להיות נאמן לערכים שלי – זה העונג האמתי.

אני עושה טוב – כי אני נאמן לערכים האלוקיים שלי

אם פגעו בי, לא אפגע בחזרה – כי לא אפגע בעצמי, בזהות שלי – שהיא כולה טובה.

אני לא אבגוד – כי לא אבגוד בטבע הרוחני שלי. אני אחזיר במעשים טובים – כי אני טוב.

רצון השם הוא להשפיע. הוא ברא את עולמו להיטיב לנו, לא כי הוא זקוק מאתנו למשהו – אלא כי מעצם הטוב להיטיב. ככה ממש מי שרוצה להדבק בבורא שהוא מקור העונג והטוב בעולם, צריך להיות כמוהו ["מה אני אף אתם"]. רבי נתן מסכם "לשמחה שאין לה קץ אי אפשר לזכות כי אם מי שאינו בחינת מקבל כלל" [שליח לגבות חובו ב,ח]. אתה רוצה שמחה אלוקית ללא גבול? אל תהיה בחינת מקבל.

רצון (לעצמי) = חסרון. יש לו מנה רוצה מאתיים. למה אני לא הולך לי כרצוני? למה לא מכבדים אותי/מקשיבים לי? – הצער רק יגדל. אבל אדם שיודע שהוא מלא מעצם הווייתו שמחוברת לבורא עולמים הוא בסיפוק ובמלאות תמידית, ורצונו הוא רק להשפיע. העונג של הנתינה הוא העונג הכי גדול. דמיינו שאתם מקבלים כחות על והולכים לבתי רפואה ומקימים אנשים חולים. שאתם מיליארדרים ומפתיעים אלמנה ויתומים עניים בדירת פאר. מי שהלב שלו לא אטום יחוש עונג עילאי.

בקבלה ישנו מושג של מקבל על מנת להשפיע. בכל דבר שאני מקבל אני מכוון להשפיע. אפילו אורח אצל בעל הבית יכול להיות בהשפעה – אני אוכל כדי לשמח את בעל הבית שטרח.

בתנא דבי אליהו [הנביא] מובא: "כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי לכם דבר, ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה!" הרצון האלוקי הוא שיהיה ביננו אחדות – שמתבטאת בכבוד והשפעה הדדית. אגב, מחקרים מראים שאנשים שמחוברים רגשית לקהילה, ששם יש נתינה והכלה – הם אלו שהכי מאריכים ימים! (ישנם גם מעשים במסכת תענית דף כא על אנשים שעשו גמח"ים ובזכותם גם ניצלו כל בני העיר!)

איך מרגיש אדם שנמצא או עובד במקום שהוא לא מחובר רגשית לאנשים שם לעומת מי שכן? זה קם בשמחה וזה בבאסה. חישבו איך אתם יכולים ליצור קשר חזק יותר במקום בו אתם שוהים. אם זה ממחמאות ואולי באיזה שי צנוע עם פתק או מפגש חברתי. תתחילו ליצור רגשות חיוביים!

למה אנחנו חווים שעמום, דכאון וחוסר חשק לחיים?

ישנה תופעה בדור האחרון של שממון. אנחנו ממצאים דברים במהירות. שמעתי הסבר נאה על כך שהנשמה שלנו כבר הייתה בעולם הזה ומצתה את הכל. (וכן תופעה של חוסר ודאות – כי עיקר הנסיון בדור הזה הוא באמונה ובטחון)

ידוע בקבלה שישנם עשר ספירות והספירה האחרונה היא מלכות (שחורה). מצד אחד מלכות זה רצון אבל ידוע שישנו מושג של אור חוזר ואור ישר – מה שאומר שאנו חווים את החוויה ההפוכה בדיוק לפני ההארה – ואני נמצאים רגעים ספורים לפני הגאולה. וכך כותב בעל ה'מאור עינים' (לך-לך עמ' נח): שכפי הטובה הגדולה שבדעת הבורא ב"ה להביא עליו – כך צריך להיות הצמצום גדול מקודם. עכשיו אפשר להבין את התופעה שאין לאנשים רצון ומוטיבציה רגשית לחיים.. (ומקיימים בהידור את הפסוק "ובחרת בחיים").

"מלכות אין לה מעצמה כלום" – היא רק מקבלת, ולכן ברגע שאדם מקבל רק לעצמו הוא בבחינת 'מלכות – רגליה יורדות מוות'. אולם אם הוא יהפוך את הקבלה לעל מנת להשפיע – הוא יחווה את המלכות באור חוזר שלה – שהוא כתר. (על מנת לקבל – ר"ת עמלק)

ראיתי שמובא ב'ים דרך' שהבורא רוצה שנגיע ל'לשמה' – דבקות בעצם – אהבה ללא תנאי (כמו שאני לא רוצה שיהיו חברים שלי בגלל הצלחה או עושר), ומצב זה אפשרי ברגע שאדם עובד את הבורא ללא טעם והשתוקקות. האור שם כמובן הוא הכי גדול – "ומשה ניגש אל הערפל כי שם [דייקא] האלקים"! ולכן גם בימות המשיח לא יקבלו גרים בגלל הגדולה שמצפה לנו!

סיבה נוספת: הבורא שהוא הטוב המוחלט ברא עולמו להיטיב לנבראים. ובגלל שיש לנו נשמת אלוקית שהיא חלק ממנו – גם לנו יש את הדחף הזה להיטיב לאחר (שהיא ההטבה והעונג האמתי). מי שלא מבטא את הטוב שלו לאחר (ונשאר אגוצנטרי) גורם לעצמו דכאון פנימי מחוסר מימוש הפוטנציאל האלוקי.

אז מה עושים לסיכומם של דברים: חווים את המקום הזה (רק שיש כלי [חסר], יש מילוי – אור), משתוקקים לרצות את הרצון ומשפיעים גם כשאין טעם. ההארה והטעם יבואו בהמשך בע"ה.

אהבה ללא תנאי

כולנו נשמה אחת. הבורא נטע בתוכנו נשמה אלוקית שהיא חלק ממנו. האלקות והנשמה היא כולה טהורה – כולה טובה. הרוע לעומתו הוא רק 'משקולת' שנועדה להפעיל את השריר הנשמתי הזה שלנו.

"הנה טוב מאוד" זה מלאך המוות, אומרת הגמרא. יעשו לך רע ואתה תבטא רק טוב. אהוב את השונא והחזר טובה תחת רעה בגלל המהות שלך. הספר 'תומר דבורה' שהוא מסוגל לכל ישועה כולל ריפוי מ'המחלה' – מיוסד על עקרונות אלו. ואהבת לרע-ך [שבך] כמוך. אנחנו מקרינים את השונא החוצה, אם נתקן את אהבה אצלנו הדבר יתוקן בחוץ. ברגע שנפעיל על ההולוגרמה רחמים, הוא יהפוך לאוהב שהכי יבוא לעזרתנו.

בשער הגלגולים להמרח"ו [הקדמה כ] מובא שכשיש ב' אנשים שהם בשנאה הדבר מעיד שהם מאותו שורש. לפעמים הצורך בקשר אינטימי מתבטא במריבה. מלחמה אותיות הלחמה, חיבור, כי אז קצוות העם מתחברים וכן יש זמן למשפחה בממ"ד ללא הסחי דעת…(וכן נשק לשון נשיקה, צבא – צוותא. כדיי לתת אגרוף חייב תנופה וריחוק, אין כאב מטווח אפס)

דווקא רבי עקיבא ששנא רבנים תלמידי חכמים הפך לרב גדול – רבו של רבי שמעון בר יוחאי (ודרש 'את ה' אלקיך תירא – לרבות ת"ח. דווקא הוא שהיה אנאלפבית העריך כל אות ודרש ממנה תילים של הלכות..). דווקא הוא שבגלגול קודם היה שכם בן חמור שאנס את דינה בת יעקב אבינו, יכול לומר "ואהבת לרעך כמוך".

הדור שלנו מלא באנשים שנמצאים בחרדת אינטימיות ומתקשים להיפתח רגשית ולאהוב (מה שמסביר את בעיית הגירושין המצויה ביננו רח"ל). התיקון שלנו הוא תיקון לב האבן – ישנם שך (320) ניצוצות: אדם הראשון תיקן רפ"ח [248] ועלינו נשאר לתקן את ה'לב' [32] – לאהוב ולתת ללא תנאי. השם מראה לנו את זה דרך ילדנו שלא מקשיבים לנו ודרך הנסים שהוא עושה לנו במלחמה למרות שרוב העם לא שומרי תורה ומצוות. אני נשאר, לא עוזב. אין פה תנאים – יש פה עצם אחד.

לעתיד לבוא אומר הנביא "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". אבל עד אז מה ניתן לעשות?  לפתח את שריר הלב ע"י עשייה של ו'אהבת לרעך – כמוך' – מה שאתה אוהב שעושים לך, תעשה לשני. החל מחיוך לשכנים עם שאלת שלום (אפשר אפילו לפתח שיחה – הוא לא יינשך אתכם) או הזמנת אחד העובדים בעבודה / מקום הלימודים לשתות משהו אחרי וכו'. החוויה הרגשית הזאת תדהים אתכם ותצור בכם מוטיבציה רגשית לעוד עונג של קירבה והטבה. בהבטחה.

"אישה – מתנה טובה לבעלה"

כך אומרת הגמרא [יבמות סג] ומביא הבן איש אחי שם בשם האריז"ל הקדוש שהאישה באה במיוחד לעולם הזה שוב וסובלת את צער ההיריון, הלידה והמיתה (וכן צער גידול בנים וכו') כדיי לתקן את הבעל! ולכן הן גם נוטות יותר לעצבים. על הבעל לייקר את החצי השני שהבורא העניק לו ולדעת לשתוק באותם המצבים, ובכך היא גם תנקה ממנו מהביזיונות והצרות הגרועים יותר שהיה צריך לקבל מבחוץ ה"י.

בליקוטי מוהר"ן [א, סט] מובא שהעושר והשפע הוא רק בזכות אשתו ובמיוחד שכשיש כעס [גם על הילדים ובכלל] הוא זמן שמנסים את האדם בשמיים האם יכעס ויאבד את השפע או האם יתגבר ויזכה בו. האדם הטיפש יצעק ויכה ויגרום לנזק גדול שקשה מאוד לתקן, ובכך יצטרך לעבוד קשה כדיי להחזיר את נשמתו עם מצוותיו [שערי קדושה למהרח"ו]. ולכן והתיקון האמתי הוא ביצירת אינטימיות ומתן נוכחות.

הבית שלך זה הממלכה הקטנה  – בית המקדש הפרטי שלכם. חפשו תכלית משותפת. הרחיקו מהילדים כל דבר שיגרום לגערה (כגון לכסות את הספות), שחקו איתם במשחקים שפורקים אנרגיות ותסכולים במקום להשבית להם את זכות השובבות שה' ברא להם! גרו אותם ברצונות טובים ע"י סיפורי צדיקים. תנו להם דוגמה אישית של הכרת הטוב, אמונה וכבוד חכמים. גבר ואישה שלא מכבדים זה את זה (וכן את הוריהם) גורמים לילדיהם לזלזל בהם!

המוהרא"ש כותב ש"הבעל [ש]משפיל את האישה או האישה [ש]משפילה את הבעל, תכף ומיד נעשים פגמים בעולמות העליונים ח"ו ונפגמת הנשמה ושניהם צריכים לסבול סבל גדול" [כמו שכותב ה'בפלא יועץ' שהחובל באשתו כחובל בנפשו]. וכפי שהאדם מתנהג עם אשתו כאן בעולם הזה כך מתנהגים עמו מלמעלה. [וב]אם אם תכבד ותיקר את אשתך אז תראה שהכל יתהפך לטובה ויתחיל לבוא עליך שפע כזה שלא תיארת ולא שערת מימיך"! (חוץ מהרווח הגדול של זוגיות אוהבת – שזו המתנה הטובה ביותר שקיימת)

ישנו סיפור של רבי נחמן על אדם שנוסע למרחקים רק כדיי לגלות שהאוצר נמצא בבית שלו. הרמב"ם כותב שהאושר נמצא בנפש האדם פנימה. אנחנו לא צריכים לבזבז את חיינו בחיפושים אחר המושלם 'ששם בחוץ' (שברוב המקרים היצר רק מפתה אותנו, על כך יעידו אלפי זוגות שהתגרשו וחשבו שימצאו יותר טוב.) עלינו לגלות שהכל טוב פה – כאן ועכשיו. הכל תלוי רק בך – צא והילחם בעד האהבה

לפגישת ייעוץ זוגי ניתן לפנות אליי דרך הארגון