אני ראוי לאהבה ולשפע אין סופי!
בספר ‘בן מלך’ יש תובנה עצומה: “כאשר האדם יהיה סובר לפי השקפתו, שראוי שהקב”ה ירעיף עליו שפע גדול, בתים ונכסים, עושר והרחבה, בריאות וחיים, ויהיה לו נחת רוח ואושר.. והוא סובר כך משום שנוקט בדעתו שהשם ית’ הוא אבינו הדואג לנו והוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, הרי בוודאי שראוי שייתן לנו. וכך הוא עומד בציפייה.. אכן יעניק לו הקב”ה“. (כי ההנהגה מלמעלה עם האדם היא כפי השקפתו, והוא גורם לעצמו סוג ההנהגה שינהגו עמו מן השמיים. דף ע”ז)
עוד כתב ש”אם תהיה דעתו בזה שראוי שיהיה לכולם שפע ברכה והצלחה.. והנה כפי אשר הוא סובר כן פוסקים גם בשמיים כלפיו“. והכל מתחיל בפה – לאחל תמיד לאנשים רק טוב בכל רגע נתון ולא להגיד ‘מאיפה לשכן יש כסף לרכב כזה’!
החטא של ישראל במדבר היה שלא האמינו באהבתו האינסופית של הבורא (לפי מדרגתם) ו”לא בטחו בישועתו” (למרות חטא העגל וכל העשרה ניסיונות), וזה בגלל שלא הרגישו ראויים! [הדעה דרוש עולם התוהו ח”ב דרוש ד פ”יב]
כל ילד הגם שעשה טעות חמורה, בשעת מצוקה אביו יקפוץ לעזרתו להצילו. כל אבא מצטער בצער של הבן ושמח בשמחתו. ככה ממש הקב”ה – הוא אוהב אותנו ללא תנאי, ומתפלל להיכנס לנו לפנים משורת הדין ולמסור את ההנהגה בידיים שלנו (ואין זה סותר את מידת הדין טרם תשובה).
הבורא הרחמן ברא את עולמו בשביל להיטיב לנבראיו ולהראות את גודל רחמנותו ואהבתו כלפיך. “חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם” – אבא שבשמיים ברא את כל הגלקסיות ואת כל מיליארדי ה’מייד אין צ’יינה’, עבורך – שיהיה לך טוב בחיים! תן לו תודה!
הקב”ה התורה וישראל – אחד הם
מי לא רוצה להיות דבוק בהשם?. “ע”י הדבקות שתדבקו עצמכם בהבורא ב”ה יהיה לכם חיים נצחיים גם היום בעולם הזה” [נועם אלימלך], ו”כאשר יהודי דבוק בה’ אינו מרגיש את כל הצרות [נתיבות שלום ויחי] ובמורה נבוכים (ח”ג פנ”א) כתב עליו ש“אי אפשר לעולם שימצא לאיש ההוא רע מכל מיני הרעות, כי הוא עם הבורא והבורא עמו”!
אך הדרך להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא בעיקר ע”י אהבת ישראל (בשילוב תורה והתבודדות). שאהבת השם תלויה באהבת ישראל, ש”אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו” [מסילת ישרים פ”יט]
שאדם הוגה בזה שכל ישראל הם אחד ומתפלל עליהם כעל עצמו ע”י זה יוכל להגיע לאהוב כל יהודי (מובא בספר המידות שע”י כך כולם אוהבים אותו). כך כותב הרמב”ן: “הנפש עשאה הקב”ה בפירוד, וחלקה לשני חלקים. ושם החלק האחד בגוף זה והחלק השני שם בגוף אחר. והתחבר זה עם זה תתעורר האהבה הקדמונית”. כולנו אחד, וכולנו אוהבים בפנימיות אחד את השני[ה], רק שקליפות ‘פגעי הזמן’ מכסות. (ולכן להחזיק בפירוד אפילו עם אדם אחד מישראל הוא עוון חמור)
בכתבי הסבא מקלם (יג) מובא דבר מבהיל על מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’: שעל כל אחד מישראל יש מצות עשה בפני עצמה ואדם יכול לקיים אלפי מצות בכל רגע ורגע!.
“הריני מקבל עלי מצוות ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי!”
האם אפשר לקבל שכר על המצוות גם בעולם הזה?
כן! וזאת ע”י ההשתוקקות לקיום המצוות, כמו שאומר בעל הנתיבות שלום [ויחי] ש”זוכה האדם לשכר כבר בעולם הזה!”
צרה אותיות רצה – במקום שהאדם יהיה מונע על ידי צרות, יהיה מונע על ידי הרצון. וזה מה שאומר הבן איש חי לכוון בתפילה ב’רצה’, שנהפוך את הצרות ברצונות. ובאמת אדם שיש לו רצון תקיף וחזק אינו שם לב כל כך לטרדותיו !
במהרש”א מובא ש“כפי רצונו ודעתו של אדם מוליכים אותו אותם המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה. ובאמת מובא שעם ישראל שזה עתה יצא מעבודת כפיים סיזיפית במצרים עסק בעבודות עדינות של זהב במלאכת המשכן מבלי ידע בנושא, וה’ נתן להם את השכל בדבר מכח הרצון העוצמתי שלהם! [רמב”ן]
בליקוטי מוהר”ן [ל”א] כתב שעיקר [הבחירה] הוא [ב]הרצון וש”ע”י השיחה שמשיחין ומדברין בינו לבין קונו ומוציאין בפה הכיסופין והרצונות הטובים שלו מה שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע לצאת מהרע שלו ולזכות לטוב אמיתי.. וע”י זה יזכה לפעול בקשתו.. וממשיך טובה וברכה לכל העולמות.. ועל ידי זה יכולים להחזיר כל העולם למוטב“! (עוד כתב שע”י ההתבודדות יכול לבטל הכל [רצונות רעים] ולהתדבק בהשם ולהכלל בשרשו).
בירור הרצון: מה כולנו רוצים? – עונג. העונג האמתי הוא רק בדבקות עם ה’ [רמח”ל]. ודבקות נעשית ע”י השוואת הצורה – מה הוא רחום וחנון אף אתה – להיות מקבל על מנת להשפיע. “לשמחה שאין לה קץ אי אפשר לזכות כי אם מי שאינו בחינת מקבל כלל” [ליקו”ה]. וכתב הרב ש.ב. אשלג שהמח לא סובל ב’ רצונות ולכן יש למקד את הרצון בדבר אחד. על כן ההמלצה היא לבקש שנזכה לרצות חיבור ונתינה לשני.
- הבטחה לעשירות
רבי נתן מביא לנו ביטוח כלכלי בליקוטי הלכות פורים ו’: “וצריך לאחוז תמיד בקצה האחרון שמשם הכל נאה ויפה.. וע”י זה יזכה לעשירות ממש ברוחניות ובגשמיות ולא יזיק לו” (החי בתמידיות בהכרת תודה לא צריך לבוא לחסרון). אדם שמעריך כל דבר שיש לו בחיים ולא לוקח כמובן מאליו – נותן לקב”ה סיבה לתת לו עוד. חשוב רק להתמיד בזה עד שיעשה אצלו הדבר כטבע שני, וזה ע”י שיתחיל מדבר אחד ויהיה מוסיף והולך.
אחד השבויים מספר שבשביל לקבל חתיכת לחם הוא סבל המון, ושבשבילו אותו רגע של פתיחת מקרר לקחת מלפפון שהייתה כמובן מאליו לפני השבי – באותם רגעים היו בשבילו גן עדן. עבורנו ב”ה די בהתבוננות קצרה ע”י דמיון מודרך על החסר (הקצה אחרון) והכרה ומודעות על השפע שה’ העניק לנו.
גם אדם שפותח ברז/חשמל – כמה צינורות ותשתיות על גבי תשתיות בנו עבורו שמחוברים לאינסוף דברים עד שהוא מקבל את הגז מים חשמל [גמ”ח כפשוטו], בזמן שבעבר לחמם מים היה סיפור. חסד ה’!
גם מי שכרגע נמצא בחובות/ צרות ישמור על חשיבה חיובית תמיד, ש”בכל מקום שאדם חושב שם הוא מתדבק, וכשהוא בוטח בחסד ה’, שם ידבק נשמתו והחסד יסובבנו [אגרת הבעש”ט]. וירגיל עצמו לומר בבטחון ‘גם זו לטובה’, כמו שכתב הרב יצחק לוי מברדיטשוב [קדושת לוי פורים] ש”בזכות כח המחשבה והאמירה בפיו, הוא מחויב להתהפך לטוב“!
אגב, גם הגאולה תלויה בהכרת הרע כטוב, שאם אנשים היו מודים להשם על הרעות כמו הטובות “בוודאי היו מתבטלות כל הצרות והיתה גאולה שלמה“! [ליקוטי הלכות]
