חידושים לשולחן השבת פרשת תולדות כניסה שבת, יציאת השבת

על פני כל אחיו נפל, וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק, “נפל” פירש רש”י ישכון, אבל הבעל הטורים אומר לשון נפילה, וזה הסמיכות לאלה תולדות, שכשתפול מלכות ישמעאל אז תצמח מלכות בית דוד.

הארמי אותיות הרמאי (בעל הטורים).

ויעתר יצחק לה’. שואלים המפרשים למה כתוב ויעתר ולא כתוב ויתפלל, ומפרשים שהתפלל חזק, ויש להבין למה היה צריך להתפלל בחוזק, ומפרשים שאם היה נולד עשו לפני זה היה צריך אברהם למות מקודם, כי הרי כשעשו היה בן 15 אז מת אברהם שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, לכן היה צריך להתפלל הרבה, כי מן השמים עיכבו שעשו לא יולד לפני כן, שלא יצטרך אברהם למות כמה שנים לפני הזמן.

ומוסיף הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצ”ל, ויעתר לו ה’ בגימטריה חמש שנים (748). שאברהם היה צריך לחיות 180 שנה כמו יצחק, ומת חמש שנים לפני הזמן.

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי. ומפרש רש”י כשהיתה עוברת על פתחי תורה יעקב מפרכס לצאת וכשעברה על פתחי עכו”ם עשו מפרכס לצאת. ושואלים המפרשים דבשלמא עשו מובן שרצה לצאת לעבודה זרה ולא ללמוד עם המלאך, אבל יעקב למה רצה לצאת הרי למד עם המלאך קודם שנולד, ומתרצים שיותר טוב לצאת לעולם ואפילו לוותר על לימוד עם המלאך, מלהיות עם עשו במקום אחד.

שני גוים בבטנך. ומפרש רש”י שעתיד לצאת מהם אנטונינוס ורבי. ומסביר הכלי יקר שרבקה זכתה לזה שהיתה מתפללת שיצאו ממנה בנים צדיקים, וכמו שכתוב ותלך לדרוש את ה’ ששאלה מה הועילה תפילתה, ואמר לה שם שהועילה תפלתה שמעשו יצא אנטונינוס ונירון קיסר שיצא ממנו רבי מאיר, (אבל מהגר אין שום גרים שאינם מתגיירים עד היום הזה).

הרבי אמר לתלמידים “ורב יעבוד צעיר“. אם אתה רוצה לגדול רב, צריך אתה להתחיל לעבוד מצעירתך.

ויקראו את שמו עשו. אומר הבעל הטורים שעשו גימטריה שלום, שאם לא היה הגימטריה שלו שלום היה מחריב את כל העולם.

ויקרא את שמו יעקב. כתוב בדעת זקנים לבהתו”ס שהאותיות של יעקב מרמזים, י’ כנגד עשרת הדיברות ע’ כנגד שבעים זקנים ק’ כנגד בית המקדש שהיה גבוה מאה אמה ב’ כנגד שתי לוחות הברית.

ויגדלו הנערים. כתוב בדעת זקנים בשם הירושלמי, עשו הרשע מגיל י”ג שנה ועד גיל חמש עשרה שנה חטא בצינעא, ואח”כ כבר חטא בגלוי.

“ויעקב איש תם“. אומר רש”י מי שאינו יודע לרמות נקרא תם, יעקב לא היה תם. רק איש תם, יודע מתי כן ומתי לא, אומרים בעלי המוסר שיעקב כתוב שהוא בבחינת אמת. כמו שנאמר תתן אמת ליעקב, ואנו רואים שכמה פעמים הלך בדרך ערמה, 1. לקח את הבכורה. 2. לקח את הברכות. ואצל לבן עם המקלות. כי אנחנו לא יודעים מה זה אמת. והצדיק יודע מתי ללכת ישר ומתי ללכת בערמה.

ויאהב יצחק את עשו. “ויאהב” לשון עבר כי זה היה רק זמני עד הברכות שקיבל יעקב, ואצל רבקה כתוב “אוהבת” לשון הוה בלי שום הפסק.

הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצ”ל מבאר למה נקרא יעקב בחיר שבאבות, מפני שכתובויאהב יצחק את עשו, ואם התורה כותבת כן הרי היתה האהבה של יצחק לעשו אהבה אמיתית וניכרת, ובכל זאת כשיעקב ועשו היו יוצאים בבקר כל אחד לדרכו, יעקב הלך לעבודת ה’ לעסוק ביגיעת התורה ובתפלה ועשו הולך למעשיו הרעים, ובערב כשחזרו היה יצחק מראה את האהבה לעשו וליעקב לא שם לב כלל, וכך היה במשך תקופה ארוכה, והרי היה צריך יעקב לחשוב שבודאי יצחק שהוא גדול הדור והוא מחזק רק את עשו, ואותו לא, אולי דרך עבודתו שלא כהוגן, ובכל זאת לא שם לב לזה ועמד בחוזק ובתמידות בדרכו, על אף שרואה שיצחק מתייחס רק אל עשו, ולכן נקרא בחיר שבאבות שהיה בנסיון תמידי קשה מאוד, ובכל זאת עמד בתומתו.

הלעיטני נא מן האדום וכו’. שואלים המפרשים הרי “נא” הוא לשון בקשה בדרך ארץ, וכי דרכו של עשו לדבר בלשון נימוסי כל כך, ועוד מקשים איך קרא לעדשים אדום, והרי דרכם של עדשים כל מה שמתבשלים יותר נהיים ירוקים, והתירוץ הוא שהפירוש של נא הוא שאינו מבושל כדי צורכו, וכמו שכתוב בקרבן פסח אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל אלא צלי, הרי ד”נא” הוא מלשון בישול שלא כדי צרכו, וזה מה שהתכוין עשו, ולא היתה כוונתו לדבר בלשון יפה אלא לרמז ליעקב שיתן לו לאכול עוד לפני שיגמר להתבשל כדרך הגזלנים שאוכלים מיד כשנתבשל שליש בישול, ולכן אמר אדום שעדיין לא נהיו ירוקים מרוב בישול.

האדום האדום הזה. מפרש הדעת זקנים למה כתוב אדום שתי פעמים, אלא אדום אחד היתה לו כוונה על האוכל שהוא אדום, והאדום השני כיוון על עצמו שהוא אדום.

“הלעיטני נא מן האדום“. ר”ת המן, כמו שעשו מכר את הבכורה עבור לחם ונזיד עדשים, כךהמן נמכר למרדכי עבור כסף.

חז”ל אומרים שחמש עבירות עבר עשו באותו היום, הרג את הנפש, עבר עבירה עם נערה המאורסה, כפר בעיקר, ושט את הבכורה, פירוש ביזה את הבכורה, כפר בתחיית המתים.

עקב אשר שמע אברהם בקולי. עקב בגימטריה 172, מכאן ראיה שבן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו, שהרי אברהם חי 175 שנה ומאחר שעברו עליו ג’ שנים מיד שמע אברהם בקול ה’.

וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה’. וקשה מהו הסיום של “ויברכהו ה‘” הלא כתוב כבר מאה שערים, ומסביר הספורנו שאפלו שצמחו הרבה והיה ראוי שימכרו בזול מחמת הריבוי, בכל זאת היה יכול למכור עוד בדמים יקרים וזהו ויברכהו ה‘.

וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו וכו’ ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו. ומפרש רבינו בחיי שמכאן ראיה שאין לשנות מדרך אבותיו, וזה הפירוש כשמות אשר קרא להן אביו על פי מסורת אבותיו.

שלוש בארות חפרו עבדי יצחק, והבאר הראשונה מכוונת כנגד בית ראשון ונחרב, לכן נקראעשק, והבאר השניה מכוונת כנגד בית שני ולכן נקראת שטנה, והבאר השלישית מכוונת כנגד בית שלישי, ולכן נקראת רחובות ופרינו בארץ (רמב”ן).

בשני הבארות הראשונות כתוב ויחפרו עבדי יצחק, ובשלישי כתוב ויחפור שיצחק לבד חפר, והטעם שמקודם חפרו עבדי יצחק ולא היה בזה ברכה, ולכן אח”כ חפר יצחק בעצמו ואז ראו ברכה.

החפץ חיים אומר שמהבארות אפשר ללמוד דרך בעבודת ה’, שבתחילה חפרו ולא הצליחו ונקרא שמו עשק, ובפעם השניה גם לא הצליחו ונקרא שמו שטנה, רק אח”כ חפרו ואז היהרחובות, ואז ופרינו בארץ, כמו כן תלמיד שבא ללמוד תורה אפילו שבתחלה אינו רואה הצלחה מ”מ אין לו להתייאש, כי בסוף באמת יצליח.

ויאמרו ראו ראינו כי היה ה’ עמך. מפרש התרגום יונתן שמיד כשהלך יצחק מגרר נתייבשו כל המעינות והאילנות לא נתנו פירות, אז הם הבינו שזה קרה בגלל שגירשו את הצדיק, לכן אמרו ראו ראינו שה’ אתך.

אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום וכו’.מסביר הדעת זקנים משל לאריה שנתקע לו עצם בגרון, והודיע שמי שיצליח להוציא לו העצם יתן לו עושר רב, בא עוף אחד שנקרא אגרון שיש לו צואר ארוך, והכניס את פיו בתוך פי הארי והוציא לו את העצם, וכשביקש אח”כ את שכרו, אמר לו הארי איך אתה לא מתבייש לבקש ע”ז שכר, הרי יש לך השכר הגדול ביותר שהיית בפי הארי וניצלת ממות בטוח, כמו כן אמר אבימלך ליצחק דרכנו הוא שכל מי שבא אצלנו וממון רב בידו שמזיקים לו, ולך לא נגענוך.

וצודה לי ציד. למה כתוב ה’ במלה צָיִדה, שיצחק למד איתו חמש הלכות שחיטה, שהיה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור.

ויבא לו יין וישת. אומר המדרש שהמלאך מיכאל הביא לו היין, ויעקב נתנו ליצחק, נמצא שהיו כאן שתי הבאות, המלאך הביא ליעקב ויעקב הביא ליצחק, ולכן יש על ויבא לו מרכא כפולה רמז לשתי הבאות.

יעבדוך עמים. “עמים” ר”ת ע’מון מ‘ואב י‘ון מ‘צרים.

מי אפוא הוא הצד ציד. אומר הדעת זקנים “מי אפוא” שיצחק שאל אחר שראה גיהנום פתוחה תחתיו, את מי צריך לאפות בגיהנום, ורוח הקודש אומרת הוא הצד ציד הכוונה לעשו, ויצחק אמר לעשו ולכה אפוא אם מגיע לך להיאפות בגיהנום מה אעשה בני, מה אני יכול לעזור לך וכי אפשר ליתן לך הברכות?. (איפה לשון אפיה).

יצחק אמר לעשו ואוכל מכל. אומר המהרי”ל דיסקין שיצחק אמר לעשו כבר אכלתי את האפיקומן ואסור לי להמשיך לאכול, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ומוסיף ע”ז הגאון ר’ יוסף חיים זוננפלד זצ”ל בא אחיך במרמה, “במרמה” בגימטריה אפיקומן 287, שיעקב נתן בכוונה ליצחק אפיקומן, שלא יוכל לאכול מתבשילי עשו.

כתוב בתרגום יונתן שעשו מצא כלב ומזה עשה תבשיל והביאו ליצחק.

ויעקבני זה פעמים. צריך להבין את הלשון “זה“, אומרים המפרשים שבאותו הכלי שבישל יעקב את העדשים ביום שמת אברהם, באותו הכלי בישלה רבקה אז את המטעמים ליצחק בשעת הברכות, ועשו הכיר את הכלי שזה אותו הכלי, ועל זה התכוון עשו לומר זה פעמיםשעם הכלי הזה עקבני פעמיים. ועוד רואים מזה שצדיקים חביב עליהם ממונם ושומרים על כליהם.

הנה משמני הארץ יהיה מושבך. אומר רש”י שזו איטליאה של יון. שואלים הלא יצחק נתן כבר הכל ליעקב ואיך יכול עוד לתת ברכה ומתנה לעשו. ומתרצים שחז”ל אומרים כיון שנשא שלמה את בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים ונעשה איטליה של יון, ויצחק כשנתן את הברכות ליעקב עדיין זה לא היה בעולם ולא זכה בזה.

מפני מה ניתנו הברכות ליעקב רק דרך מרמה, ושיצחק יחשוב שהוא עשו, ולא ניתנו הברכות לכתחילה ליעקב, והתירוץ הוא שאם יבוא פעם המקטרג ויטען שישראל לא שומרים את התורה כמו שצריך, יהיה לסניגור פתחון פה שיצחק נתן את הברכות ליעקב בחושבו שהוא עשו ולא כשהוא יעקב, אם כן בוודאי מגיע לישראל הברכות בכל מצב שהוא אף באופן שהם מתנהגים ח”ו לא כמו יעקב.

יקרבו ימי אבל אבי. מסביר הכלי יקר מפני שאבל אסור ללמוד יוכל להתגבר על יעקב, שהרי יצחק אמר ‘והיה כאשר תריד’ שיעקב לא ילמד תורה, ופרקת עלו.

וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. וצריך להבין מה הפירוש לאביו ולאמו, והתירוץ הוא שהיה כאן שני ציוויים, אביו אמר לו קח אשה מחרן, ורבקה אמרה לו קום ברח מכאן מעשו לחרן, וזה שכתוב וישמע יעקב אל אביו דהיינו לקחת אשה, ואל אמו לברוח לחרן.

שאלות נפוצות בנושא שבת

האם מותר לשחק במשחקי קופסה בשבת?

למנהג הספרדים יש להמנע ממשחקי קופסה בשבת מגיל שש ומעלה. אולם למנהג האשכנזים מצד עיקר הדין מותר גם למבוגרים, אלא שנכון מאוד להימנע מפני קדושת השבת.

האם מותר להתקלח בשבת?

במים חמים מותר רק את הפנים, הידיים והרגליים. כמובן במים שחוממו מערב שבת. בשעת צורך גדול מותר להתקלח במים צוננים.

האם מותר לסדר בגדים בתוך ארון בשבת?

אין לסדר בגדים בארון בשבת, כי מלבד שיש בזה משום איסור מכין משבת לחול במקרים מסויימים יש בזה גם איסור בורר.

האם מותר לתת מתנה בשבת?

יש איסור לתת מתנות בשבת משום שזה דומה למקח וממכר, ורק אם זה לצורך שבת מותר. ולכן אם יהיה לה שימוש במתנה בשבת – מותר. ובלאו הכי אסור.

באיזה אופן מותר להכין תה בשבת?

שופכים את המים שעמדו על גבי האש (שזה נקרא כלי ראשון) לתוך כלי נוסף (וזה נקרא כלי שני), ואז ניתן לשפוך את המים מתוך אותו כלי שני על גבי שקיות התה. 

האם מותר לרכוב על אופניים בשבת?

דעת רוב רובם של הפוסקים לאסור וכך נהוג ואין להקל בדבר.

האם מותר ליטול תרופות בשבת?

אם האדם מרגיש שממש אינו יכול לתפקד עקב הכאבים, מותר לו לקחת משככי כאבים בשבת.

חידושים מרתקים לשולחן השבת מתוך הספר מי לה’ אלי של הרב אברהם זנו שליט”א
וֶ יעתר יִׁצְּחָּק לה’ לְּ נֹכַח אשתֹו כ ִׁיעֲקָּרָּה הִׁוא וֵיָּעתר לוֹ ה’ ותהר רִׁבְּקָּה
ִׁא שתֹו )כה,כא(
מדוע תפילת יצחק נעתרה?
יצחק מתפלל להקב”ה שיזכה אותו שרעייתו רבקה תיפקד בזרע של קיימא, יצחק יודע
שתפילה יכולה לבטל כל גזירה שבעולם. ולכן מתפלל מעומק הלב והקב”ה נעתר לו וזוכה
בזרע של קיימא ולא בבן אחד, אלא בתאומים.
וראיתי כאן להקשות, יצחק כידוע צדיק, אך מדוע דווקא תפילתו נעתרה? הרי ראינו שיש
הרבה צדיקים שתפילתם לא נעתרת ונשארים ללא בנים.
ב”סיעתא דשמיא” חשבתי שאפשר לתרץ זאת כך :
יונתן בן עוזיאל בפירושו על הפרשה כותב שיצחק התפלל בהר המוריה, והרי זהו המקום
שאביו אברהם עקד אותו.
התורה כותבת : “ויעתר” זוהי לשון תפילה.
יצחק אבינו אומר להקב”ה : “ריבונו של עולם, היכן שאבא שלי עקד אותי אני מתפלל
אליך, ואתה עדי שנתתי ולא התנגדתי שיעקדו אותי ועשיתי זאת בשמחה והקרבתי את חיי
למענך, ולכן כך מבקש אני ממך הקב”ה, שתשתמש בשיטה שבה אתה פועל בעולם וזוהי :
“מידה כנגד מידה”, ולכן מבקש שכנגד זה שאני הקרבתי את חיי על המזבח תמדוד לי
“מידה כנגד מידה” תזכה אותי ואת אשתי בבן שהוא בבחינת כחיים חדשים.

ולכן מיד אחרי כן כתוב : “וַי עָ תֶ ר לו ה’ וַתַ הַ ר רִ בְ קָ ה אִ ׁשְ תֵּֽ ו “. ולכן יצחק נעתר משום כך
שהוא נתן את חייו לכבוד ה’ יתברך ועשה קידוש שם שמיים וכנגד זכה לחיים חדשים ולא
בבן אחד אלא שניים.

ַוִׁ יתָֽרֲֹצצ ו הַ בנִׁים בִׁקְּרבה ו תֹאמר אִׁ ם כן לָּמה זה אָּנֹכִׁי
ְּ
ַותלך לִׁדְּרש אֶת ה’

)כה,כב(
אומרת רבקה : “למה זה אנכי” למה התכוונה רבקה?
רבקה הרה ובבטנה יש ולד, כאשר רבקה עוברת בבתי עבודה זרה בועט התינוק ומבקש
לצאת, כאשר עוברת בבתי מדרש בועט התינוק ומבקש לצאת, רבקה לא מבינה האם הולד
בבטנה הוא רשע או צדיק? ולכן אומרת : “למה זה אנכי”, ובשל כך מפרש רש”י שהלכה
לבית המדרש של שם לשאול ולקבל תשובות, מדוע קורה לה כך.

, מה רוצה רבקה לומר בכך? מדוע

נתעכב רגע במילים שאמרה רבקה : “למה זה אנכי”
אמרה זאת?
חשבתי לחדש חידוש נפלא בחסדו של ה’ יתברך :
כאשר ראתה רבקה שהיא עוברת בבתי עבודה זרה ובועט התינוק ומנסה לצאת וגם כאשר
עוברת בבתי מדרש גם בועט ורוצה לצאת, פחדה רבקה, ולכן שאלה: “למה זה אנכי”?
ומדוע פחדה?
רבקה שואלת ואומרת : “למה זה “אנוכי”? הכוונה, למה התינוק אנוכי ! והפירוש: חושב
על עצמו. ואז רבקה דואגת, מה יהיה איתי? מה יהיה עליי? הרי הוא רוצה עולם הזה
ומחפש בתי עבודה זרה? מה יהיה איתי? מהעולם הבא שלי? הרי כאשר אני אצא מהעולם,
מי יעשה מצוות עבורי ויגיד קדיש וילמד תורה? אם כך בשביל מה להביא בנים לעולם?
הרי הסיבה היחידה שללדת זה כדי לקיים את מצוות פרו ורבו, שירבו את עם ישראל
בעולם, ושיהיו צדיקים ושימשיכו את הדרך שלי ושל יצחק בעולם.

לכן מפחדת רבקה ואומרת, אז למה הוא אנוכי?! וחושב רק על עצמו? שיחשוב גם עלינו
כשאנו נצא מהעולם, תפקידו יהיה לעזור לנו גם כשאנו נהיה בעולם הבא, אם כן, מדוע
הוא אנוכי?! וכך היה ! ככתוב: “וַי אמֶ ר ע שָ ו הִ ּנ ה אֵָּֽ נ כִי הו ל ְך לָמּות וְ לֵָּֽמָ ה זֶה לִי בְ כ רֵָּֽ ה”.
רבקה אמרה: “למה זה אנכי” מדוע הוא אנוכי? ויצא לה בן אחד שהוא אנוכי והוא עשיו
שאמר: “הנה אנכי”! “למה לי זה בכורה”. רבקה ראתה וחשבה כבר קדימה ולעתיד הרחוק.
וכך צדיקים וצדיקות פועלות וחושבות.
ואולי אפשר עוד “בסיעתא דשמיא” להוסיף, שבמילים שהוציאה מפיה כך קרה. כי זוהי
כ”ברית כרותה לשפתיים”. ולכן יצא לה בן שהיה “אנכי”, רשע, שדואג רק לעצמו.

ַותֹאמר אִׁם כן לָּמה  זה אָּנֹכִׁי
ְּ
ַותלך לִׁדְּרש אֶת ה’ )כה,כב(

רבקה “דרשה” את ה’
רבקה הולכת לבית המדרש של שם ועבר בכדי לשאול מדוע כאשר היא עוברת בבית עבודה
זרה רוצה התינוק לצאת ובועט, וכאשר עוברת בבית מדרש גם רוצה לצאת ובועט, ולא
מבינה זאת ולכן עושה שאלת רב .
רבקה שואלת בבית המדרש של שם ועבר מדוע זה כך? עונים לה בבית המדרש, שאין לה
בן אחד אלא שניים אחד צדיק ואחד רשע, ואז מבינה רבקה מדוע כך קורה לה שכל פעם
רוצה התינוק לצאת למקום אחר, ועד כאן.
מה הכוונה של רבקה ללכת “לדרש את ה’ “? זכיתי לבאר ולחדש מה עשתה רבקה בזה
ש”דרשה את ה’ ” ומדוע השתמשה דווקא בלשון זו?
בחסדי שמיים מרובים חשבתי לחדש כך :
הגמרא במסכת בבא קמא )דף מ”א עמוד ב'( ובקידושין )דף נ”ז עמוד א’) כותבת הגמרא כך :
שמעון העמסוני ויש אומרים ששמו נחמיה העמסוני, היה בתחילה דורש כל “את” שבתורה
שהם באים לרבות, אולם כיון שהגיע ל : “את ה’ אלהיך תירא”, פירש מלדורשם, כי ירא
לרבות שום דבר ולהשוותו למורא הקב”ה.
אמרו לו תלמידיו: רבי! כל את שדרשת מה תהא עליהן!? אמר להם : כשם שקבלתי שכר
על הדרישה, כך קבלתי על הפרישה ,עד שבא רבי עקיבא, ולימד: “את ה’ אלהיך תירא”
לרבות תלמידי חכמים, שיהא מורא רבך כמורא שמים.
ולכן ביארתי כך : מהי הכוונה שהלכה רבקה “לדרש את ה’ “? והרי רבקה לא הבינה מדוע
יש לה בן שרוצה עבודה זרה ובן שרוצה תורה, בכלל היא לא הבינה מדוע יש לה בן שרוצה
עבודה זרה. ופחדה מכך ולכן חשבה שאולי זה משום שיש לה משפחה שעובדת עבודה זרה
ושלא נותנים כבוד לתורה ולא לתלמידי חכמים כיוון שידעה שמשפחתה מעניין אותם רק
כסף ועולם הזה, ומה אכפת להם מתלמידי חכמים?.
ולכן פחדה ! כיוון שלבן אחיה רימה את אליעזר שהיה עבדו של אברהם אבינו, ואליעזר
היה כמו תלמיד חכם שמשמש את רבו. ובנוסף גם משום שלבן אחיה הרשע כמו שראינו
בפרשת “חיי שרה” בירך אותה : “היי לאלפים ורבבה”. ולכן חששה שהברכה “תתפוס”
וחשבה משום שהברכה שברך אחיה הרשע בנה ייצא מקולקל. והוא יהיה גם עובד עבודה
זרה ולכן הקב”ה מעניש אותה באותה מידה שייצא לה רשע מבטנה.
ולכן אפשר לבאר מה התכוונה רבקה כאשר “הלכה לדרש את ה’ “?!
רבקה דרשה את ה”את” של ה’ כמו שמעון העמסוני וכמו שהגמרא מספרת, והרי הוא לא
ידע מה ה”את” הזה אומר ומה בא להרבות ופרש, אך רבי עקיבא ענה ואמר: “בא להרבות
כבוד תלמידי חכמים”.
ולכן משם הבינה רבקה שאם משפחתה כולם עובדי עבודה זרה, רשעים, שרוצים עולם הזה
ולא מעניין אותם כבוד תלמידי חכמים, ובשל זאת היא סובלת מבן רשע. ובגלל שתלמידי
חכמים, כביכול צריך לכבד אותם כמו את הקב”ה.
ולכן כמו שהסברנו רבקה חששה שזוהי “מידה כנגד מידה” נגדה שלא מכבדים תלמידי
חכמים במשפחה כמו שעשו לאליעזר, ולכן תקבל בן רשע שעובד עבודה זרה, “מידה כנגד
מידה” ומזה פחדה. ומשום כך אז הלכה “לדרש את ה’ ” בבית המדרש של שם ועבר. אך
קיבלה את התשובה והיא? אין לך רק בן רשע, אלא שיש לה שני בנים בבטנה, ואחד מהם
צדיק.

וְּהִׁנה תוֹמִׁם  בבטָָּֽנה )כה,כד(
מדוע כתיב חסר? “תומם” ולא תאומים?
התורה כותבת שלרבקה יש תאומים בבטנה אך הכתיב חסר, כתוב : “תומם בבטנה”, והרי
היה צריך להיות כתוב “תאומים בבטנה” אם כן, מדוע התורה מחסירה אותיות? מה התורה
רוצה לרמוז לנו בכך?
ורבים המפרשים שפירשו מדוע הכתיב חסר, אך הקב”ה זיכני לחדש חידוש נפלא שמאיר
בעוד אור את קושיה זו :
מי שקורא את המילה “תומם” חסרות שתי אותיות א’ ו י’ שתי אותיות אלו מרמזות על
הקב”ה ואיך נראה זאת? :
נתחיל באות א’, שזהו רמז לאלופו של עולם שזהו הקב”ה, ובנוסף אם מפרקים את האות
א’ יוצאת האות י’ מצד ימין של הא’, צד שני, עוד אות י’ ובאמצע אות ו’, ביחד יוצא
בגימטריה 26 שם אדנות.
ולכן כאשר רבקה באה לשאול בבית המדרש את שם בן נח אמר לה : “שני גויים בבטנך”
אחד צדיק ואחד רשע שאלו כאמור : עשיו ויעקב, אחד רוצה לצאת כאשר את עוברת בבית
עבודה זרה, ואחד רוצה לצאת כאשר את עוברת בבית המדרש.
ומפה נבין את הרמז, המילה “תאומים” בכתיב מלא, הא’ היא האות השנייה במילה
“תאומים” וזה מרמז על עשיו שהוא גם “אדמוני”, המילה “אדמוני” מתחילה באות א’, וה י’
היא רביעית במילה “תאומים” שהיא מייצגת את יעקב שגם מתחיל שמו באות זו.
ומדוע חסרות האותיות האלו במילה “תומם” כמו שכתבה התורה?
הא’ זהו עשיו שהוא רשע ולכן שמו של הקב”ה לא רוצה להיות קשור אליו בכלל, וה י’?
הרי זהו יעקב הצדיק מדוע היא לא נמצאת במילה זו?
אלא רוצה הקב”ה לומר לרבקה, יש לך בן הרשע שזהו עשיו, אני לא רוצה לשום שמי עליו
ולא רוצה שום קשר אליו. אך הבן השני זהו יעקב ולכן שימי לבך ! אם לא תעשי גבולות
ותטפלי בתפוח הרקוב בבית שלך שזהו הרשע, אז במשך הזמן גם השני יתקלקל וילמד

ממעשיו קלקול וליצנות, וגם הוא “יתקלקל” ואז כבר גם הוא כבר יהפך מצדיק לרשע וכבר
לא יהיה קשור אליי.
ולכן האות א’ של עשיו הקב”ה לא רוצה שום קשר אליה, אבל האות של יעקב שהיא י’.
הקב”ה רומז לרבקה היזהרי שלא יחבר יעקב לעשיו. כיון שבן אחד מקולקל יקלקל את כל
הבית, גם אם האחים האחרים צדיקים, כיוון כשיש קערת תפוחים טובים, אבל אחד רקוב
מדביק את הכול, וכולם נרקבים מיד.
כמה צריך להיזהר מחברה קלוקלת ואנשים מקולקלים ליד הילדים שלנו או לידנו, כי אדם
חושב : “אני לא ילמד מחבר מושחת כלום” אני חזק, אבל תמיד בהתחלה זוהי “גומה”
קטנה ובמשך הזמן זה כבר נהיה “בור” גדול, ובסופו של דבר נופלים לבאר שחת מחברים
כאלו.
לא סתם אמרה שרה לאברהם בפרשת “וירא” : “וַתרֶא שָרָה אֶת בֶן הָגָר הַמִצְרִית אֲשֶר יֵּֽלְדָה
לְַאבְרָהָם מְצַחק וַתאמֶר לְַאבְרָהָם גָרש הֵָּאמָה הַזאת וְאֶת בְנָּה כִי לא יִירַש בֶן הֵָּאמָה הַזאת
עִם בנִי עִם יִצְחֵָּק”. )חידשתי מדוע לא ראה אברהם את מה שראתה שרה, בפרשת “וירא”, לראות שם(
כיוון שמיד ששרה ראתה אותו מצחק כמו ליצן? ידעה שהוא יכול לקלקל את יצחק אבינו.
וגם הקב”ה הסכים איתה ואמר לאברהם : “שמע בקולה”. ואם לא היה שומע אברהם? לא
היה לנו את יצחק אבינו ואת כל הזרע אחריו שזהו עם ישראל, אלא היינו מקבלים דורות
של מושחתים ומקולקלים ושטופי זימה כמו בני ישמעאל.

וְּיַָעֲקֹב נָּתַן לֵעשו לֶחֶם וְּנִׁזיד עֲדָּ ש ִׁים ו יֹאכל וֵישת וָּיָּקם

ַוֵילך וִׁיבז עשו אֶת הַבכֹרָָּֽה )כה,לד(
מדוע כתוב רק אחרי שאכל ושתה עשיו ביזה את הבכורה? מדוע לא לפני?
התורה מציינת שאחרי שעשיו אכל ושתה אצל יעקב הוא קם והלך ככתוב : “וַי אכַל וַי ׁשְ תְ
וַיָקָ ם וַי לְַך וַיִבֶז ע שָ ו אֶ ת הַ בְ כ רֵָּֽ ה”. והרי כאשר מכר עשיו את הבכורה הייתה התורה צריכה
לציין זאת שביזה את הבכורה, ככתוב : “וַיאמֶר עשָו הִנה אֵָּנכִי הולך לָמּות וְלֵָּמָה זֶה לִי
בְכרֵָּה”, ושם בפסוק זה קוראים ומבינים את הביזיון של הבכורה.
אם כן הנני רוצה להקשות, מדוע ציינה רק אחרי שעשיו אכל ושתה ורק אז: “ויבז עשיו
את הבכורה”? מדוע לא לפני כאשר החליט למכור את הבכורה תמורת נזיד עדשים, באותו
רגע התורה הייתה צריכה לכתוב זאת?
חשבתי ברחמי שמיים לבאר כך :
כיוון שעשיו היה עייף ורעב אפשר היה כביכול להבין ולהכיר לו זכות שהוא מוכר את
הבכורה מתוך עייפות, מתוך “אימפולסיביות”, שהוא לא חושב באותו רגע, אך כאשר אכל
ושתה וכבר היה מרוכז וכבר היה עם יישוב דעת היה צריך עשיו לומר לעצמו: “מה עשיתי?
איך מכרתי את הבכורה היקרה בשביל נזיד עדשים?” ולבקש מיעקב לבטל את המכירה.
ומפה אפשר שבשמיים יכירו זכות לעשיו, ויבינו אותו, היה רעב ועייף והכול בסדר.
אך לא עשה זאת, אלא למרות יישוב הדעת וקיבל אחרי שאכל ושבע, הוא קם והלך ולא
דיבר כלום ולא היה אכפת לו כלום ולא שינה לו אם יש לו בכורה או לא?.
ולכן רואים מכאן שעשיו לא עניין אותו הבכורה, הכול “הצגה”, הוא חיפש רק עולם הזה
ולמלאות תאוותיו. ולכן התורה מציינת וכותבת שרק אחרי ששבע ונרגע אז :”ויִבֶז ע שָ ו אֶ ת
הַ בְ כ רֵָּֽ ה”.
הוא ביזה את הבכורה, הבכורה מבוזה, שלפחות יזכיר משהו, שיראה שאכפת לו, שיגיד
איזה שהוא דבר, אלא זה מה שהבכורה שווה בעיניו, כלום. שאפילו לא שואל ומצטער על
מה שעשה.

מכתבי המקובל הרב יעקב עדס שליט”א לפרשת תולדות
בענין מכירת הבכורה ע”פ הסוד והקשר לגלות אדום ולהיפטר מהגלות.

והנה עשו ביקש ליעקב מהנזיד עדשים אבל יעקב הוסיף ונתן לו גם לחם ויתכן שיש לקשר זה להנ”ל שכמדומה שבכתבי האר”י הנ”ל בענף ב’ מבואר על ענין חילוף חלקי הנשמה הנ”ל לדרוש בזה את הפסוק אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו ואולי יש לקשר הדברים אהדדי
ענף ה.
א. והנה באותה שעה עשה יעקב את קניית הבכורה שבזה לפי סודן של דברים בפשוטו ודאי כלול שמלבד שלקח ממנו את זכויות הבכורה הכוונה לקח חלקים מנשמתו של עשו שהם אלו שנתנו לו בתחילה את זכויות הבכורה [ומכח זה גם קיבל את הברכה מיצחק ובכרה אותיות ומנין ברכה]
ב. ושמעתי לפרש דיש לומר דמטעם זה כתיב ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך ובפרט שעיקר כוונת יצחק בברכה היה לחלק זה של הנשמה
ג. ואפשר לפרש לפי זה שינוי לשון בפסוקים שבפרק כ”ז פסוק י”ט בדברי יעקב כתיב ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך ואילו בדברי עשו בפסוק ל”ב כתיב ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכורך עשו נוסף בזה תיבת בנך ואילו יעקב לא אמר כן ויתכן על פי הנ”ל שהוא מפני שיעקב קיבל את בחינה זו לא באופן ישיר מיצחק ולכן אין קורא לבחינה זו בלשון בנך
ד. ולפי זה על פי דברי המהרח”ו הנ”ל בענף ב’ שמבאר ענין עשיית שני דברים אלו ביחד לקיחת חלק הטוב שברשע אל הצדיק ונתינת חלק הרע שבצדיק אל הרשע אם כן יש לצרף את האמור בענף קודם עם ענין מכירת הבכורה שנעשו הדברים ביחד
ה. ועיין בביאור הגר”א לתיקוני זוהר דף קל”א ע”א שביאר דבמחלמת יעקב עם שרו של עשו נטל יעקב בחינת טוב ממנו והוא בחינת שנ”ט אורות ולכן נשתנה שמו מיעקב לישראל שההפרש ביניהם במנין הוא שנ”ט ואכמ”ל והוא נטילה נוספת מלבד הדברים האמורים לעיל ועיי”ש בתיקוני זוהר ובביאור הגר”א כל הענין
ענף ו.
א. ובהמשך הפרשה בדברי יצחק אבינו לעשו אחרי נתינת הברכות ליעקב כתיב בפרק כ”ז מ’ ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ע”כ
ב. וכתב רש”י שם לפרש וז”ל והיה כאשר תריד לשון צער כמו אריד בשיחי כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עולו עכ”ל והנה הוא פירוש מחודש מאוד לתיבת תריד וצריך סיבה שנשתמשה התורה כאן בלשון זה לדבר זה
ג. ועל פי הנ”ל יתכן לפרש דיתכן דמכלל הסיבה לשעבד את אדום לישראל הוא מפני שחלק הרע שהיה ביעקב עבר לעשו וחלק הטוב שהוא העיקר של יעקב יש לו שליטה על החלק הרע
ד. ולפי זה אולי יש לומר דתיבות כאשר תריד מרמז על פריקת עשו את צד הרע מיעקב שניתן בו על ידי הנזיד עדשים ואפשר דיש לצרף זה לדברי רש”י הנ”ל
ה. ויתכן עוד לומר דהנה קבלו עם ישראל תרי”ג מצוות וכתוב בחז”ל דהמצוות ניתנו כדי לצרף בהן את הבריות ולפי זה יש לומר דאילו היה נשאר ביעקב את חלק הרע הנ”ל היה צריך יותר מתרי”ג מצוות ויש לומר דנרמז זה בתיבת תריד הנ”ל שהוא כמנין היותר מתרי”ג והוא עוסק בחלק זה והיינו שבזמן שכדברי רש”י שאין שומרים ח”ו את התורה עלול ח”ו להיות אחיזה שוב לצד הרע הזה בעם ישראל שהוא מצב שכדי לצרפם צריך יותר מתרי”ג מצוות ועיין בביאור הגר”א לתיקונים מזו”ח שכל זמן שיש התפרצות הס”א הוצרכו לעשות עוד גדרים חדשים ואכמ”ל