כך מביא הילקוט שמעוני (ישעיהו פרק ס'): אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס (אירן) מתגרה במלך ערביא (אחת ממדינות ערב – לא ידוע), והולך מלך ערביא לאדום (ארה"ב) ליטול עצה מהם. וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו (זה אפשרי רק עם 'אטום'). וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא?! ואומר להם [הקב"ה]: בני אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה (של מצרים), כך גאולה אחרונה. כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה. אבל גאולה אחרונה, אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה [כי זו כבר הגאולה השלימה]…
התקופה שתוביל לגאולה היא תקופה מאתגרת של ניסיונות לא פשוטים, מהלך שלם שמתואר לפרטים בנביאים ובחז"ל. אך עם כל זאת אין אנו יודעים לצפות את הרגע המדויק שבו תשמע תקיעת השופר. ולכן, לא לשווא דמו חז"ל את רגע בואו של המשיח למציאה ועקרב. אדם צריך להתכונן לבואו של המשיח בשיעורי תורה, וגמילות חסדים. אם יתכונן, יקבל את פניו כשמח על מציאה. ואם לאו, זה ידמה לו כעקיצת עקרב…
