פרשת תרומה- אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת

(אבות ד, א)

אֶת הַכָּבוֹד קָשֶׁה לְהַשִּׂיג, אֶת הַכָּבוֹד קַל לְהַסִּיג, אֶת הַכָּבוֹד הַבּוֹרֵחַ מַשִּׂיג.
יָהִיר לֵילוֹתָיו הוֹלְכִים וּמִתְאָרְכִים, לַיָּהִיר הַיָּמִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים, לַיָּהִיר הַכָּבוֹד בְּרֹאשׁ מַעְיָנִים.
זוֹכֵר יָמִים טוֹבִים מוּאָרִים יוֹתֵר, זוֹכֵר לֵילוֹת מוּאָרִים יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר בִּלְשׁוֹנוֹ הָיָה סוֹחֵר.
הָיָה מְקֻשָּׁר לְבַעֲלֵי שְׂרָרָה, הָיָה בַּעַל מַעֲמָד בַּקְּהִלָּה, הָ"אֲנִי" שֶׁבּוֹ בִּקֵּשׁ תְּהִלָּה.
וְאָמְנָם רַבִּים נִזְקְקוּ לְעֶזְרָתוֹ, עַד שֶׁמִּיֵּן אֶת הָעוֹמְדִים לְפִתְחוֹ, וְנַעֲנָה רַק לַמְּקֹרָבִים בִּמְחִצָּתוֹ.
מִיּוֹם לְיוֹם הִדִּירוּ הָרַגְלַיִם, הָרְחוֹקִים וְהַקְּרוֹבִים שֶׁהֵבִינוּ בֵּינָתַיִם, שֶׁהַטּוֹבָה מִמֶּנּוּ רַק לְמַרְאִית עֵינַיִם.
כַּפְרִיִּים רַבִּים נִזְקְקוּ לְעֶזְרָה, בְּלֵךְ וָשׁוֹב קִבְּלוּ הַתְּשׁוּבָה, לַמְרוֹת שֶׁאֵין בְּכַוָּנָתוֹ לָדוּן בַּבַּקָּשָׁה.
וְהַתְּמִימִים מַמְתִּינִים לְבוֹא הַיְּשׁוּעָה, עַד שֶׁהֵבִינוּ שֶׁאֵין תַּקָּנָה, וְשֶׁלְּשׁוֹנוֹ מְסַלְסֶלֶת לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה.
בֵּינָם לְבֵינָם בְּעָמְדָם לְפָנָיו, הֵאִירוּ הַפָּנִים כִּמְחַלִּים פָּנָיו, בְּעוֹד לִבָּם רָחוֹק מִלְּפָנָיו.
דְּרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת בֵּינוֹת לַכְּפָרִים, נוֹתְרוּ חֲסוּמוֹת בִּימֵי הַגְּשָׁמִים, שֶׁהִכְבִּידוּ מְאוֹד עַל רַוְחַת הַתּוֹשָׁבִים.
הַפָּקִיד הַזּוּטָר כְּשֶׁשָּמַע מֵאָחוֹר, לְמָחָר הֵבִיא לַמִּשְׂרָד חֲמוֹר, וּכְלוּב זָהָב וְצִפּוֹר דְּרוֹר.
מְנַהֵל הַמָּחוֹז הִזְמִינוֹ לְבֵרוּר, עַל מָה וְלָמָּה הַמַּעֲשֶׂה הָאָסוּר, וְיוֹתֵר כְּשֶׁנֶּחְשָׁב לְעוֹבֵד מָסוּר.
כְּשֶׁאָנוּ בַּחֹרֶף בְּרֶכֶב נַיָּדִים, הַכַּפְרִיִּים מֻשְׁבָּתִים מֵעֲבוֹדָה וּמִלִּמּוּדִים, כְּשֶׁהַבּוֹץ וְהָרֶפֶשׁ חוֹסְמִים הַדְּרָכִים.
בַּחוּצוֹת עֲגָלוֹת מוֹלִיכִים הַחֲמוֹרִים, בַּבָּתִּים יְלָדִים וְנָשִׁים כְּבִכְלוּבִים, הַשּׁוֹאֲפִים לִהְיוֹת כִּדְרוֹרִים
חָפְשִׁיִּים.
דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מֵהַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב, כִּדְהִירַת הַסּוּסִים מַרְטִיטִים אֶת הַלֵּב, נָתַן הוֹרָאָה אֶת הַכְּפָרִים לְשַׁלֵּב.
אָכֵן הִתְבַּצְּעָה עֲבוֹדָה נִרְחֶבֶת, הַכַּפְרִיִּים חָשׁוּ בְּרוּחַ אַחֶרֶת, וּתְמוּנַת הַפָּקִיד עַל הַקִּירוֹת כְּמַזְכֶּרֶת.
תְּעוּדַת הוֹקָרָה לַפָּקִיד הַזּוּטָר, הֻזְמַן בְּכָבוֹד לִפְתִיחַת הָאֲתָר, שֶׁהֻשְׁלַם לַמְרוֹת הִתְמַשְּׁכוּת הַמָּטָר.
הַיָּהִיר נוֹתַר לְבַסּוֹף לְבַדּוֹ, אַף לֹא אֶחָד בִּקֵּר בְּבֵיתוֹ, אֵרוּעִים וּשְׂמָחוֹת רַק עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ.
בַּעֲלֵי הַשְּׂרָרָה מָאֲסוּ בְּשֵׁרוּתוֹ, בַּעֲלֵי הַהוֹן מָאֲסוּ בְּתַאֲוָתוֹ, וּבַעֲלֵי עִנְיָן מָאֲסוּ בְּגַאֲוָתוֹ.
רָצָה הַגּוֹרָל וְהִנֵּה לְיָמִים, הַפָּקִיד וְהַיָּהִיר הָפְכוּ לִמְחֻתָּנִים, כְּשֶׁלַחֻפָּה הֻזְמְנוּ הַמְּקֹרָבִים וְהַכַּפְרִיִּים.
יֶתֶר הַחוֹב לְאוּלַם הָאֵרוּעִים, כֻּסָּה מִמַּגְבִּית בְּנֵי הַכְּפָרִים, שֶׁעָרְכוּ לַפָּקִיד שֶׁאוֹתוֹ מְכַבְּדִים.
וְהַיָּהִיר יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ מִשְׁתּוֹמֵם, כֵּיצַד בֵּיתוֹ הָפַךְ לְשׁוֹמֵם, בְּעוֹד בֵּית הַפָּקִיד סוֹאֵן.
תּוֹלַעַת אֲנִי וְלֹא אִישׁ, גָּרוּעַ אֲנִי מִבֵּן מֵבִישׁ, עַד שֶׁשְּׁמִי בְּפִי כָל מַבְאִישׁ.

    אבי פרחי.