שחרר אותי 
מתוך הספר השני הקרב ובא של משה חי ריבקוב
"ממעמקים: נולדים הכוכבים"
לפרטים 058-7452400
״אולי אתחבא פה בתוך הארון?, או אולי בתוך המקלחת?״ הרהרתי לעצמי.
כל תקופת הילדות והנערות שלי בסופי השבוע, בימי שישי לקראת השקיעה היו כמו משחקי מחבואים ביני לבין אבא שלי. אני בן יחיד, זכיתי להיוולד להורים הנפלאים והמיוחדים שלי אחרי חמש בנות, תחשבו על זה שחיכו לי במשך כל כך הרבה זמן, שייוולד בן זכר למשפחה ועד שאני נולדתי, אבא שלי פשוט לא יכל להשאיר אותי בבית כדי שאשחק להנאתי במשחקים של ילדים כמו גולות, בובות ומכוניות, הוא היה חייב לקחת אותי איתו לבית הכנסת, כדי להתגאות בבנו היחיד אשר חיכה לו מעל עשור, במשך שנים הייתי הולך בעל כורחי לבית הכנסת, לפעמים הוא היה מבטיח לקנות לי כל מיני דברים שרציתי אם אבוא איתו, לפעמים הוא פשוט היה קובע לי עובדה שאני בא איתו וזהו, לפעמים פשוט לא היה לי כוח לזה יותר אז הייתי מתלבש בבגדי שבת ובא איתו, הולכים יחדיו יד ביד לבית הכנסת, ולפעמים הייתי מתחבא טוב מדי ומחכה מספר דקות עד שהייתי שומע את דלת הבית נסגרת ואז יוצא ממקום המסתור בקולות תרועה וניצחון ׳שהפעם הזאת אני ניצחתי!׳ – בכל אופן לא משנה מי ׳ניצח׳ או מי היה נאלץ לוותר, בסך הכל אני יכול להגיד שהיו אלו ימים מתישים ולא שמחים.
אני הייתי בסך הכול ילד קטן שהמשחקים בבית עניינו אותו יותר מאשר התפילות בבית הכנסת, אני זוכר שבשבילי זו הייתה תחושה כמו לשבת באוטובוס צפוף, רק ששם, בבית הכנסת לא היה לי חלון קרוב כדי להנות מהנוף המשתנה, היו פעמים שהייתי אומר לאבא שלי שאני צריך להתפנות ואז הייתי חוזר לבית לבדי.
בית הכנסת היה במרחק של קילומטר לפחות מן הבית שלי, ולפעמים זה היה מפחיד ללכת עד לבית לבד כשחשוך בחוץ אבל כל כך הייתי זקוק לתחושת החופש הזו כך שהתגברתי על החשש הזה.
וכשהוא היה חוזר לבית המילים הראשונות שהיה אומר הם ״שבת שלום! משה בבית?״
שהייתי קצת יותר גדול כבר אבא שלי לא היה מנסה לשכנע אותי ללכת איתו לבית הכנסת, אלא רק היה שואל אותי: ״אתה בא?״ ואני ברוב הפעמים הייתי עונה לו: ״לא״. ואז הוא היה יוצא בטריקה מהבית. וזה לא היה כל כך נעים…
הסיפור הזה היה חוזר על עצמו כל שבוע במשך שנים, עד שאחותי לאה התחתנה עם בחור בשם ניסים.
ניסים הוא חרדי מלידה, למד בישיבות כל חייו, ניחן ברטוריקה מופלאה, היה בשבילי בזמנו ועד היום כמו אח גדול. תוך זמן קצר התחברנו מאוד, ומאוד הערכתי את זה שהוא היה נותן לי ביקורת בונה בצורה נעימה וכנה כל כך ולטובתי, בארבע עיניים, באמת כי היה אכפת לו ממני, גם היה אכפת לו איך שאני נראה בעיני הסביבה, לדוגמא הוא לימד אותי להכיר יותר טובה לאמא שלי על תבשילה, בנוסף הוא פתח לי מודעות עצמית לגבי הדרך בה הייתי מתלבש, ומאוד השתניתי לטובה בזכות האכפתיות הכנה שלו. מה שקרה זה שבאופן טבעי מאוד אהבתי להיות בחברתו ולשמוע את דעתו לגבי דברים מסוימים, וכאשר הם היו באים לשבת הייתי בא איתו לבית הכנסת באופן קבוע.
לא אשכח לעולם את נקודת המפנה שקרתה לי בעניין החשוב הזה של ללכת ולהנות מהתפילות שבבית הכנסת בימי השבת, פעם אחת כאשר אבא שלי, ניסים גיסי ואני ירדנו במעלית כדי ללכת למנחה של ערב שבת, אמרתי בחיוך: ״אני הולך לבית כנסת לא בגלל ניסים אלא בגלל שאני רוצה ללכת לבית הכנסת״ ואז הייתה שתיקה כזו שבה נפל לי האסימון, הבנתי בעצם שאין לי שום עניין אישי עם בתי כנסת כמו שחשבתי במשך שנים, אלא הבעיה הייתה בדרך הכוחנית בה גרמו לי ללכת לבית הכנסת בכל כורחי במשך כל התקופה הארוכה הזו, וזה מה שגרם אצלי בעצם לשנאה ולסלידה מהמקום הנפלא הזה.
מה שקרה זה שלאט לאט הייתי הולך לבית הכנסת אפילו בשבתות בהם אחותי וגיסי לא היו מתארחים אצלנו ואני חייב להודות שבהתחלה זה היה לא קל בשבילי בכלל, כי שנים התרגלתי לרצות להיות בבית מתי שכולם בבית הכנסת.
אבל עשיתי חשבון נפש מעמיק והבנתי שאני כבר בן חמש עשרה ועם כל הקושי שבליצור הרגל חדש, אני צריך לעשות את זה מתישהו, ולא, אני יכול להגיע לגיל ארבעים ולהישאר חס ושלום בשבתות בבית. רק מלחשוב על זה כעת אני יכול להיכנס לעצבות גדולה. כי כיום אני חייב להגיד לכם שאני מחכה כל השבוע לשבת הקדושה כדי להתפלל בבית הכנסת, אני מאוד מאוד אוהב את זה, ואם בעבר הייתם אומרים לי שארגיש כך לא הייתי מאמין לכם לעולם. כי זה פשוט לא היה הגיוני בשבילי בזמנו…
…
תחשבו על זה כמה נערים ונערות נושרים מדרך המלך, מהיהדות, בגלל כפייה דתית שהם עברו, בגלל הורים/מורים/רבנים שאמורים להוות מודל לחיקוי לפסוק: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם״ (משלי ג, י״ז) – אבל בעצם הם עושים בדיוק ההפך! מוכחים לילדים ולנערים התמימים הללו על ידי התנהגותם הברוטלית דבר שגוי בתכלית!, שהתורה והמצוות הם עול כבד ומציק שרק צריך לבצע כמו רובוט כדי לסמן וי ולהשקיט את המצפון או כל מיני דברים פשוט שקריים בתכלית ולא נכונים.
הרי בורא עולם נתן לנו את התורה הקדושה כדי שאנחנו נחייה כאן בצורה הטובה והנעימה ביותר, אז למה לגרום כל כך הרבה צער ועוגמת נפש לצעירים הללו שבסך הכול רוצים הכלה, הבנה ואהבה?
לאותם אנשי חינוך אשר מנסים לחנך את אותם צעירים בדרכם השגויה אני יכול להמליץ להתפטר לעת עתה מעבודתם וללמוד לעומק את יסודות החינוך מתוך אהבה. לקחת קורסים בנושא, לשמוע הרצאות, לקרוא ספרים, כי אם הם ימשכו בדרכם העקומה כדי לחנך את הדור הבא של ילדיו של בורא עולם, הם פשוט ממיתים אסון רוחני על העולם.
כי אותם ילדים צעירים יכולים לפרוק מעליהם כל סממן יהודי רק בגלל הכאב הנורא שחוו מאותם אנשי חינוך, וכאשר יש חטאים בעולם גזרות קשות וחורבן באים לעולם.
ולגבי הורים שרוצים להצליח בחינוך ולא באילוף, אציין בפניכם כלל חשוב שכדאי מאוד שתתלו אותו לנגד עיניכם ותזכרו אותו תמיד והוא: ״רק מתוך אהבה אמיתית אפשר לחולל שינוי עמוק באחר״ – הרי כל המטרה בחינוך היא להקנות לילד ערכים ומידות שיטיבו איתו ועם סביבתו לכל ימי חייו, וזו היא הדרך הנכונה ביותר.
אם תמשיכו לנסות לחנך בהתנהגות ברוטלית וגסה אתם תגרמו לצעירים הללו לשנוא כל מה שקשור ליהדות היפה שלנו, ולרוב הם אפילו לא ידעו למה הם מרגישים כך, הם יכולים בהמשך חייהם לחשוב להם בתמימות שהם פשוט לא מעוניינים לנהל חיים בהם ׳הכול אסור׳ או להיות קשורים לדת בה אנשי הדת שלה מתנהגים כמו חיות ולא כמו בני אדם…
…
לכל מי שסובל מהתנהגות כזו בחייו, אני חייב להגיד לכם, לא משנה מה עובר עליכם כעת, תישארו חזקים, כי יבוא יום בו תהיו גדולים מספיק כדי לדאוג לעצמכם ותוכלו לנהל חיים בעלי עצמאות גדולה, אתם תפרשו כנפיים ותוכלו לחיות כאוות נפשכם, אבל (!), חשוב לי שתזכרו תמיד את מה שעזר לי כל כך לא לוותר על בורא עולם למרות הדברים הקשים שעברתי מאנשים מסוימים ״בשם הדת״.
והיא: הידיעה האבסולוטית שבורא עולם נתן לנו, לכל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל, את תורתו הקדושה ואנחנו צריכים לקיים את הכתוב בה לטובתנו, וזה לא משנה מה עברנו בחיינו מאנשים שנראים דתיים או חרדיים – לבורא עולם יש את הדרכים שלו לשלם לאנשים המלמדים/מפיצים את תורתו הקדושה על ידי התנהגות קלוקלת ולא מתאימה, התנהגות רעה שאין בה שמץ של הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״, וברור לי שבורא עולם לא שמח שישנם אנשים בעולמו המנסים להקנות ערכים לאחרים מתורתו הקדושה על ידי התנהגויות כאלו ואחרות.
אני שמעתי על מקרים בהם אנשים בוגרים לא יכלו להסתכל על סידור או אפילו רק לחשוב על ללכת לבית הכנסת בגלל כל מיני רגשות קשים הצפים להם בכל פעם שהם נתקלים עם הסממנים היהודיים הללו.
אבל איך זה קורה ומה ניתן לעשות כדי להשתחרר לחופשי מהרגשות הכובלים הללו?
שלמדתי NLP ואימון אישי, זה שינה לי את החיים, כי נחשפתי לתוכן שגרם לי להבין את עצמי ואת רגשותיי הרבה יותר טוב, ישנו מושג
הנקרא ׳סינפסות׳, מהן סינפסות?
סינפסה היא המקום בו מעבירים תאי העצב במוח מידע ביניהם. כל מחשבה, או גירוי גורמים להפעלת סינפסה. חיוך או זיכרון של חיוך מפעילים סינפסה של אושר ושמחה. וכידוע המוח שלנו לא מבחין בין מציאות לדמיון ולכן יופעלו אותן סינפסות במקרה של אושר אמיתי או רק מחשבה עליו. במהלך החיים אנו יוצרים אינספור סינפסות והפעלתן הופכת מהירה ואוטומטית ללא מחשבה מודעת.
כל חפץ, מילה, או צליל יכולים להפעיל בנו סינפסות של שמחה או של מועקה, פחד או שלווה וכדומה. לעתים מתעוררות הסינפסות ללא קשר למתרחש במציאות. למשל צפייה בסרט של מלחמה יכולה להפעיל סינפסות של פחד וחרדה, לגרום ללחץ הדם לעלות וללב לדפוק מהר, למרות שאין שום מלחמה המתרחשת בחוץ…
איך נוצרות סינפסות?
סינפסות נוצרות על ידי חזרה מתמדת של מעשים, מחשבה או דיבור, וכאשר מתלווים לפעולות הללו רגש חזק מסוים נוצרת במוח התניה בין הדבר הספציפי לאותו רגש חזק, ובמקרה שלנו, כאשר נער חווה שוב ושוב השפלות, צעקות, ביזיונות ושלל דברים קשים וכל זה ״בשם הדת״ כדי לחזק אותו ברוחניות או כדי לחזקו במצוות מסוימות, מה שיקרה לאותו נער זה שמהר מאוד בכל פעם שירצה או ייפגש עם אותם מצוות יתעוררו אצלו אותם רגשות קשים שחווה מאנשים מסוימים.
תרגיל: שחרור פנימי
אנחנו יכולים לשנות את חיינו מהקצה אל הקצה למרות כל הכאב שעברנו, למרות הזיכרונות הקשים והצורבים, וזה יכול לקרות בעזרת יצירתם של סינפסות חדשות.
כמו שישנם ילדים קטנים האוהבים ללכת לבית הכנסת או לקיים כל מצווה שתהיה כי הם יודעים שמחכה להם שם הממתק או הצ׳ופר, כך גם אנחנו יכולים ליצור בעצמנו התניות אשר יטיבו עם חיינו, אנחנו לא צריכים לסבול או לוותר על בורא עולם ומצוותיו בגלל טעויות של אחרים, כי רק הם בעצם מעניקים שמחה אמיתית בחיינו ונצחיות אינסופית לאחר מותנו.
אנחנו יכולים ליצור סינפסות חדשות ולהחליש את הישנות על ידי רגשות חזקים שנקשר לדברים מסוימים/פעולות מסוימות – לדוגמא: נקבע לעצמנו ברגע שנצליח ללכת לבית הכנסת בשבתות במשך חודש שלם נקנה לעצמנו ״פרס״ או כל דבר אחר שאנו חושקים בו וכך תתלווה לפעולה הזו התלהבות גדולה, ולאחר תקופה תיווצר התניה שללכת לבית הכנסת בשבת זה מאוד מלהיב. כל אחד יכול ליצור התניות כאלו ביצירתיות אשר ישנו את חייו ורגשותיו.
תובנה נוספת שיכולה לעזור לכם בשינוי המבורך הזה היא תמיד לזכור לא לרצות אף אחד ולא לעשות מעשים שאתם לא שלמים איתם כדי להשביע רצון למישהו כי זה כמו לבגוד בעצמכם, אלא תעשו זאת כי אתם רוצים לעשות את זה (אם זה מתוך רצון לשמח או לעשות חסד או כי זה מה שצריך לעשות בלי שום קשר לאף אחד).
לחיתום מאמר כנה ואישי זה אני רוצה להגיד לכם, קוראים יקרים, תחיו את חייכם קודם כל בשביל עצמכם, כדי שתוכלו להיות שם גם בשביל אחרים, היו תמיד נחמדים לעצמכם כדי שתוכלו להיות נחמדים גם לאחרים, תחבקו ותכילו את עצמכם וגם את הכאב שאתם אולי חשים כעת כדי שתוכלו לרפא ולשחרר אותו, וזכרו זאת תמיד, הדברים שאתם מייחסים אליהם יותר חשיבות ומקדישים להם יותר צומת לב, הם אלו אשר יגדלו בחייכם וישפיעו עליהם, אז מעתה ואילך תתמקדו בטוב וברגשות החדשים והטהורים שתייצרו לעצמכם ותתחילו לחיות את החיים שמגיע לכם.
