כיצד מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל יכל ללמוד ברציפות כל כך הרבה זמן?

בוודאי שואלים אתם את עצמכם: כיצד ניתן ללמוד כל כך הרבה במשך כל החיים?, מאין הכוחות הפיזיים והנפשיים לכך? התשובה לכך היא אחת: “אהבת תורה”. מרן הרגיש תענוג מיוחד ומתיקות מיוחדת בלימוד התורה. הוא חש באופן מוחשי את דברי נעים זמירות ישראל על התורה: “מתוקים מדבש ונופת צופים”. לכן באופן טבעי הוא היה להוט אחר התורה, “משוגע על התורה”, ולא היה צריך להכריח את עצמו ללמוד. וכך כותב רבי חיים בן עטר בספרו “אור החיים” (דברים כו, יא): “ואין טוב אלא תורה, שנאמר: ‘כי לקח טוב נתתי לכם’, ואם היו בני האדם יודעים ומרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה – היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם”. (כדי להשיג מתיקות התורה, צריך לטהר את הנשמה מכל מיני טומאות של אייפונים ואינטרט פרוץ וכדומה, ואז הנשמה תרגיש באופן טבעי את מתיקות התורה…).

“מקטנותי היה לי חשק גדול לספרים”

סיפר מרן בראיון האחרון של חייו (עיתון “המודיע”): “ברוך-ה’ מקטנותי היה לי חשק גדול לספרים. יש לי כאן בספריה שלי למעלה מרבבה ספרים. לכל אחד מספרי הקודש הללו יש סיפור מיוחד. כשהיינו קטנים, היינו עניים ממש, חיינו בעוני ובחוסר כל, היינו אוכלים לחם יבש. זה לא היה כמו היום. אז היינו לוקחים מפינו, לא היתה לנו פרנסה, בקושי היו לנו כמה לירות לחודש. מה היינו מספיקים לעשות בהן? בימים אלו חסכתי פרוטה לפרוטה כדי שאוכל לרכוש ספרים. כשקיבלתי כמה גרושים, הייתי הולך לחנות הספרים. היתה ב’מאה שערים’ חנות לספרי קודש ישנים של רבי שמחה שטיצברג, שם הייתי הולך וקונה כל פעם ספר. הייתי מחביא את הספר שקניתי בתוך מעילי וחזרתי בשקט הביתה שבני ביתי לא יראו, נכנסתי הביתה כמו ‘גנב’, הולך לאט לאט עד שנוות ביתי הייתה נכנסת למטבח, ואז שמתי את הספר בתוך הארון… ממש ויתרתי על פת לחמי, בכדי שאזכה לקנות עוד ספר ועוד ספר. עד היום ספרים האלו חביבים עלי. אלו ספרים שקניתי ביזע רב, אני מתענג ולומד בהם”.

והמסר של מרן לציבור הלומדים: “והדבר העיקרי ללמוד מתוך שמחה. ‘פיקודי ה’ ישרים משמחי לב’, אם יהיה דואג ועצב לא יזכה להבין עומק העניין, הלכה למעשה. בכדי לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא צריך רוחב לב, צריך לחשוב כל הזמן על לימודו, בהתמדה בשמחה ובטוב לבב”.

שכח שהוא עומד על הסולם

סיפר הראשון לציון, הרה”ג יצחק יוסף שליט”א, בנו של מרן: לפני שנים רבות, בזמן שמרן גר ברחוב אלקנה, הוא חשב שיש להתיר בנידון מסוים, הוא עלה על הסולם כדי לעיין בספר שמדבר באותו עניין. מרן ראה שעוד אחד מהפוסקים כתב להתיר בזה, כמו שחשב בדעתו הרחבה. שמח הרב על כך כמוצא שלל רב, שברוך השם הוא זכה לכוין לאמיתה של תורה, ורץ מיד לכתוב את הדברים. מרוב שהיה שקוע ושמח בלימודו, הוא לא שם לב שהוא עומד על סולם, וכי יש לירד את שלבי הסולם, הוא נפל ושבר את ידו”.

הכאבים הגדולים ביותר שאני לא מסוגל ללמוד

סיפר ר’ בני פישר הי”ו, אשר עזר למרן בחוליו האחרון: “מעטים בלבד יודעים מה הייתה מחלתו של  מרן. אבל הוא סבל מכך ייסורים קשים ומרים. הבאנו מומחה לכאב, ושאלנו אותו: ” אם נדרג את הכאבים מ-1 עד 10, כאשר 1 מבטא כאב חלש, ו-10 מבטא את הכאב הכי חזק, מהי דרגת הכאב למחלה הזאת ממנה סובל הרב?”. אותו מומחה השיב: “שנים עשרה!!”. וכאשר נתבקש מרן לדרג את עוצמת הכאבים מהם הוא סובל, השיב מרן כך: “הצער שאינני יכול ללמוד זה 10, וצער הכאבים עצמם זה 8…”.

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל, לחצו למטה על התגית “פטירת הרב עובדיה”