מדוע יום זה הוא יום חג שאסורה בו כל מלאכה?
המקור ליום חג בשביעי של פסח הוא מהתורה:
"וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכה לא יעשה בהם" (שמות יב, טז).
ביום הראשון של פסח אנחנו יודעים מה קרה – יציאת מצרים.
אבל מה קרה ביום השביעי של פסח שראוי לציון והפיכתו ליום חג ושמחה?
התורה לא מספרת לנו מה קרה ביום הזה ומדוע זהו יום שבתון.
במדרש (מכילתא) מוסבר מה התרחש בימים שלאחר יציאת מצרים:
חז"ל מספרים לנו שכאשר פרעה שלח סוף סוף את עם ישראל, לאחר מכת בכורות, הוא שלח איתם גם שליחים מטעמו כדי לוודא שהם חוזרים לאחר שלושה ימים, כפי שמשה רבינו אמר לפרעה כמה וכמה פעמים: "דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלוקינו" (שמות ח, כג).
לאחר שלושה ימים, השליחים מטעמו של פרעה ראו שעם ישראל לא חוזר.
ביום הרביעי הם חזרו לפרעה וסיפרו לו שעם ישראל בעצם בורח ולא מתכוון לחזור: "ויגד למלך מצרים כי ברח העם" (שמות יד, ה).
פרעה החליט באותו הרגע לצאת למרדף אחר בני ישראל כדי להחזירם למצרים.
ביום החמישי והשישי הם רדפו ובליל היום השביעי הם השיגו אותם ואז התרחש הנס של קריעת ים סוף וטביעת חיל פרעה בים.
לרגל מאורע זה – קריעת ים סוף, נקבע לדורות יום חג באותו היום, מכיוון שיום זה סימל את היציאה הסופית מעבדות לחרות.
מה המסר של קריעת ים סוף אלינו, היום, יותר מ – 3000 שנה אחרי אותו המאורע?
המילה 'תורה' היא מלשון 'הוראה'.
כל סיפור בתורה אינו רק תיאור היסטורי של המאורעות שהתרחשו בתולדות עם ישראל, אלא הוא גם הוראה לחיים שלנו היום.
מה מיוחד בנס של קריעת ים סוף יותר מאשר כל שאר הניסים בתורה, עד שבכל פעם שחז"ל רוצים לומר על משהו שהוא קשה, הם משווים אותו לקריעת ים סוף?
יש הבדל מהותי בין רוב רובם של הניסים בתורה, לבין הנס של קריעת ים סוף.
רוב הניסים היו ניסים שהתרחשו ברגע אחד.
ברגע אחד הפכו מי הנילוס לדם, ברגע אחד מתו כל בכורי מצרים, ברגע אחד פתחה האדמה את פיה ובלעה את קורח וכל עדתו, ברגע אחד משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים ועוד ועוד.
לעומת זאת הנס של קריעת ים סוף היה שונה.
זה היה נס מתמשך ולא פעולה רגעית.
בני ישראל חצו את ים סוף "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כב).
טבע המים הוא שהם אינם עומדים כחומה, אלא מצטברים במקום הנמוך ביותר שהם יכולים להגיע אליו.
בקריעת ים סוף, המים עמדו כחומה בניגוד לטבעם.
זו לא הייתה פעולה רגעית או נס רגעי.
החציה של עם ישראל נמשכה כל הלילה שנאמר: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" (שמות יד, כא) ורק לקראת בוקר סיים אחרון האנשים מעם ישראל לחצות את ים סוף (הם היו כמה מיליוני אנשים כולל נשים וילדים וזה לוקח זמן) ורק אז חומות המים נפלו והטביעו את המצרים "ויהי באשמורת הבוקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים" (שמות יד, כד).
כלומר, כל משך החציה – כל הלילה, התרחש נס שבו המים עומדים כחומה מימינם ומשמאלם של עם ישראל.
זה היה נס מתמשך.
נס שנמשך כל משך החציה, בניגוד למרבית הניסים האחרים בתורה שהתרחשו כהרף עין, ברגע אחד.
כביכול, בכל שאר הניסים ה' צריך לעשות מאמץ רגעי וחד פעמי, שינוי רגעי בחוקי הטבע ואילו כאן הוא נדרש למאמץ מתמשך, שינוי מתמשך של חוקי הטבע.
סגולות לחג שביעי של פסח
1( כתב ה'בני יששכר': "יום שביעי של
פסח בו נקרע הים, הוא יום המסוגל
לפרנסה בזכות ביזת הים שזכו ישראל
בשביעי של פסח, על כן האומר את
שירת הים בשירה ובזמרה כהודאה על
הניסים שעשה לנו ה' מסוגל לפרנסה".
2( כתב ה'מנוחת ישראל':"כל המתקשה
במציאת זיוגו, יאמר את שירת הים
בחצות לילה של שביעי של פסח בכוונה
גדולה, וכשם שקרע ה' את הים בעת
הזאת, כך יקרע את כל קשיי זיווגו".
3( כתב הצדיק בעל ה'מנחם ציון': "כל
אשר תבקשו ביום שביעי של פסח ינתן
לכם ויתמלאו כל משאלותיכם בבריאות
הגוף, חיים טובים וארוכים, פרנסה
בהרחבה וכל שתזדקקו".
5( כותב קונטרס היחיאלי: "סגולה וסוד
גדול לשמירה ממחלה ועין הרע: לקחת
מלח בספירת העומר ויאמר הפרקים:
קכב', קלא', ובספר ויקרא לקרוא בפרק כג' את פסוקים ט'-יא'".
6) כתוב בספרי המקובלים כי שביעי של פסח הוא הזמן שבו נבקעו לא רק מי ים סוף, כי גם מעיינות החוכמה. וכשם שעם ישראל ניצל מן המים הזידונים אז, כך בכוחנו להינצל כיום מכל המחשבות השליליות שמקיפות אותנו. לכן חשוב שבעת אמירת 'שירת הים' יחשוב האדם על עצמו מחשבות טובות ובונות מיד לאחר אמירת שירת הים, אפשר להתפלל על השידוך ולבקש מהקב"ה שיהא זה זיווג הגון שיעלה יפה – מתוך צלילות המחשבה והדעת, ומתוך שמחה והודיה. וכן המבקשים על פרנסתם, יראו לבקש שתהא זו פרנסה מתוך משא ומתן באמונה כראוי, ושיזכו להפריש תרומות ומעשרות כראוי – שבזה תלויה עיקר הפרנסה ברווח ולא בצמצום.
7)סגולה גדולה ביום שביעי של פסח היא לקרוא את שיר השירים ולבקש לאחר מכן על הזיווג והפרנסה שלנו. שנזכה לגאולה פרטית בכל עניין בחיינו ולגאולת הכלל של עמ"י עם משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
הלכות חשובות לשביעי של פסח
א. נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה לְגַבֵּי חַג הַפֶּסַח (שְׁמוֹת יב', טז'): "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִקְרָא
קדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּבִיעִי מִקְרָא קְדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יַעֲשֶׂה
בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יַעֲשֶׂה לָכֶם". דְּהַיְנוּ: בְּחַג
פֶּסַח, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְהַיּוֹם הַשְּבִיעִי הֵם יְמֵי חָג, וְאֵין לַעֲשׂוֹת בָּהֶם
שׁוּם מְלָאכָה אֶלָּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד, וְרַק הַיָּמִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הֵם
יְמֵי חוֹל הַמּוֹעֵד. הַיּוֹם בָּעֶרֶב אָנוּ נִכְנָסִים לַיּוֹם הַשְּבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, וְיֵשׁ
לְהִתְנַהֵג בּוֹ כְּמוֹ בֶחָג הָרִאשׁוֹן.
ב. כֵּיוָן שֶׁשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח הוּא חֵלֶק מֵהֶחָג וְלֹא חָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לָכֵן,
בְּקִדּוּשׁ הַלַּיְלָה אֵין מְבָרְכִים שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבַתְּפִלּוֹת מַמְשִׁירִים לוֹמַר: "אֶת
חַג הַמַּצוֹת הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ".
ג. בְּלֵיל הַסֵּדֶר הָיְתָה מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּלְמָחֲרָת יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם. לְאַחַר שִׁשָּה יָמִים הַמִּצְרִים רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְלֵיל
כ"א בְּנִיתָן שֶׁהוּא לֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, עָמְדוּ יִשְׂרָאֵל מוּל יַם סוּף
וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ צָעַק אֶל ה' שֶׁיּוֹשִׁיעֵם מֵהַמִּצְרִים, ה' צִוָּה אוֹתוֹ לְהַכּוֹת
אֶת הַיָּם וּלְבָקְעוֹ, לִפְנוֹת בֹּקֶר הַיָּם נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, "וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם", וְהַמִּצְרִים שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם טָבְעוּ
בַיָּם. לָכֵן, יֵשׁ נוֹהֲגִים בְּלַיְלָה קָדוֹשׁ זֶה לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר
הַסְעוּדָה, לִקְרֹא "תְּקוּן לֵיל שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְטָעִים הַמְדַבְּרִים
עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְעַל גְאֶלֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהּ בְכָל עֵת.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה קוֹרְאִים אֶת שִׁירַת הַיָּם וְהוֹלְכִים לְבֵיתָם בְּשִׂמְחָה מִתּוֹךְ
תְּפִלָּה וְצִפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה.
ד. בְּיוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח בַּצְהָרַיִם נָהֲגוּ בְּעֵדוֹת מִסְיָּמוֹת לַעֲרֹךְ את סְעוּדַת
מָשִׁיחַ", שֶׁמַּטְרָתָהּ לְחַזֵק בָּנוּ אֶת הָאֱמוּנָה לְבוֹאוֹ שֶׁל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ,
שֶׁכֵּן: "בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיתָן עֲתִידִים לְהִגָּאֵל", בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.
ה. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת פְּעָלָה לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ פְעָלֶה
שֶׁאֵינָהּ כְרוּכָה בְחִלּוּל שַׁבָּת כְּגוֹן: מִי שֶׁצָרִיךְ לִשַׁעַ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת –
אָסוּר לוֹ לְהָכִין אֶת הַתִּיק לַנְסִיעָה, וּלְהַכְנִיס אֶת הַבְּגָדִים בְּשַׁבָּת,
אֶלָּא עָלָיו לְחַכּוֹת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. כָּךְ אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּעָלָה בְּיוֹם הֶחָג
לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי הֶחָג. וְלָכֵן: אֵין לַעֲשׂוֹת בשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שׁוּם פְּעָלָה לִקְרַאת הָעֶרֶב. וַאֲפִלּוּ
שִׁישׁ לַחַץ מְסִיָּם לְאַחְסֶן אֶת הַכֵּלִים שֶׁל פֶּסַח בַּמַּחְסָן, וּלְהַחְזִיר אֶת
בְּלֵי הֶחָמֵץ, יֵשׁ לְהַמְתִּין וְלֹא לַעֲשׂוֹת שׁוּם פְּעֶלָה עַד לְאַחַר צֵאת הֶחָג.
ו.יֵשׁ לְהַמְתִּין מְעַט לִפְנֵי שֶׁהוֹלְכִים לִקְנוֹת קֶמַח מֵהַחֲנוּת, כְּדֵי שֶׁיַּסְפִיקוּ
הָרַבָּנִים לִקְנוֹת אֶת הֶחָמֵץ בַּחֲזָרָה מֵהַגּוֹי.
ז. יֵשׁ מְבִינִים מַאֲכָלֵי חָמֵץ מִיָּד בְּמוֹצָאֵי הֶחָג, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁמָּה שֶׁנִּמְנַעְנוּ
מַאֲכִילַת הֶחָמֵץ הוּא רַק מֵחֲמַת צִוּוּי ה', וּמִיָד שֶׁהַצְוּוּי נִגְמַר אוֹכְלִים
חָמֵץ. "מוּפְלֵיטָה" אַף שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מִבְּצֵק רָגִיל, כֵּיוָן שֶׁהִיא מִטְגֶנֶת
בְּשֶׁמֶן וְאֵינָהּ אֲפוּיָה, וְגַם בְּלִילָתָה רַכָּה, בִּרְכָּתָהּ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת".
ח.בְּעֵדוֹת מִסְיָּמוֹת נוֹהֲגִים לַחְרֹג אֶת הַמִימוּנָה". יֵשׁ מַסְבִּירִים שֶׁהַמִּנְהָג
הֵחֵל כְּדֵי לְחַזֵק אֶת רוּחַ הָעָם שֶׁרָאוּ שֶׁעָבַר פֶּסַח וַעֲדַיִן לֹא נִגְאַלְנוּ,
וּמִימוּנָה מִלְשׁוֹן "אֱמוּנָה", לוֹמַר אֶחָד לַשְׁנִי שֶׁעֲדַיִן אָנוּ מַאֲמִינִים
בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְיֵשׁ שֶׁהִסְבִּירוּ שֶׁהִיא
מֵעֵין הִלּוּלָה לְרַבֵּנוּ מַיְמוֹן" אָבִיו שֶׁל הָרַמְבָּ"ם שֶׁבְּיוֹם זֶה חַל תַּאֲרִיךְ
פְּטִירָתוֹ. וְהָיוּ נוֹהֲגִים לַעֲבֹר מִבָּיִת לְבָּיִת וּלְחַזֵק אֶת קִשְׁרֵי הַיְדִידוּת
וְהָאַהֲבָה בֵּין כָּל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אוּלָם לְצַעֲרֵנוּ בְדוֹרֵנוּ זֶה, יֶשְׁנָם
אֲנָשִׁים שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת מַהוּת חָג זֶה מֵהֶקְשֵׁרוֹ וְעוֹשִׂים בּוֹ מַעֲשִׂים שֶׁאֵינָם
עַל פִּי רוּחַ הַתּוֹרָה. מִתְרוֹעֵעִים יַחַד בְּחוֹפֵי רָחֲצָה מְערָבִים וְכוּ'. וְיֵשׁ
לְפַרְסֵם לְכָלָם שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל נִשְׁמָתָם הַטְהוֹרָה וְעַל קְדֶשַׁת מַחֲנֵה
יִשְׂרָאֵל, וְיַחְנְגוּ הַכֹּל בְּצוּרָה קְדוֹשָׁה וּצְנוּעָה. וְה' יִשְׁמְרֶנּוּ מִכָּל רָע.
