הקב"ה רואה את הסבל הקשה והנורא שעוברים עם ישראל במשך מאות שנים, ולאחר ששומע את
צעקתם ובכייתם – הוא נזכר בבריתו ומבטיח לגואלם: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת־בְּרִיתִי" )שמות ו', ה'(.
שואלים רבותינו ז"ל: מה פירוש המילים: "וְ גַם אֲנִי שָׁמַ עְ תִּי"? וכי יש מישהו נוסף ששמע את ישראל עוד
לפני שמיעתו של בורא עולם?… עונים רבותינו ז"ל ואומרים כי רק אחר שראה ה' שעם ישראל משתתף
אחד בצערו של השני, שומע את כאבו ומצטער עימו – אזי כעת, גם הקב"ה בעצמו ישתתף איתם
בצערם ויגאלם. 'אם כך הדבר, שהם שומעים כל אחד את צערו
של השני – אז מגיע להם גאולה, וגם אני, בנוסף אליהם, אשמע
את צעקתם ואזכור את הברית וההבטחה לגואלם'.
ללמדנו כי הגאולה וההצלחה של האדם תלויה במידת הדאגה
והעזרה ההדדית לכל בר ישראל. לפי שאין דבר יותר גדול
אצל הקב"ה מאדם שאכפת לו מהשני ומשתתף בצערו!.
מעשה מרגש מסופר על הגאון הגדול רבי דוד פיינשטיין זצ"ל
שנפטר לפני כ4- שנים. לאחר פטירתו של אביו הגדול, רבה
של ארה"ב – רבי משה פיינשטיין זצ"ל, הוא קיבל את תפקיד
ההנהגה ומילא את מקום אביו בראשות ישיבת 'תפארת –
ירושלים' במנהטן, והיה חבר מועצת גדולי התורה באמריקה.
בכל יום היתה לו קבלת קהל. אנשים הגיעו ממרחקים על מנת
להתייעץ ולהתברך. האם יודעים אתם היכן נערכה קבלת הקהל? לא בבית, לא בבית הכנסת, גם לא
בישיבה. היא נערכה במקום הכי לא צפוי והכי 'לא מתאים'… בתוך חנות פיצה!!!.
אם תשאלו מדוע דווקא שם קיבל במשך שעות עשרות ומאות אנשים לעצה וברכה? הסכיתו ושמעו…
באחד הימים, הגיע לביתו של הגאון, בעל חנות פיצה ותינה בפניו את צערו: "אני מוכר פיצה כשרה, אך
הלקוחות היהודים שלי מעטים. ישנם עוד יהודים רבים באיזור, אך לא כולם באים לקנות אצלי, ואם לא
יהיה שינוי אאלץ לבטל את הכשרות בכדי לחסוך עלויות, וָלא – אפשוט את הרגל. יעזור לי הרב, ויאמר
לי מה עליי לעשות".
רבי דוד פיינשטיין הממלא את מקום אביו כרב של כל יהודי ארה"ב, יכל לשמוע את מוכר הפיצה
ולעודד אותו שיתחזק ויתפלל לה', אך הוא החליט לנהוג אחרת. הוא יעזור לו ויחלץ אותו ממצבו הדחוק
באופן אישי. מה הוא עשה? הוא הודיע לבעל הפיצה: "מהיום אני קובע את קבלת הקהל בפיצרייה
שלך!. כל האנשים שיבואו לדבר איתי, יתיישבו עימי בפינה בחנות, ותוך כדי הם יתגרו מהריח ויקנו
להם משולש או מגש פיצה שלם, ואולי כך תצליח להשתקם ולא תסגור את הכשרות שלך!".
לא יאומן, הרב הראשי של ארה"ב מקבל קהל בתוך פיצרייה קטנה, לו רק בשביל לעזור ליהודי פשוט
שלא יסיר את הכשרות, ויוכל להתפרנס בכבוד!. איזו גדלות ואכפתיות, איזו אהבת ישראל ודאגה לשני.
הוא לא חס על כבודו, ולא חשב כי הוא הרב הראשי וראש ישיבה, אלא הוא חשב מה יעשה נחת רוח
לה'. אם הוא יכול לעשות חסד ליהודי ולעזור לו בפרנסתו – שום דבר לא יעמוד בדרכו!.
באנשים שכאלה בוחר ה' להיות מנהיגיו, כי זה עיקר הרצון של הבורא – "שתהיו אוהבים זה את זה
ומכבדים זה את זה" )תנא דבי אליהו(. זו אף הסיבה שבחר ה' במשה להנהיג את ישראל!.
תליית בגדים שנרטבו בשבת
אסור לשטוח בגדים רטובים בשבת
בכדי שיתייבשו, ועיקר הטעם הוא
משום מראית העין, שגזרו חכמים שמא
יחשדו בני אדם שזה שמייבש את בגדיו
בשבת, כנראה כיבס אותם בשבת.
ואם כן, בגד שנרטב מהגשם בשבת
– יהיה מותר לייבשו, באופן שיניחוהו
בצורה שאינה ניכרת שהיא לשם
ייבוש, כגון שיתלו את הבגד על גבי
כסא, כפי שהרבה בני אדם רגילים
לתלותו תמיד, שאז אין בזה חשש
שיחשבו שכיבס בגדו בשבת, כיוון
שרבים מניחים את בגדם בצורה שכזו,
ולכן מותר לייבש את הבגד באופן זה.
יבוש בגד בסמוך למקור חום
רבים נוהגים להניח בגדים שנרטבו
בשבת בסמוך לתנור הסקה וכדומה,
כדי למהר את יבוש הבגד – וטעות
היא בידם כיוון שיש בזה איסור גמור,
שהרי המים הספוגים בבגד מתחממים
מחמת גודל החום שהתנור מפיץ,
ומתוך כך, עלולים המים לבא לידי
חום ש'היד סולדת בו' )דרגת חום,
בטמפרטורה של מעל 04 מעלות(,
ונמצא שהמים מתבשלים בשבת ועובר
על 'בישול' בשבת.
לכן, אסור בהחלט להניח בשבת בגד
רטוב בסמוך למקור חום. ואין להקל
בזה, אלא באופן שהמים לא יוכלו
להתחמם לטמפרטורה כזו.
כמו כן מצוי שכאשר הבגדים
תלויים כבר על גבי מתקן מיוחד
לתליית כביסה, מקרבים מעט את
המתקן למקור החום, שהוא תנור
החימום, בכדי לזרז את ייבוש הבגדים,
וגם בזה יש איסור גמור כמו שביארנו.
* איסור שטיחת הבגדים הוא אף אם
אין הבגדים רטובים כלל, אבל תולה
אותם בצורה שרגילים לתלות בגדים
שכובסו, שלא יחשבו שתלה אותם
בעודם רטובים. (הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
מעלת תענית דיבור בשובבי"ם
כתב בקונטרס היחאלי )דף ס"ה ע"ב(: "לכן
איעצך נא עצה טובה שיש בה נחת רוח
לנשמה מבלי שום צער הגוף כלל ועיקר
רק לעשות תענית הדיבור, וסגולת
התענית ותכפר כל חטאתיך, ובכל יום
שתוכל לתקן התיקון הזה עשה והצלח,
בין בחול ובין בשבת, והוא עדות נאמנה
של הגאון רבינו נועם אלימלך זלה"ה
שהעיד כי על ידי זה יכוף את היצר.
ואם יעלה בדעתך שתענית הדיבור לא
מועיל לכפר על כל אשר חטא, הנני
להראותך כח של תענית הדיבור שהוא
מועיל יותר מתענית הגוף,יען שבתענית
הגוף לא יבצר מלדבר בו דברים בטלים
כעס, שקר, חנופה, כזב, רמיה, היתול,
צחוק, קלות ראש, ושבועות שקר וכדו'
ועוד שנחלש ולא יכול ללמוד ולהתפלל.
וכתב בספר 'ראש הגבעה' כי טוב
לאדם לקבל תענית בדיבור מתענית
באכילה".
