להתחבר לשלווה הפנימית שבי
כשבחוץ יש סופות ואתגרים, זה הזמן שלנו להיכנס פנימה ולגלות את הנשמה האלקית שבתוכנו. נשמה שלא יכולה להינזק אשר נמצאת במלאות ובשלווה תמידית ולא מושפעת מהנעשה בחוץ. הרמב"ם כותב ש"לא בדברים שמחוץ לנפש שוכן האושר ולא באוצרות חולפים ועוברים [אלא] בלב האדם פנימה.." (ובהכרה זו תלויה בריאות גופו ונפשו).
גם רבי נחמן דיבר שכל הש"י עולמות נמצאות בלב – שהרי אנו רואים שיכולים להימצא ב' אנשים בחתונה אחת, האחד שמח ומאושר והשני בעצב על צרותיו. מה שמבדיל ביניהם הוא תחושת הלב בעקבות הטיית מחשבותיו. (למרות שלשניהם יש סיבה לפה ולפה. וכנ"ל אצל ב' אנשים שמגיבים לסיטואציה באופן שונה – האחד ישמח ב'אתגר' שהוצב לפניו והשני יכנס לפאניקה מה'בעיה').
בספרים העתיקים הזכירו ש'לא ברעש ה" כי אם ב'קול דממה דקה' – מתוך השקטת מרוצת המחשבות אפשר להתחבר לאלקות – המשאב הכי עמוק שלנו. אם נצליח להשקיט את ה'מאנקי מיינד' שלנו – נחווה מלאות ורוגע אין סופי. הדבר יתגמל גם את הגוף שלנו שיפריש הורמונים ונוירוטרנסמיטרים, כגון הלפטין שאחראי על הירידה במשקל ועוד דברים שגורמים לאושר, ויפחית את רמות הקורטיזול שגורם ללחץ. (אגב, יהודי גם משפיע בתנודות נפשו על כלל הבריאה).
ונעבור לתרגיל: נשקיט את המחשבה באמצעות רגיעה וריכוז מחשבתי: ניקח נשימה עמוקה בת 4 שניות, נחזיק 3 ונוציא לאט [וטיפה בכח] במשך 7 שניות בשפתיים קמוצות. נחזור על כך 12 סבבים תוך כדי התרכזות בשאיפה ובנשיפה.
לאחר מכן נזכר בדבר מעצים שקרה לי בעבר, משהו שריגש / שימח אותי בצורה יוצאת דופן ואנסה לחוות אותו כאילו הוא קורה עכשיו. אתבונן בפרטים שקרו שם ואחוש את הצלילים או הריחות שנכחו באותו המעמד. אגיד לעצמי בראש שכל הדבר הזה קרה מאת השם יתברך בהשגחה פרטית משום שהוא הטוב המוחלט ורצונו להיטיב לי – הבן האהוב שלו.
לאחר שהרגשתי את החוויה בכל עוצמתה (ישנם כאלה שמרוב אושר מזילים דמעות) אעגן אותה עם פסוק בטחון עוצמתי [עוגן שמיעתי] שאחזור עליו מספר פעמים בכוונה (כגון 'השם רועי לא אחסר' וכו') ואלחץ לעצמי בגוף, בכל מקום שאבחר לחיצה של מספר שניות [תחושתי].
אם נתמיד בתרגיל הזה יום יום נשתיל לעצמנו לתת המודע עוגן עוצמתי אשר ישרת אותנו בכל פעם שנגיד את הפסוק ונלחץ באותה הנקודה בגוף – מה שיגרום למח שלנו לחזור לאותה ההשקטה הרגועה והשמחה למרות כל מה שקורה בחוץ. בהצלחה.
לשחרר את תת המודע
הרבה אנשים סוחבים איתם מהילדות דפוסי חשיבה מוטעים [להיום], אשר נצרבו בתת המודע שלהם בעקבות סיטואציות לא נעימות. יש כאלה שחוו ביקורות תכופות וכיום הם חיים תמיד כאשמים או כמרצים ['פיפל פליזר'], יש כאלה שקבלו עונשים ופרשו בדעתם שהוריהם אינם אוהבים אותם, וכיום הם מפרשנים אנשים כ'עושים להם בכוונה' ושונאים אותם. כל אחד והילקוט שלו.
החדשות הטובות הם שאפשר להשיל את אותם הדפוסים בעזרת שיטות טיפול שונות, ביניהם – שחרור הילד הפנימי [קרי: תת המודע], כדלהלן:
אנחנו נכנסים להרפיה עמוקה ומדברים כביכול לתת המודע שלנו – מסבירים לילד הקטן שבנו שאף אחד לא עשה לנו בכוונה כדי להזיק לנו (לא אז ולא היום), ושאנחנו אהובים ושמורים. לאחר מכן האני הבוגר המודע פוגש 'כביכול' את ההורה / האדם דאז ופורס בפניהם כביכול את רגשותיו, והם שחים לו שאינם עשו זאת מחמת שהוא אשם או שנוא וכו'. בתהליך כזה המח משתכנע ומשחרר המסקנות והפירושים המוטעים שלו על בחיים – מה שפותח לאדם צוהר לעולם חדש ומשופר יותר.
שלב גבוה יותר הוא – להודות לאותם 'מנטורים' שעשו לי את אותם הדברים ה'רעים', אבל מתוך הכרה שזה נעשה בהשגחה פרטית מאת השם יתברך (והם לא פעלו מתוך מודעות) במטרה לחשל, לבגר אותי ולהטיב לי. המאורעות האלה גם מולידים רגש הזולת – מה שיגרום לי להבין את השני ולאוהב אותו ללא תנאי ושיפוטיות.
בספרי החסידות מבואר שבכל דבר רע שקורה – טמון טוב גמור [אוצר מוסתר של אור], אשר אם אאמין שהוא טוב גמור מהבורא אשר רוצה רק בטובתי כאבא לבן – הרע יהפך לטוב ואחווה ישועה או נס. רבי נתן כותב [פריקה וטעינה ד] שאם אנשים היו מודים להשם על הרעות כמו הטובות "בוודאי היו מתבטלות כל הצרות והיתה גאולה שלמה"!
כלי מעשי: ניקח דף ונרשום את כל מי שעשה לי משהו שציער אותי. נכנס למצב רגיעה על ידי נשימות עמוקות ונעלה את אותה הדמות בדמיון כאילו היא עומדת ומוצבת למולי. אחרי שבאמת הפנמנו את הנאמר כאן ואנו מלאים באמונה שהכל לטובה – נתחיל להודות לדמות מספר פעמים בכוונה (שהרי היא נשלחה בעבורי, ומה שעשתה היה בעצם לזכותי. בספרים מובא שאם ביישו אותי הצילו אותי ממיתה, ואם דברו עלי העבירו לי מצוות ל'חשבון הבנק'..). בכך אני גם מטהר את הלב שלי מכעסים ומטיב לבריאותי. בהצלחה! [מתוך הספר 'רפאה נפשי']
