה לאברהם לזכות ולצדקה — על האמונה שהאמין בו. אדם בן תשעים ותשע שאין לו בנים, מאמין בהבטחה — וזו עצמה צדקתו.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק