מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ… (מתוך על הניסים)
חז”ל מלמדים אותנו על חמשה הבדלים שהיו בין החשמונאים, לבין אויביהם היוונים. חמישה הבדלים שהם אלה שגרמו לחשמונאים לנצח. ברגע שאנו באים לנתח את הסיבות לניצחון [בעיניים יהודיות], מובן לנו שבעצם היותם של החשמונאים צדיקים, והיוונים רשעים, אלו טהורים, ואלו טמאים, החשמונאים עוסקים בתורה, בעוד היוונים מאמינים ב”אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת”, אלו סיבות מספיק טובות שהביאו לעם ישראל את הניצחון. אך חז”ל מונים עוד שני סיבות שגרמו לניצחון, והם שהחשמונאים היו חלשים, והיוונים חזקים, ושהחשמונאים היו מעטים, והיוונים רבים. ולכאורה, מה זה קשור לסיבות לניצחון? זה נראה כאילו ההשוואה בשני דברים אלה באה להמחיש את התנאים ששררו באותם קרבות, ולא את הסיבות לניצחון…
אך מגלים לנו חז”ל שלתשועה הניסית ולניצחון המופלא, זכו אבותינו דווקא משום שהיו חלשים ומעטים. דווקא משום שידעו בבירור והכירו כי את עיניהם אין להם לשאת, אלא אל אביהם שבשמים!
שיהודי יודע שהוא חלש ואין לו עליונות מספרית וכדומה, ועדיין הוא יוצא להילחם, זה מראה על האמונה החזקה שלו! אמונה שבגללה אני קורא לעצמי “מכבי” [מי כמוך באלים י-ה] כי אני יודע שאין לנו על מי לסמוך אלה על אבינו שבשמיים! ואז ה’ עוזר…
