רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְׁמֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי לִבְלִי לְהִלָּכֵד בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, דְהַיְנוּ מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, כְּדִכְתִיב: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא", וּקְרִי בֵּהּ לֹא תַשִּׂיא, שֶׁאָסְרָה הַתּוֹרָה לְסַפֵּר וּלְקַבֵּל, וְגַם מֵעֲוֹן רְכִילוּת כְּדִכְתִיב: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ". וְאֶהְיֶה זָהִיר מִלְּדַבֵּר אֲפִילוּ עַל אִישׁ יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּדַבֵּר דֵּלָטוֹרְיָא [-לשון הרע] עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲוֹנוֹ חָמוּר מְאֹד. וְכָל שֶׁכֵּן לְהִזָּהֵר מִלְּהִתְרַעֵם עַל מִדוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר יוֹתֵר מִן הַכֹּל, וּכְדִכְתִיב בְּפָרָשַׁת חֻקַּת: "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶה", וַעֲבוּר זֶה נִשְׁלְחוּ עֲלֵיהֶם הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וכו' "וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי דִּבַּרְנוּ בַּה' וָבָךְ". וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שֶׁקֶר, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי חֲנֻפָּה, שֶׁמְּיַפֶּה לְאִישׁ עוֹל עַוְלוֹתָיו בְּפָנָיו, כְּמוֹ דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי: "וְלֹא תַחֲנִיפוּ". וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי לֵיצָנוּת, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחֶזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם". וּמִלֵּישֵׁב בֵּין לֵיצָנִים, כְּדִכְתִיב: "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". וְלִהְיוֹת זָהִיר מֵאוֹנָאַת דְּבָרִים, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", וְקִּבְּלוּ חֲזַ"ל, שֶׁהוּא קָאֵי [-שכוונת הפסוק] עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים. וְלִהְיוֹת זָהִיר מֵהַלְבָּנַת פָּנִים, אֲפִילוּ בִּשְׁעַת תּוֹכָחָה כְּמוֹ דִּכְתִיב: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". וְלִהְיוֹת זָהִיר מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי גַּאֲוָה, כְּמוֹ דִּכְתִיב: "הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ", וְקִבְּלוּ חֲזַ"ל, שֶׁהוּא אַזְהָרָה לְגַסֵּי הָרוּחַ, וּכְמוֹ דִּכְתִיב: "וְרָם לְבָבְךָ וְשָׁכַחְתָּ", וְכִדְאִיתָא [-וכמובא] בַּגְּמָרָא: "ְגַאֲוָה, אֲפִלּוּ בַּלֵּב אָסוּר, כְּדִכְתִיב: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב". וְכֵן מִלְּדַבֵּר דִבְרֵי מַחֲלֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ", וְכִדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, שֶׁהוּא אַזְהָרָה, שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת: "וְכֵן מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי כַּעַס, שֶׁהוּא גַּם כֵּן עָוֹן חָמוּר מְאֹד בְּעַצְמוֹ, וְגַם מֵבִיא לִידֵי מַחֲלֹקֶת וּשְׁאָר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל. כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר, כִּי אִם דָּבָר הַצָּרִיךְ לְעִנְיְנֵי גּוּפִי אוֹ לְנַפְשִׁי, וְשֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשַׂי וְדִבּוּרַי לְשֵׁם שָׁמַיִם.