כוחות לפי הניסיון

כלל גדול נקוט בידינו, כי לעולם אין הקב"ה מביא רעה על האדם שאינו יכול לעמוד בה, ויחד עם כל קושי וניסיון נותנים לו לאדם מן השמים כוחות הגוף והנפש שיוכל לסבול את הצרה.

מסופר על בחור מיושבי בית מדרשו של הרה"ק הרבי רבי זושא מאניפולי זי"ע, שבאחד הימים נשלח עבורו מכתב המודיעו על פטירת אמו. ויהי כראות הבחור את דבר המכתב נחלש עד שנתעלף, מיד חשו אליו יושבי בית המדרש ועוררוהו מעלפונו, וכששבה אליו נפשו אמר לו הרבי רבי זושא, הכל טעות גמורה היא ועדיין אמך בין החיים. ואכן כעבור כמה ימים באו שלוחי בית הדואר לומר שהיה כאן טעות סופר והמכתב נשלח לאדם אחר. כעבור מחצית השנה נשנה הדבר ונשלחה עבורו הודעה על הסתלקות אמו מהאי עלמא, ובהאי זימנא קיבל את הידיעה בשלוות הנפש, או אז אמר לו הרבי, מהר, סע לביתך כי נכון הדבר.

והסביר הרבי רבי זושא שאין כאן רוח הקודש, אלא, בפעם הראשונה שראיתי שאין בכוחו להכיל את הבשורה הקשה הבינותי שיש כאן טעות, כי יחד עם כל קושי וניסיון נותנים לו לאדם כוחות שיוכל לסבול הצרה, ומכיוון שהוא לא עמד בזה ודאי שאין צרה זו שלו כי אם של אחר שקיבל כוחות לעמוד בזה, כמו שנתאמת לבסוף. אמנם בהגיע המכתב השני ראיתיו עומד בהאי צרה ועקתא בלא לאבד עשתונותיו, הבינותי שעתה אכן כנים הדברים וקיבל מן שמיא כוחות לעמוד בקושי הצרה, על כן שלחתיו מיד לביתו.

ובדומה לכך סיפר הגה"ח רבי זלמן בריזל זצ"ל עובדא שהתרחשה אצל הרה"ק ה'ינוקא' מסטאלין זי"ע. פעם באה ידיעה לאחד מחסידיו שהיה עשיר גדול, שאחת מספינותיו שנשאה על גבה הון רב טבעה במצולות ים, ויהי כשמעו כי כן התעלף העשיר, כי לא היה ביכולתו לסבול הצרה. כבוא דבר המעשה אל הרבי שלח לאמר לו, אין השמועה נכונה כלל וכלל, ולמותר לציין שכעבור כמה שעות חזרו והודיעוהו שהספינה שטבעה איננה שלו. והסביר הרבי, שלא רוח הקודש היתה כאן, אלא, אחר שלא היו לו כוחות הנפש לקבל את הבשורה הקשה הבנתי שאין זו ספינתו, כי אין מנסים את האדם אם לא שנתנו לו תחילה עוז ותעצומות לעמוד בקושי.

(נערך מתוך "באר הפרשה", וירא)