היו מכים אותם עד זוב דם ללא רחמים, היו "מקלחים" אותם במקלחות של גזים, היו מרעיבים אותם למוות.

ודברים נוראיים נוספים שקשה להאמין שאנשים יכולים לעשות לבני אדם אחרים.

הסיפור הבא מבוסס על סיפור אמיתי.

-"היינו שני אחים צעירים בשנות העשרים שלנו, אהבנו אחד את השני אהבה עזה ממש כמו אהבת דוד ויהונתן".

אחרי שכל משפחתנו נשרפו על המוקד, נשאר לנו רק אחד את השני.

לילה אחד  לאחר 23 שעות של עבודה קשה ורצופה, מנשה, אחי הקטן, הרגיש שהוא חייב להניח את הראש כדי לצבור קצת כח לעוד יום של עבודת פרך, אבל נשאר לו רק 40 דקות לישון! והיו ידועים הדברים שמי שלא קם בזמן למסדר – לא קם לעולם!

כי הוא מקבל כדור בראש!

אז הוא ביקש ממני: "בבקשה, אהרון אחי היקר והאהוב, אני חייב לנוח קצת, אני לא מסוגל לעמוד יותר על הרגליים אני כמעט ונופל פה! בבקשה תעיר אותי שאוכל להגיע למסדר בזמן, שנינו יודעים מה קורה לאלה שלא קמים למסדר!".

אני, שאהבתי את אחי הקטן כל כך, הרי הוא הדבר היחיד שנשאר לי בעולם הזה עוד לאהוב, ויתרתי על השינה שלי כדי שהוא ישן ואוכל להעיר אותו, אז בשביל שלא ארדם בעצמי, התחלתי להסתובב קצת במחנה שראשי מלא במחשבות.

 לפתע פתאום שמעתי:
"יהודון מצורע! מה אתה מסתובב בבטלנות! בוא לכאן מיד!" – לא יכולתי שלא לציית לאותו נאצי ארור, הוא הוביל אותי במשך עשרים דקות (!) למטבח מצחין ומלוכלך ואמר לי "אני רוצה לראות בעיניים שלי איך אתה מנקה את כל הרצפה כאן ואת כל הכלים תוך רבע שבע! ולא, כאן תהיה קבורתך!" – אני הרגשתי באותם רגעים איך צונאמי של פחד וחרדה מציפים כל אבר ואבר בגופי, כל וריד ונים התמלאו בנוזל שחור ומקפיא!

הנשימה שלי פתאום התחילה להיות קשה וכבדה.

הרי אני צריך להעיר את אח שלי בעוד עשרים דקות! אבל לא הייתה לי ברירה, אלא לציית לאותו נאצי ארור.

וכך בבזיון גדול ובדמעות חונקות התחלתי במלאכה המבזה.

זה מה שעשיתי בדקות שהייתי אמור "לצבור כוחות" ליום המחר, ולבנתיים, הנאצי שפך עוד זוהמה במטבח והסתכל עלי בעיניים מלאות ברוע טהור.

בזוועות הכי גדולות שהתגלו בסיוטי לא הגעתי לרמות כאלה של אכזריות! לא האמנתי שבני אדם יכולים להתנהג בצורה כזו שטנית ולא אנושית!

לאחר כמה זמן שהרגיש לי כמו נצח, נשמעה צפירה חזקה, "טוווווו", זו הייתה צפירת הבוקר המבשרת שעכשיו כולם צריכים להתייצב במסדר.

ולפתע נזכרתי!

אחי הקטן בטח עדיין ישן!

הרי הוא כמעט התמוטט לי בידיים מרב תשישות! אני מקווה שהוא בסדר!  דמעות חונקות הציפו את עיניי, אח שלי! הייתי אמור להעיר אותו!

יצאתי מהמטבח המצחין בריצה מטורפת שמאחורי נשמעות יריות, בדרך נס לא פגעה בי שום כדור, ולאחר עשר דקות של ריצה שלא הייתה מביישת את 'יוסיין בולט' (אלוף העולם בריצה), הגעתי כמעט למקום שבו אח שלי ישן, אני ראיתי שהוא נמצא באותה תנוחה שבה הוא נרדם, לא יכולתי לשלוט בקול שלי, ולמרות אימת הנאצים התחלתי לצעוק, "מנשה!, מנשה!!", הגעתי אליו, ומה שראיתי שם…-

קולו של אהרון התחיל להיסדק ודמעות רבות התחילו להציף את עיניו.

"מה שראיתי שם, רודף אותי עד היום הזה, אחי, האדם היקר לי ביותר בעולם, האדם היחיד שנשאר לי עוד לאהוב בעולם הזה, נרצח במוות אכזרי כאילו ראשו היה מטרה לאימון יריות!
ומאז אותו יום במשך חמישים השנים שחלפו מאז, אין לי יום ואין לי לילה, המחשבות משגעות אותי! הם רודפות אותי ללא הפסקה!  –

"למה לא הערת את אח שלך בזמן?!"

"אתה הרגת את אח שלך!!"

"לו היית רץ ומגיב יותר מהר, אולי יכולת להציל אותו!"

"לא הרגת רק את אח שלך, הרגת גם את כל המשפחה שהוא יכל להקים!"

לא משנה מה ניסיתי כדי להשתחרר מכבלי העבר, דבר לא עזר, כאילו השטן בכבודו ובעצמו קעקע את המחשבות האלה למוח שלי.
מה שנותר לי לעשות לטובת אחי האהוב, מנשה ז"ל, זה להגיע לכאן, בית הכנסת, ולומר קדיש בתאריך שבו נלקח ממני הדבר היחיד שהיה לי שווה עוד לחיות בשבילו.

אהרון נפטר שהוא ערירי. הוא לא השאיר כלום בעולם מלבד סיפור נוסף שממנו נוכל לקחת מוסר השכל חשוב מאוד לחיים. ושזה יהיה לעילוי נשמת האחים אהרון ומנשה.

הסיפור הזה יכול להוות משל עוצמתי למציאות שאנו חיים בה.

השואה הארורה אמנם נגמרה מזמן אבל יש שואה אחרת שאנו חיים בתוכה אפילו בלי שנשים לב.

 איזו שואה?

 שואה רוחנית!

איך זה הגיוני שבמדינת ישראל יש אין-ספור ילדים שלא יודעים מה זה קריאת "שמע ישראל"?

לא יעלה על הדעת שיש כל כך הרבה נערים ונערות שלא שמעו על הצדיקים של האומה שלנו כדוגמת יוסף הצדיק, אהרון הכהן, ודוד המלך (אני בעצמי הייתי עד לכך, ונקרע לי הלב!).

במשך כמעט 2000 שנות גלות, עם ישראל חווה רדיפות, פוגרומים, שואות, מסעות הצלב, פיגועים מזעזעים – עד שה' ברחמיו הרבים ריחם עלינו ונתן לנו את ארץ ישראל, הארץ המובטחת.

כולם עלו בהתרגשות עצומה, ממש הרגישו שזה תחילתה של הגאולה! זקנים וצעירים, ילדים ונשים מכל רחבי העולם עלו במסירות נפש גדולה לארץ ישראל, לארץ שבה החלום שלהם היה בסך הכל לחיות בתור יהודים אמיתיים ולקיים את התורה הקדושה ללא פחד מרדיפות ואנטישמיות.

אבל מה קרה אז?

יסמרו שערות אוזניכם מלהיחשף לדברים הבאים, אלה שהקימו את המדינה, עשו ה-כ-ו-ל כדי למחוק את היהדות שלהם.

מה הם עשו כדי לצלוח את המשימה הזו?

הם הקימו קיבוצים חילוניים ששם האל לא מוזכר שם, ששום סממן יהודי לא נמצא שם!

פאות הראש של ילדי עולי תימן  נקצצו כאילו היו הרכוש שלהם.

החליפו לנשים שעלו בצניעות רבה כל כך את הבגדים הצנועים למכנסי חאקי קצרים וגופיה!

ועוד זוועות מחרידות שקשה להאמין שהם עשו לאחים שלהם!

הם עשו הכל כדי להשיג מדינה ישראלית ולא יהודית.

כפו על כל העולים לישראל את החילוניות בצורה מזעזעת כל כך שלא הייתה מביישת את המיסיונרים בוותיקן!

אכן, שואה רוחנית נוראה.

אך היא עדיין לא נגמרה! היא עדיין ממשיכה לבעור ממש מתחת לאפינו!

האם זה הגיוני שבארץ ישראל, ארץ הקודש שלנו נותנים לגיטימציה למפלגות שונות שכל מטרתם היא למחוק את שם ישראל מהעולם?!

לא צריך לזה הוכחות!

בתקופת הבחירות, היו הרבה מקומות מרכזיים שבהם התנוססו שלטי חוצות שיצאו נגד השבת הקדושה שלנו כאילו הייתה גידול שצריך להסיר!

השמיצו וביישו  תלמידי חכמים המוסרים נפש יום-יום על התורה הקדושה למען לא תשכח מאיתנו.

וזה לא היה רק בתקופת הבחירות!

זה קורה כל יום מתחת לפני השטח, שונאי ישראל חושבים ללא הפסקה מה לעשות כדי להפיל עוד אנשים 'תמימים' מדרך הישר.

איזה פרסומת תגרור עוד בחורה צנועה למועדון, איזה עוד גזרות חדשות לחוקק כדי להוציא את כל 'הבטלנים' מהכולל.

אפשר ממש לדמות את אותם אנשי כנסת, שונאי דת, לנאצים הארורים אשר שנאה עיוורת שטפה את עיניהם כלפי היהדות, מה שגרם להם לראות את המציאות בצורה מעוותת לחלוטין!

הם יעשו הכל כדי למחוק אותה יחד איתנו מהמפה.

הם יפצו שקרים לכולם שאנחנו מוצצים את הדם למדינה בכך שאנחנו לא עובדים ולא מתגייסים.

הם יספרו לכולם שהחרדים גנבים שלא משלמים מיסים ושהם לא מתביישים לחיות על חשבון המדינה.

הם יפצו וינפחו בתקשורת סיפורים כל שני וחמישי על איזה חרדי ש'סטה מהדרך' ועשה דברים לא מתאימים.

בשבילם כל האמצעים כשרים כדי לשטוף  ל-כ-ו-ל-ם את המוח.

ואתם יודעים מה הכי עצוב?

שזה באמת עובד!

יש הרבה אנשים שבאמת ובתמים מאמינים לכל מה שהתקשורת אומרת! והתוצאות עלולות להיות הרסניות מאוד.

אז אנחנו, שיודעים את האמת, שהתורה היא מקור חיותנו ובזכות הלימוד בה העולם קיים. ושכל השנאה כלפיה נובעת מתוך בורות וקנאה עמוקה.

מה אנחנו יכולים לעשות?
מה אני, אתה ואת יכולים לעשות?

במילה אחת: ל-ה-י-ל-ח-ם!

לא מלחמה בפה
לא מלחמה בכח
לא מלחמה בידיים
ולא מלחמה ברשתות החברתיות
אז איך?

ב-א-ה-ב-ה !

ישנם רבים מהאחים והאחיות שלנו שפשוט לא זכו להיחשף לאור ולעונג העוצמתי שביהדות. הם פשוט לא יודעים מה זה באמת, הם גדלו כל כך רחוק מכל דבר שקשור ליהדות ולתורה, והם מעולם לא נחשפו לזה כמו שצריך…

הם כשה אובד, מחפשים את הדרך הנכונה בחיים.

את הדרך שתתן להם שמחה ואושר. סיפוק ועונג. רוגע ושלווה.

ומה קורה להם בינתיים?

 הם הולכים עם העדר בנאמנות עיוורת אחרי הרועה הצאן שלהם, התקשורת…

אז שאנחנו נלך ברחוב או נסע ברכבת או בכל מקום שבו נהיה – אנחנו ניגש במאור פנים ובאהבה לאח שלנו וניתן לו איזה דיסק/ספר/עלון טוב. זה יכול ממש לשנות את החיים שלו לחלוטין! (כמו שקרה לחברי היקר ליאור שהקוהי, שהתקרב לבורא מספר אחד של פרקי אבות!).

אתה יכול להציל את אח שלך ממוות! מוות רוחני ונצחי! תאיר עליו את האור שבחיים.

תעורר את אח שלך עם חיוך אוהב וקול נעים!

תעירי את אחותך המחפשת אהבה במקומות חשוכים!

תני לה ספרון טוב על בגדי המלכות של בת ישראל – הצניעות! הרי "כל כבודה של בת מלך פנימה".

כל אחד יקח את לפיד האש שבידו (התורה הקדושה), ויצית את לבבות ישראל הנמצאים בחושך מסביב.

שלא יצא מצב שנגיע אחרי 120 שנה לעולם הבא והאחים שלנו יצעקו עלינו:

"למה לא הערת אותי?"

"למה התעלמת ממני?!"

"איך שמרת את האור העצום והמענג הזה רק לעצמך? אתה לא מתבייש??"

"למה לא חשבת גם עלי, אני אחותך!"

"למה לא הצלת אותי? אם הייתי יודעת מה זה, הייתי חוזרת!"

…

יש סביבך המון בחורים שהנשמה שלהם צועקת מריקנות משגעת.

יש סביבך המון נשים שהנשמה שלהן צורחת לטיפת יהדות וקדושה.

ואם אנחנו לא נתעורר בזמן כדי להעיר את הישנים מהתרדמת העמוקה שלהם, במה אנחנו שונים מאותו ניצול שואה?