מדוע לא הכני עוד

כתב 'בעל הטורים' על הפסוק בפרשתן (כח יב) "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", וזה לשונו, רמז למי שמושלך לארץ לפי שעה, יעלה השמימה. והיינו, שאף מי שכבר בארץ, ידע כי עוד יום יבוא ויעלה השמימה.

והגה"ק ה'חפץ חיים' זי"ע (מחנה ישראל ח"ב פי"ג) מסביר זאת על פי משל, לאחד שהיה שוכר בית משר אחד בעד שלוש מאות רובל כסף בכל חודש. ויהי היום, הוצרך השר ליסע למרחקים, ומינה אחד ממקורביו על נכסיו ובתוכם הבית ששכר היהודי. הממונה החדש רשע גדול היה, והעלה לכל השוכרים את תשלום השכירות לחמש מאות, ובבוא יום הפירעון חסרו ליהודי עשרים רובל כסף. התחנן לו היהודי שימתין לו כמה ימים עד שישיג את כל הסכום, אך הרשע לא הסכים לכך בשום אופן, והכהו בשוט עשרים מכות נמרצות כנגד עשרים הרובל שהחסיר מתשלומיו, וכך עשה לעוד כמה אנשים. במשך הזמן נעשה הממונה לעשיר גדול וקנה חצר לעצמו.

לאחר זמן חזר השר לביתו, נכנס אליו היהודי וסיפר לו על כל מעללי הממונה, וחמת השר בערה בו. אמר לו ליהודי, עתה גוזר אני עליו שיתן לך על כל מכה ומכה מאה רובל כסף, והמשיך השר לומר, הנה אחוזה גדולה קנה לעצמו ששוויה ארבעת אלפים רובלים, ומעתה מחציתה שלך היא. חזר היהודי לביתו ופניו זועפים, שאלוהו בני ביתו, מדוע פניך רעים היום, ויען ויאמר, הרי כבר אינני מרגיש את כאב ההכאות, לכן מצטער אני מדוע לא הכה אותי הרשע עוד עשרים מכות, שאז היתה כל האחוזה עוברת לרשותי.

ומבאר ה'חפץ חיים' את הנמשל, כשסובל אדם ייסורים בעולם הזה הרי בעת ההיא הוא דואג ומצטער עליהם ואינו רוצה לסבלם כלל, אך כאשר יבוא לעולם הגמול ויקבל שם שכר עבור כל שעה ושעה של ייסורים שסבל בהאי עלמא, ישמח בכל מכה ומכאוב שעבר. וכדאיתא במדרש (ספרי פרשת האזינו) "זכור ימות עולם", אמר להם הקב"ה, כל זמן שאני מביא עליכם ייסורים בעולם הזה תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לעולם הבא. ועיקר הכל להאמין שכל מה שנזדמן לו בהשגחה פרטית מאתו יתברך הוא לטובתו.

(נערך מתוך "באר הפרשה", ויצא)