בגמרא נכתב לגבי ייסורים שבשעה שמשגרים אותם על האדם משביעים אותם שלא יצאו אלא ביום פלוני בשעה פלונית ע"י אדם פלוני וסם פלוני, אבל ע"י צדקה, צעקה ושינוי מעשה מבטלים את רוע הגזירה.
צדקה: בזוהר הקדוש נכתב שבשמים רוצים להציל את האדם מן הדין שולחים לו 'דורון' שהוא העני ובנתינת הצדקה הרי הוא מציל את עצמו מאותו הדבר שנגזר עליו. ומי שמשלים נפשו של העני, הנה אפילו שהגיעו ימיו להסתלק מן העולם, הקב"ה משלים וממלא לו חיים יותר, כי כמו שהוא הוסיף חיים לעני, כן מוסיפים גם לו חיים על חייו.
צדקה היא רפואה לכל המכות ומצלת מן הייסורים, ממיתה, מגהנום ומקבל פני שכינה. ע"י צדקה זוכה לבנים ולא עוד אלא אם רגיל בכך זוכה לבנים בעלי חכמה ובעלי עושר.
וכשתתן לעני מחסורו בלחם וכסות ולינה נחשב לך כאילו בראת אותו ואתה שותף בכל מצוותיו (ישמח משה שמות)
וכל פרוטה שנתן תצטרף ותלווה אותו בצאתו מהעולם להגן עליו ולשלם לו שכר טוב, שהאוצר האמתי והנצחי הוא מהצדקות שעושה. מסופר על מונבז המלך שהיה עשיר גדול וחילק אוצרותיו לצדקה ואמר שהוא גונז הכסף במקום שאין היד שולטת בו [הכספת האמיתית].
צעקה: רבי נחמן אמר שע"י שבוכין לפני ה' בשעת הצער ע"י זה נתבטל הצער, והחולה שמתפלל על עצמו בדמעות בודאי הקב"ה ירפא אותו.
שינוי מעשה: רבבות עדויות על אנשים שעשו וידוי, חרטה וקבלה לעתיד בעניין המצוות וראו ישועות מעל הטבע. התשובה החזקה ביותר היא לחזק אחרים [תשובת המשקל] – במעלת זיכוי הרבים נאמר בזוהר (תרומה קכח) שהקב"ה מבטל הגזירה בשבילו, זוכה בעולם הזה ובעולם הבא. ומסופר על ר' כרוספדאי שנפטר וחזר לחיים וסיפר מה שראה שם [מתורגם]: וְרָאִיתִי אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שָׁם. וְשָׁמַעְתִּי כָּרוֹז מַכְרִיז בְּכָל יוֹם: אַשְׁרֵיהֶם הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וְאוֹתָם שֶׁמְּזַכִּים בָּהּ אֶת הָאֲחֵרִים, וְאוֹתָם הַמַּעֲבִירִים עַל מִדּוֹתֵיהֶם.
ואדם שעוסק בזיכוי הרבים גם אם זה האדם צריך למות, כיון שכלל עם ישראל צריך לו, משאירים אותו פה (וכן המרבה אוהבים, בשמים לוקחים בחשבון את הצער שיגרם על ידו לידידיו. ובמידה שאין מגיע להם הצער, לא יענישוהו בזכותם [בשם הלב אליהו]). ובל"מ כתב שמי שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השם ע"י זה נשלם דעתו (וידוע שכל היסורים אינם אלא מחסרון הדעת).
תראה מה תוכל לזכות במעשה קטן…
(מתוך 'רפאה נפשי')
