“וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים” (בראשית מא א’), “קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ” (איוב כח ג’), זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה! (בראשית רבה פרשה פט א’)
המדרש (רבה, מקץ) מלמד אותנו שלכל אפלה יש “קץ” שקבע לו הקב”ה. כל רע שבעולם לא מתקיים לנצח. יש תקופה שבה הוא נצרך, ולאחר שמסיים הוא את תפקידו, נעלם ברגע!
חז”ל לימדו אותנו שהקץ של ימי ההכנה שלפני בואו של המשיח, יסתיימו ממש בפתאומיות, ללא כל התראה מוקדמת, ואז יופיע המשיח. ונתנו משל לכך (סנהדרין צז’.), ששלושה דברים באים בהיסח הדעת: משיח, מציאה, ועקרב. ממשילים את רגע ביאת המשיח לדבר שקורה ברגע אחד, ללא הכנה מוקדמת. כמו “מציאה” שאין אדם הולך לחפש מציאה, אלה לפתע פתאום אדם מוצא מציאה. ואותו דבר זה “עקרב”, שצץ לפתע ללא כל התראה מוקדמת. ואכן את רגע בואו של המשיח, אף אדם לא ידע. זהו זמן שבו הקב”ה יחליט על הקץ והסוף לחשיכה שמסביבנו, ויגאל אותנו מצרותינו ומכל אויבינו, וגם זה יקרה ברגע אחד, לפתע פתאום.
למרות שאין אנו יודעים את רגע בואו של המשיח, חז”ל והנביאים נתנו לנו הרבה סימנים על המהלכים האחרונים שיהיו בעולם רגע לפני בואו של המשיח, גם במישור הרוחני וגם במישור המדיני.
וכך מביא הילקוט שמעוני (ישעיהו פרק ס’): אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס (אירן) מתגרה במלך ערביא (אחת ממדינות ערב – לא ידוע), והולך מלך ערביא לאדום (ארה”ב) ליטול עצה מהם. וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו (זה אפשרי רק עם ‘אטום’). וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא?! ואומר להם [הקב”ה]: בני אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה (של מצרים), כך גאולה אחרונה. כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה. אבל גאולה אחרונה, אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה [כי זו כבר הגאולה השלימה]…
התקופה שתוביל לגאולה היא תקופה מאתגרת של ניסיונות לא פשוטים, מהלך שלם שמתואר לפרטים בנביאים ובחז”ל. אך עם כל זאת אין אנו יודעים לצפות את הרגע המדויק שבו תשמע תקיעת השופר. ולכן, לא לשווא דמו חז”ל את רגע בואו של המשיח למציאה ועקרב. אדם צריך להתכונן לבואו של המשיח בשיעורי תורה, וגמילות חסדים. אם יתכונן, יקבל את פניו כשמח על מציאה. ואם לאו, זה ידמה לו כעקיצת עקרב…
