מי לא רוצה להרגיש טוב ולחוות נחת שלווה ואושר?המאמר הבא מתאים הן לנשואים שביננו והן לרווקים, על מנת שיכינו את עצמם לקראת היום הגדול בחייהם – יום הנישואין.
"לא טוב האדם להיות לבדו" קבע מי שברא אותנו – כשאדם בודד הוא עצוב, ולכן הוא יצר לנו את בן/ת הזוג. 'אישה – מתנה טובה לבעלה' אומרת הגמרא, הקב"ה נתן לך מתנה – בן אדם שלם שהוא רק שלך!.
כשיש זוגיות טובה ואהבה היא ממלאת ומחממת את הלב ומבריאה אותו [מחלה מלשון חלל – שאור האהבה לא שורה שם. וכן מובא שהשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה, בלא חומה וכו']. חוקרים ראו בסריקות מח שכאשר האדם מאוהב הוא ממש בדיוק כמו אדם שצורך סמים להבדיל. יש לנו חומרים כימיים והורמונים שמופרשים בזמן שאנו אוהבים [כדוגמת אוקסיטוצין].
האדם הוא עולם קטן ומורכב ולכן חשוב ללמוד את הוראות ההפעלה שלו על מנת שנוכל 'לנצל' ממנו את המיטב, על כן יינתנו כמה כללי ברזל (אשר יכולים לחסוך לכם 'גזירת קופון' מיועצים למיניהם).
נקדים לומר שטרם שבאנו לעולם היינו חלק מהאור אין סוף – מלאים באהבה ללא תנאי וככה ממש גם נולדנו לעולם – לתוך אהבה; עטפו אותנו, חיבקו האכילו ודאגו לנו לכל הצרכים (אפילו בבטן האם התינוק מוזן מבלי לעשות דבר ובינתיים ההורים קונים לו מוצצים עגלות טיטולים ואפילו צעצועים). בקיצור, נולדנו עם טבע של 'מקבלים'. ולכן, כולנו נרקומנים של 'אור' [תענוג] -רוצים לקבל; שיאהבו אותי, שיתייחסו אליי. ואם מישהו לא הזמין אותנו לאיזה אירוע, חרב עלינו העולם.
בקבלה נקרא הדבר בתור 'הרצון לקבל לעצמו' (הבעיה בטבע הזה הוא – שהוא עושה לנו בפועל רק רע, מלבד זה שהאדם לעולם לא יוכל למלא את חסרונו אלא רק מקרבה לקב"ה). המטרה שלנו בעולם היא להפוך ה'מלוקח' ל'נותן' (מקבל על מנת להשפיע).
לכן, כלל ראשון בזוגיות: רק ברגע שהאדם יהיה כמו השמש שמאירה לעולם – יחפש לתת את האהבה מבלי תנאי ותמורה, רק אז הוא באמת יוכל לחוות את העונג האמיתי שבאהבה. הרב דסלר היה אומר לזוגות הטריים: "היזהרו יקירים! שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו, אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכאן והלאה".. (בתורת הסוד מובא שהגבר הוא הוא המשפיע, והאישה היא הלבנה [הירח, השכינה] שאין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מבעלה).
לתת לא חייב להיות עניין ממוני וכספי. נתינה היא נתינת ערך לשני, נתינת נוכחות, אמון. לתת את עצמי – את הזמן שלי, את היחס שלי (במאת האחוזים וכן לשים לב אפילו לפרטים הקטנים ולהחמיא עליהם).
ישנה בדיחה מצחיקה [ועצובה] על אישה אחת ביום הולדתה שהייתה עצובה. מה קרה? בעלה שכח שהיום יום הולדתה, והוא אינו מתייחס אליה כלל, מסכנה.. אמרה לה חברתה שיום ההולדת הוא עת רצון וכדאי לה להתפלל לבורא ולבקש ממנו שבעלה יתחיל להתייחס אליה כראוי. שמעה האישה לחברתה ובלילה לפני השינה הדליקה נר לכבוד הצדיק והתחננה 'יהי רצון שבעלי יתייחס אליי, יחשוב רק עליי, יתעניין רק בי ולא יסיר את מבטו ממני'. כשקמה בבוקר נעשה לה נס! היא הפכה לאייפון!
כלל שני – תִּלמדו את בן הזוג. המושג 'גברים ממאדים ונשים מנוגה' הוא לא סתם קלישאה, ישנו הבדל עצום ביניהם. כדי להטיס חללית צריך ללמוד ולקרוא הרבה ספרי הדרכה לפני. נתחיל מללמוד מה מפריע לשני ולהימנע ממנו, מה הוא אוהב – ולעשות אותו (בתדירויות גבוהות יותר. אפשר גם להפתיע אותו מדי פעם ובכך לשבור את השגרה). בקיצור, להיות רגיש לבן הזוג. דע את האוהב – האישה בטבעה מרגישה מחויבות לתפקידי הבית לעומת הגבר שמרגיש שהוא על תקן של מתנדב. להבין את הראש, ולא להתעצבן ולפרש את השני כמזלזל.
כלל שלישי – תהיו אתם המנהלים של הקונפליקט ולא שהוא ינהל אתכם, וזאת ע"י שתגידו לשני בבהירות שתכלית השיחה הזאת נועדה לגשר ולצאת כאוהבים ולא ההפך (אנחנו באותה סירה ולכן אין לזרוק פצצה לתוכה). הקשיבו לו בעזרת שפת גוף שמשדרת הקשבה (ידיים מורכנות, הנהוני ראש, פנים מול פנים תוך כדי שמירה על קשר עין). לאחר שבן הזוג סיים את דבריו לשאול 'האם יש לך מה להוסיף עוד בנידון?'. השלב הבא נקרא 'שיקוף' – לחזור בתמצות על דברי השני כדי לאשר את הבנתנו בדבר (בכך הוא גם מתרצה מאוד. במיוחד אם נאמת את אחד מדבריו). הזדהו איתו – עם הרגש/הצער שלו וכו'. זכרו, אתם לא חייבים להסכים איתו (למרות שאם הגבר 'ירה לעצמו ברגל' ויפליל את עצמו במקום לנסות להצטדק, בכך הוא יוכל לסיים את הויכוח בצ'יק).
במידה ואנחנו באמת ה'אשמים' ורוצים לרצות ולפייס את השני, חשוב לשמור על טונים עדינים, לקחת אחריות ולהביע חרטה אמיתית (אני ממש מצטער ואוכל את עצמי בגלל זה, התנהגתי בצורה ממש לא טובה; לא יודע מה חשבתי לעצמי. את כלכך התנהגת טוב אלי ואני .. וכו')
חשוב לא לצאת מהבית לפני שמתפייסים – יש מנגנון 'השוואתי' גדול יותר אשר 'מרשיע' את הבן/ת זוג לעומת אחרים שרואים בחוץ (ודי למבין)… ולכן אם אין זמן מחמת עיסוקים דחופים וכדומה, חשוב לקבוע זמן לדבר ולהגיד "חשוב לי שנשב על זה בסוף היום ונסדר את הדברים". בכך הצד השני ידע שהדבר הולך להתקן היום (מומלץ לשבת באווירה נינוחה על כוס קפה ולנהל שיחה מכבדת ובוגרת).
במידה ורוצים לתת ביקורת חשוב לזכור שכל ביקורת מרחיקה. ככל שהאדם מקורב יותר הצורך לבקרו גדול יותר. במידה והחלטנו לבקר – אין לעשות זאת באופן ספונטני בשלוף (אלא לבוא בטיימינג נכון). צריך לדעת איך להעביר את זה במינימום מילים ו'לעטוף' את ההערה במחמאות שבאות באותה הקונוטציה (ניתן גם לתת לשני להיות ה'היועץ החכם שמדריך' ולשאול אותו 'מה אתה היית עושה במקרה כזה וכזה'). כאשר רוצים להניע את השותף לפעולה חשוב לעשות זאת מתוך עידוד על נקודות טובות שבו או לומר לו 'הייתי שמח ש..' (כגון 'הייתי ממש שמח/ה אם היית מתקן את הארון, קטן עליך'. ולא להניע לפעולה בכך שאראה לו שאני מאוכזב ממנו). אין (ואפילו אסור) לבוא בגישה מאשימה – כי בכך לא נשיג כי אם התנגדות, אם הרגשנו שהוא/היא פגעה בנו אפשר לומר 'הרגשתי פגוע' וכל כיוצא בזה.
כלל רביעי – זמן איכות. לחלק אותו לזמן איכות יומי/ שבועי (יציאה)- חודשי/ שנתי (טיול או מלון וכו'). את זמן האיכות לא עושים בחדר השינה, חשוב להקפיד את הכללים שהוזכרו למעלה (פייס טו פייס בלי הסחי דעת, הנהון בראש, גוף פתוח להקשבה). לתת נוכחות מלאה והרגשה שיש את כל הזמן בעולם בשבילך, מומלץ אפילו לשים את המכשירים הסלולאריים על מצב טיסה. (במידה והבעל צריך לעשות משהו דחוף קודם, מומלץ לומר: יש משהו שמטריד אותי. אני מאוד רוצה להקשיב לך ולתת לך את מלא תשומת ליבי. אסיים את הדבר ואהיה איתך בקשב מלא). חשוב מאוד להקפיד תמיד על זמן האיכות [אפשר לעשות פעם בשבוע תחביב ביחד – לשחק / ללמוד משהו ביחד / לאפות, בקיצור –היו יצירתיים].
זמן האיכות הוא זמן טוב להתחיל לירות פרגונים ומחמאות. אישה אוהבת מחמאות וחיזורים (אשתי עטרת ראשי, מה הייתי עושה בלעדייך), להשתדל לתת יותר דגש על האופי ועל המעשים. וכשמקבלים מחמאה חשוב שהצד השני יאדיר אותה ויגיד "וואו ממש כיף לי לשמוע" – בכך מדרבנים את אותו להמשיך לעודד ולהחמיא. ככל שנקפיד על זמן האיכות והמחמאות [ובכלל בכל מה שנאמר כאן] בכך נעצים את הזוגיות שלנו ונזכה לחיים שמחים בריאים ומאושרים (במיוחד אם הזוג חי בשיתופיות מלאה ברגש).
לא לשכוח להאמין בבן הזוג – שהוא מסוגל להשתנות. להחזיק תמונה עתידית שלו בראש (ממש כמו בעולם הטיפול שאדם מדמיין את עצמו בעתיד בתור מוצלח, בריא וכו') ולא להפסיק לדרבן אותו ולהוות עבורו חממה לצמיחה (וברור שלא ללחוץ עליו ולהתייאש ממנו).
רומא לא נבנתה ביום אחד וכל שכן הבית היהודי – משכן לקב"ה (בספרים הקדומים מובא שחדר השינה שלנו הוא כדוגמת קודש הקודשים, מבהיל!) ולכן חשוב להתאמץ ולבנות כל פעם נדבך ועוד נדבך – אין מתנות חינם. ולכן אם האדם חושב שהוא ימצא את אושרו במקום ובאדם אחר ולא יעשה עבודה סיזיפית – האושר שלו הוא מכאן והלאה.
הרחמן יזכנו ליישם את הדברים. בהצלחה!
הכותב הוא הרב אליהו דניאל – מטפל רגשי, מחבר הספר 'רפאה נפשי' (לצאת ממשברים לחיים בריאים ומאושרים). ניתן להשיג דרך 072-222-1250 \ 052-716-5070 (וצאפ)