לפני יציאה לכל מבצע או מערכה צבאית מקפידים לערוך ‘תדריך’, במהלכה צוות הלוחמים מקבלים סקירה של פרטי המשימה, הסברים נחוצים, רקע על האויב ועל טקטיקת הלחימה שלו וכן תחזיות מודיעיניות ודגשים בטיחותיים.
למה? כי ידע הוא כח. בפרט במלחמה שאנו עומדים לצאת אליה. וכמו שנהג לומר ‘סון דזה’ (מחבר הספר המשפיע ביותר על אומנות המלחמה): “הכר את האויב, והכר את עצמך. כך, אפילו אם תילחם במאה קרבות – לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב, אך אתה מכיר את עצמך – סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אבל אם אינך מכיר לא את האויב ולא את עצמך – אין ספק שתובס בכל הקרבות”.
שני דברים חשובים עלינו לעשות בתדריך היציאה לפני המערכה שלנו. הן “דע את האויב”. והן “דע את עצמך”.
ננסה לגעת בנקודות חשובות בתמציתיות, וכל הרוצה להחכים ידרים לפתוח את שאר הספרים המדברים בנושא זה.
יצר הרע – הינו האויב. אמנם כאשר נלמד את הרקע להיווצרו – נראה כמה המלחמה הזאת מועילה ומפתחת אותנו. הנה למדנו בברכות (סא ע”א) על הפסוק (בראשית ב, ז): “וייצר ה’ אלוהים את האדם”. הגמרא שואלת, מדוע כתוב ‘וייצר’ בשני י’? ועל כך הגמרא עונה, י’צר טוב וי’צר רע. הקב”ה ברא את האדם כאשר שני כוחות אלו כלולים בו. יצר הטוב – שמושך אותנו לפעול לטובה, עפ”י התורה והמצוות. ויצר הרע – אשר פועל להסיט אותנו מדרך הישר, לעשות מעשים מכוערים ולא מוסריים ולעבור על רצון בוראנו.
כתוב בפסוק (בראשית א, לא): “וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד”. המדרש רבה (ט, ז) דן בשאלה, את מה הקב”ה משבח באומרו ‘טוב מאוד’? ועונה: ‘והנה טוב מאוד – זה יצר הרע’.
מה טוב בו? שאלה מעולה! ידוע שהקב”ה ברא את העולם הגשמי הזה במטרה שנרד לכאן בגוף חומרי כדי לסגל לעצמנו תורה ומצוות, לזכך את הנשמה שלנו ולהרוויח את חלקנו בעולם הבא ביושר, כדי שלא נהנה מ-‘מתנת חינם’ מהקב”ה (מובא, שהנשמות פנו בעצמם לקב”ה ואמרו לו שאינן חפצות לזכות במתנת חינם, תענוגי העולם הבא. אלא התחננו שיהיה דרך שהן יעבדו ויעמלו כדי לזכות בחלק זה, כדי שלא יתביישו כמו עני שמתבייש לאכול אוכל שהביאו לו בחינם, ולכן נקרא בארמית ‘נהמא דכיסופא’ – לחם של בושה).
אם כן, הדרך שלנו להרוויח את חלקנו בעולם הבא – היא מלחמה באותו יצר הרע. אותו יצר שמסיט כל רגע את ההגה שמאלה במטרה למשוך אותנו למעשים לא נכונים ולעבור על רצון בוראנו. וכל תפקידנו הוא למשוך את ההגה ימינה ולהגיע לאיזון.
יוצא, שיצר הרע משמש בעצם כמקפצה לקדושה. בכך שאנו נלחמים ומתנגדים לו\ אנו מרוויחים שכר על התורה והמצוות שלנו (כי אם לא היה התנגדות וקושי לקיים את המצוות – מה החכמה הגדולה?! וכמ”ש בקידושין פא ע”א).
והבאנו בהקדמה לסדר הניסיון, את המשל לאדם שרוצה לפתח את השרירים שלו – אין הוא יכול לעשות זאת ללא מאמץ והתנגדות על השריר. בעצם, יצר הרע הוא המשקולת שלנו כדי לפתח את השרירים הרוחניים שלנו. אמנם הקב”ה לא שלח אותנו לבד לקרב, אלא הוא הטביע בנו את יצר הטוב כדי שיהיה לנו לסיוע ולעזר כדי לאזן את הצדדים, שיהיה ‘משחק הוגן’…
כאמור, תפקידו של יצר הרע הוא למנוע מאיתנו למלא את המשימה לשמה ירדנו לעולם; לאסוף תורה ומצוות, להזדכך להשיג מדרגות גבוהות בקדושה. מסיבה זאת הוא עובד בשלל דרכים כדי ‘להשכיח מאיתנו’ ולהסיח את דעתנו מלהתנגד לו, וכך להביא למפלתנו, ואז נתעורר רק שיהיה מאוחר מדיי, רק בנקודה שנבין שבזבזנו את כל החיים שלנו בלי למלא את המטרה לשמה הגענו!
והסבירו את דרכו של יצר הרע במשל נפלא: מעשה בקברניט ששט עם ספינתו בים. לפתע הוא נתקל בנער צעיר שאיבד שליטה ונסחף עם הזרם למערבולת. חיש מהר הקברניט קפץ למים ועלהו לספינה, החל לבצע בו החייאה ובחסדי ה’ הצילו ממוות. לאחר שהתיישבה דעתו של הנער, הוא הודה מקרב לב לקברניט שהציל את חייו, וסיפר לו שהוא בנו בכורו של המלך, וביקש שיבוא איתו לאביו כדי לשלם לו את שכרו.
כאשר הגיע הנער לאביו, הוא סיפר לו את כל קורות המאורע. המלך החל לחבק ולנשק את הקברניט ובירכו ברכות רבות והכריז בקול רם: “מחר תבוא אליי לארמון ואכניס אותך לבית גנזיי המלאים בזהב ואבנים טובות, אתן לך שעה בלבד, וכמה שתצליח לאסוף – יהיה שלך!”.
שמחתו של הקברניט לא ידעה גבולות, וכאשר הגיע הביתה סיפר לבני ביתו על דברי המלך ורקד ושמח עם אשתו וילדיו. בשכוב המלך את שנתו, הרהר במאורעי היום, והתחרט שהציע פרס כ”כ יקר, שהרי היה יכול לפטור אותו בכמה מטבעות זהב בלבד…
יצא המלך מחדרו ושם פעמיו לכיוון יועצו הראשי ופרש לפניו את לבטי ליבו. פנה אליו היועץ ואמר: “אדוני המלך, אין זה יאה שתחזור בך ממה שאמרת! אבל עצה יש לי עבורך. הרי אותו קברניט הוא בן כפר פשוט, שלא רגיש לתזמורות, מעדני מלכים וכדומה. בשעה שהקברניט יכנס לחדר האוצרות, תכניס לשם את התזמורת המלכותית שיגנו עבורו מוזיקה ערבה ונעימה, ומיד לאחר מכן תשלח את מלצרי המלך ובראשם השף המלכותי, ותורה שיכינו לפניו מעדני מלך ויערכו שלחן לפניו שיאכל. בן הכפר בוודאי ימשך אחר הסחות הדעת האלה ולא יתפנה להוציא אוצרות יקרות מגנזי המלך”. שמח המלך מאוד כמוצא שלל רב והלך לישון את שנתו בשמחה.
ויהי בוקר, ובן הכפר עומד על מפתן חדר האוצרות מחכה להוראת המלך להיכנס. נתן המלך את ההוראה, ונכנס בן הכפר, והוא כמעט התעלף כשראה את כל האוצרות והמרגליות הטובות. מיד המלך סימן באצבעו למשרתו לקרוא לתזמורת, ולשף המלכותי כעצת יועצו.
אמר בן הכפר בליבו, “יש לי שעה שלמה, לא יקרה כלום אם אשמע קצת מוזיקה טובה… אין נגנים איכותיים כאלה בכפר”. לאחר מכן התיישב על יד השלחן ואכל כפי יכולתו מעדנים רבים, ברבורים בשר ודגים מיני מתיקה וקינוחים, ושמח בן הכפר על הפרס שנפל בחלקו, ועל המזל שפתאום מאיר לו פנים…
בעודו אוכל, הוא שומע את כריזת המשרת שנותרו לו עוד חמש דקות עד ליציאה. החל בן הכפר להיכנס לפאניקה! הוא הרי לא יכול לזוז בגלל שאכל כ”כ הרבה, מה גם שהחלו חבלי השינה לסגור את עפעפיו…
מיודענו צעד בחיפזון לעבר האוצרות, לקח מטבע זהב אחד ויצא. שאל אותו המלך בחיוך ‘מה הספקת לקחת איתך?’, הציג בן הכפר בהתלהבות את מטבע הזהב היחיד שהוציא, והבעת סיפוק נראתה על פניו. צחק עליו המלך ואמר: “שוטה! אם לא היית מתפתה אחר המוזיקה והסעודה היית יכול לקחת איתך ממון רב כל כך, שהיית יכול להרשות לעצמך ארוחות מלכים כאלו עד סוף חייך!”.
מלך העולם הכניס אותנו לחדר האוצרות שלו למשך זמן קצוב. בואו נשתדל להיות חכמים יותר מאותו בן כפר ולנצל היטב כל רגע בחדר האוצרות של המלך, ולהוציא משם את המקסימום שאנו יכולים!
