וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (פרק ל’ פסוק ו’)

פסוק זה נאמר לעתיד לבוא ליום בו לוקח הקב”ה את יצר הרע ומבטלו. כפי שאומרת הגמרא: “דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב”ה ליצר הרע ושוחטו” (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב”ה. הפסוק מגדיר זאת: “וּמָל ה’ אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ”. שכמו שאדם נולד עם עורלה מיותרת, והופך הוא להיות שלם רק לאחר שעושה ברית מילה בבשרו, כך גם יש עורלה בליבו של האדם, שלעתיד לבוא הקב”ה יבצע את המילה הזו בלבבנו בעת ביטול יצר הרע, וכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע.

כפי שאומר הנביא יחזקאל (לו’ כו’): “וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם,  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר”