פרשת ויחי

יעקב אבינו אוסף את בניו, השבטים הקדושים ברגעים האחרונים של חייו ורוצה לגלות להם את הקץ.
את הזמן המדויק של הגאולה האחרונה, עת ביאת המשיח: האם זה יהיה בעיצומה של מלחמת 'חרבות
ברזל' בשנת התשפ"ד, האם בניסן הקרוב יתגלה המשיח.
אמר:האספו ואִּגיָדה לכם את א שר יקָרא אתֶכם באֲחִּרית הָימים" )פרק מט', א'(-אמר
"ַוִּיקָרא יֲעקֹב אל בָניו
ר' שמעון בן לקיש: באותו רגע שרצה לגלות להם את המועד, נסתלקה ממנו השכינה.
מדוע הסתיר ממנו ה' את הזמן המדויק? מסביר בעל 'העקידה' )המקובל ר' יצחק עראמה זצ"ל( : "על כן סתם
וחתם ה' הקץ האחרון, כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה'
ואת דוד מלכם ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד".
אם ידעו ישראל שיש עוד מאות ואלפי שנים עד התאריך, לא
יואילו לבקשו ולדורשו, והרי אין ישראל נגאלים אלא בכח
הזעקה והתפילה כפי שהיה במצרים. ועוד, בכדי לא לייאש את
האנשים שלא יהיו בדור של הגואל. על כן, אמרו חז"ל )סנהדרין צז(:
"אמר רבי שמואל בר נחמני: תיפח רוחם של מחשבי קיצים",
וכל אדם שיאמר לך תאריך לביאת הגואל, אל תאמין לו,
שהדבר יכול לגרום לקלקול וייאוש של העם.
אומנם, גילה יעקב גילויים מיוחדים על ביאת המשיח בתוך
הברכות שטמן אצל האחים, וכך כותב רבנו ה'אור החיים' הק'
על הברכה של יעקב ליהודה: "כיבס ביין לבושו, ובדם ענבים
סותה": "כי גלות רביעית שבו יתגלה הגואל העצום, צריך שתהיה ביד ישראל מצוות עסק התורה,
וזולת זה יתעכב מבוא. ולזה רמז באומרם 'כיבס ביין לבושו'- פירוש, כי כוחו של המלך המצופה, הוא
בחינת עסק התורה, שיתעסקו ישראל ביינה של תורה". ממשיך ה'אור החיים' וכותב דבר מבהיל: "כי אם
יגיע זמן הגאולה, ולא יימצא יין, פירוש שאין בנו תורה-תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות,
אשר יצרו )יציקו( האומות לישראל". שעה של שיעור, דף היומי ולימוד הלכה או מלחמות ח"ו.
וכך כותב רבנו 'אור החיים' ברוח קודשו בפרשת תצוה: "הגאולה הרביעית תלויה בזכות משה
רבנו, ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים
מן התורה". אומנם יעקב אבינו לא גילה את זמן הקץ, אך גילה הוא בפסוקים של יהודה את סיבת עיכוב
הגלות – התורה הקדושה תגאל אותנו מאויבינו, ואם חלילה לא יתעסקו ביין של תורה, יצטרכו חלילה
לסבול מייסורי הגויים ימ"ש במלחמות וצרות ל"ע.
את התיעוד המצמרר הבא, סיפרה אשת לוחם קרבי הנמצא במעמקי עזה: "אני זוכרת את זה כמו עכשיו,
זה לא מרפה ממני אפילו לא לרגע. הרגע הזה בו הוא התקשר אליי כולו מתנשף ואמר לי: "רבקה, תודי
להשם, קיבלת אותי מחדש!. לכי תאספי את כל הילדים ופשוט תרקדי איתם, אבא חי, אבא חי, תודה
לה'!". הייתי המומה, לא דיברנו ולא שמענו ממנו קרוב לחודש, והנה הטלפון הזה, הוא כולו רועד.
"מה קרה שלומי? ספר לי!", שאלתי אותו. "היינו במארב, כל הפלוגה שלי. התכוננו לפרוץ לאחד
המעוזים החזקים של החמאס, אני לא יכול לומר איפה זה בדיוק )אני כבר רגילה לזה, הוא כמעט אף
פעם לא מספר לי מאיפה הוא חזר, כיוון שהוא ביחידה מסווגת מאד(. שכבנו שם קרוב ל31- שעות ברצף
שכבנו שם קרוב ל11- שעות ברצף צפופים מתחת לצמחייה, ואז לפתע,
מאמצע שום מקום, נפתחה עלינו אש תופת מכמה כיוונים במקביל.
כנראה שהמחבלים זיהו אותנו מרחוק, אלא שהם היו כמה קבוצות
גדולות, ואנו אומנם לוחמים מיומנים, אך היינו פלוגה קטנה מאד לעומתם.
אש חיה, כדורים ומטענים נשלחו לעברנו בכמויות עצומות, והרגשתי
שזהו זה, זה הסוף. שכבתי בתוך הצמחיה והתחלתי
לחשוב על כך שאתגעגע אלייך ואל הילדים היקרים שיגדלנו כל השנים.
העברתי את כל החיים שלי במחשבה כמה זכיתי בכל השנים
הללו, בעוד אני שומע את היריות מתקרבות יותר ויותר.
ואז, באופן פתאומי, זעקתי מתוך ליבי: "רבונו של עולם, אני – הבן
שלך, מבטיח לך מתוך התופת בעזה, כי אני מתחיל מהיום ללמוד
דף היומי. לקבוע עיתים לתורה. הפעם אני מבטיח לך אבא שזה
יהיה ללא עיכובים, אין יותר דחיות של הלימוד, מהיום כל יום אני יושב
ולומד גמרא!. הקדוש ברוך הוא אתה שומע? אני
מבטיח!, רק תציל אותי מכאן ותחזיר אותי לחיים!".
זעקתי זאת מכל הלב, עד שממש הרגשתי כי בורא עולם שומע אותי.
הדבר גרם לי לקבל כוחות וביקשתי עזרה מחיל האוויר.
ואז, תוך שניות, אני נותן פקודה לפלוגה: "קדימה חבר'ה, מסתערים
עליהם!!". אכן, אנחנו קצת, והם כמה קבוצות, אבל את מי זה מעניין, זה
התפקיד שלנו כלוחמים!. קפצנו מהמסתור בקור רוח, בשליטה
והתחלנו להשיב להם אש חיה. זהו. אנחנו כבר לא מוסתרים, אלא
עומדים מולם פנים מול פנים, כנגד כמה חזיתות.
עשרות כדורים שרקו סביבנו, אבל רבקה
תקשיבי טוב, אני מרגיש כאילו מהשמיים
יש לי את השכפץ הכי טוב שיש –
מסביבי כרוך עוד דף גמרא, ועוד דף
גמרא שקיבלתי ללמוד, אני משוריין
לגמרי ואי אפשר לפגוע בי!.
ואז זה מגיע, בחסד ה' חיל האוויר עשה
עבודה כזאת טובה, עם מעטפת קטלנית
ומדוייקת, הוא פשוט מוריד חוליה אחרי
חולי. הם נפלו כמו בובות חרסינה אחד
אחרי השני. היו שם עוצמות אש כל כך אדירות, הכל
עלה שם באש, כך שתוך דקות היינו
ביתרון ענק, פרצנו את חומת ההגנה
שלהם, והסתערנו קדימה. בלי שריטה
אחת!. הנס הגדול של החיים שלי!".
אני שומעת את זה, כולי רועדת, ואומרת
לו בדמעות: "שלומי היקר, אני כל כך
גאה בך, אתה לא יודע כמה. גם על זה
שקמת והסתערת, כמה קור רוח יש לך,
אבל בעיקר שברגע האמת לא שכחת
את בורא עולם, הסתכלת על האמת
בעיניים ואמרת: 'אני מחליט ללמוד את
הדף היומי'. שלומי אתה ענק!".
"הכל בזכותך, בזכות הרצון והעידוד שלך
תמיד", אמר, "ואני חייב לנתק, יש לנו
כאן עוד משימה חשובה!".
סיימתי את השיחה בדמעות חמות. הודתי
לה' שהציל את בעלי והחזיר לנו אותו
בחיים, אך יותר מכל התרגשתי והודתי
לה' על הקבלה שקיבל על עצמו.
אני יודעת כמה קשה לשלומי להתמיד
בגמרא, זה לא באשמתו, הוא מבין מצוין,
הוא אלוף, אבל עם כל הוא ירא שמים,
מעמסת החיים: בית, עבודה
וילדים, בסוף קשה להתמיד. הוא
יודע כמה דמעות שפכתי כדי שהוא
יצליח להתמיד, כמה התפללתי לה'
שימלא את משאלות ליבי לטובה וייתן
לו את אהבת התורה. כל תפילה
התחננתי לה' מקירות ליבי שישפוך
עליו אור של תורה, וואו כמה
התפללתי, כמה תהילים אמרתי, והנה
עכשיו זה הגיע. החלטתי להפתיע אותו
ורכשתי לו דף היומי בצורת לימוד
מיוחדת עם הספקים והסברים לעזר.
לאחר כמה ימים, הוא חזר לבית
להתרעננות. לאחר חודשיים שלא היה
בבית הוא חזר ואנחנו היינו מאושרים
עד הגג. מיד כשהוא נכנס, עמדתי עם
כל הילדים בשורה והענקנו לו במתנה
את הלימוד של הדף היומי בצורה
המיוחדת שרכשנו לו. שלומי קפץ
עלינו בהתרגשות, וכשראה את הדף
היומי שרכשנו לו, הוא כל כך התרגש.
הוא הרגיש שהנה עומד מולו הדבר
שהציל את חייו, את ההבטחה שנתנה
לו עוד הזדמנות לשוב לחיים.
הוא הודה לנו מאד, ומיותר לציין, כי
אחר שנרגע, אכל ונח, הוא התיישב
ללמוד בבית בשמחה את הדף היומי.
הילדים ואני התיישבנו לידו מאושרים,
והתחלנו לשיר ביחד את המילים של
רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל: "האדם
המקבל על עצמו עול תורה הקדושה,
הוא נעלה מכל עניני העולם הזה,
ומחיה ומקיים את כולם, ומתקדש
בקדושה העליונה של התורה הקדושה,
שהיא למעלה מכל העולמות!". הוא
הסתכל עלינו כששרנו – וכולנו בכינו.
קיבלנו אחד את השני מחדש בכח
התורה הקדושה!.
אמרו חז"ל: "שאלו תלמידיו את רבי
אלעזר: מה יעשה אדם וינצל
מחבלו של משיח? יעסוק בתורה
ובגמילות חסדים" )סנהדרין צח(. בכל בית
שיושבים ולומדים מידי יום – יש
שמירה והצלה להם ולכל עם ישראל!.

קרדיט לעלון טוב לחסות בה'