ט״ז בטבת ה׳תשפ״ג

טבת – חודש הטובות מעלת חודש טבת ומה תכונות האופי של בני מזל גדי

בן מזל גדי ניחן בחוש אחריות מפותח מאוד, כבר מגיל צעיר ביותר הוא חש באחריות כבדה מאוד הרובצת על צווארו. תמיד הוא מרגיש שאם הוא לא יעבוד אף אחד לא יעשה זאת במקומו. חוש האחריות הופך אותו לאדם רציני, יציב וחזק. הגדי הינו תכליתי ומעשי, רגליו על האדמה (יסוד האדמה), הזיות ודמיונות פשוט לא מעניינים אותו, הוא רוצה תכל'ס. הוא אינו טיפוס נוח או מוחצן במיוחד, יהיה הולם יותר לכנות אותו קשוח וקשה, מופנם וסגור.

כוכב הלכת שבתאי השולט על מזל גדי עוזר לגדיים בדרכם אל הרוחניות, והם נוטים לעתים קרובות להיות רוחניים מאוד. בכל פעם שהגדיים יאחזו בעולם הגשמי בלבד, יגיע כוכב שבתאי וינפץ את הישגיהם. נכון שבכוחותיהם העצומים ובעקשנותם הגדולה יקומו הגדיים שוב על רגליהם, אבל על הגדיים להפנים את התובנה כי חיבורם המוגזם לחומר הוא ששומט את השטיח מתחת לרגליהם.

 

 

כוכב שבתאי המרוחק מאוד מהשמש וחומה, הופך את בני מזל גדי לאנשים שקטים וקרירים, כולל בתחום הזוגיות, וזאת גם משום שמזל גדי משתייך ל"יסוד האדמה" הקר והיבש. גם אם תנערו אותם היטב לא תצליחו להפיק מהם הרבה רגשות. יש להם אופי ההולם איש מדע המתבונן על העולם בצורה אנליטית דרך עדשת המיקרוסקופ. בנקודה זו עשויות לצמוח להם הרבה צרות: הם רוצים להגיע לעמדת שליטה (הרי רק על אנשים אחראים כמוהם ניתן לסמוך בתפקידים החשובים באמת…), אבל העדר החום הרגשי יגרום לכל הנמצאים תחת פיקודם לחרוק שינים מכעס, ובכלל עבודת צוות איננה כוס התה של הגדיים. לעומת זאת לבן מזל גדי כושר חשיבה מעולה באמצעותו הוא מסוגל לטפס בקלות יחסית לעמדות בכירות בתחומים נחשבים, בפרט בתחום העסקים או המדע.

התיקון לבני מזל גדי: תורת הנפש היהודית מלמדת אותנו כי "אחר הפעולות נמשכים הלבבות". במילים אחרות, מה שמעצב את אישיותך הם לא המילים שאתה מביע או ההגיגים הפילוסופיים שאתה חושב, אלא המעשים שאתה מבצע בפועל. טכניקה זו מעניקה לגדי את השיטה לפרוץ את המעגל בו הוא סגור. מכיוון שטבעו אינו נוטה לחמימות רגשית ואף להפך מכך, עליו להתחיל בתרגול התנהגות חמה המעידה על מחשבה באחר. למשל: ריבוי מעשי חסד וחלוקת צדקה יעזרו לו להתגבר על הדחף לקמצנות הטבוע באופיו. עם העקשנות והחריצות שיש לו, יהיה הגדי מסוגל לכל דבר, אפילו לשנות את עצמו!

 

חיי משפחה: ביקורתיים מאוד על פעולותיהם, ומתקשים להאמין שאחרים באמת אוהבים אותם. בגלל חוסר האמון הבסיסי שלהם בעצמם – הם זקוקים להערכה יותר מאשר לאהבה, מאחר ואהבה היא דבר משתנה ולא יציב שיכול תמיד להיעלם, אבל הערכה בהיותה מבוססת היא נשארת לתמיד. הדומיננטיות של הגדי במעורבות חיי הילד תעודד אותו להישגיות והצלחה. "העיקר הלימודים" כך שגור בפיו של ההורה הגדי. יתכן אף שיפעיל על הילד לחצים על מנת שיטיב לטפס בסולם החברתי. ואמנם הגדי צריך להזהר שילדו לא יפתח רגשות אשמה כאשר יחוש שאינו עומד בציפיותיו של ההורה. כמו כן לעיתים קשה לבן מזל גדי להבין את הרגשות האמיתיים של ילדיו, והוא עלול להתגלות כנוקשה וחסר יכולת לראות את העולם מזווית ראייתם של ילדיו, עליו להיזהר מכך.

 תכונות שונות: הגדיים נוטים להיות תובעניים הן כלפי עצמם והן כלפי הסרים למרותם. מחושבים וזהירים כדי להימנע מכישלון, בדומה לגדי המטפס במעלה ההר ושוקל היטב את צעדיו כדי לא למעוד. שאפתנים, ומול עיניהם המטרה להגיע תמיד לפני כולם, או ליתר דיוק להיות מעל כולם. ספקניים ביותר, כל דבר נמצא תחת סימן שאלה עד לקבלת הוכחות מעשיות ברורות וחד-משמעיות, הדבר עלול לחבל בביטחון העצמי שלהם, ולייצר חששות רבים מפני שינויים או לקיחת סיכון. מנהלים כספים בצורה מאוזנת ובוגרת. ביישנים.

 

הפרק בתהילים שמסרו לנו חכמי הקבלה המתאים לבני "מזל גדי" הינו פרק נ"ט, המתמיד לקרוא פרק זה גורם לפתיחת מזלו. סגולה מהזוהר לפתיחת מזל גדי היא קריאת "ביום העשירי" של קרבנות הנשיאים (במדבר פרק ז פסוקים סו-עא).

 

החודש הרביעי לחודשי השנה לבריאת העולם, והחודש העשירי לחודשים בתורה ליציאת מצרים, הוא חודש טבת.  

– חודש טבת מוזכר בתנ"ך פעם אחת בלבד, במגילת אסתר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת בשנת שבע למלכותו".

– השם טבת כמו כל החודשים, הובא מבבל, ובאשורית נקרא "טבתו" מלשון טביעה ושקיעה בבוץ, כי בחודש זה מתרבים הגשמים והדרכים הופכות בוציות.

– בגמרא מובא, שבחודשים טבת, שבט ואדר, החמה מהלכת במדבר, שלא לבייש את הזרעים.

– במדרש מובא, כי טבת מלשון טובה, כי בחודש זה היתה טובה לישראל, כי הדסה היא אסתר נלקחה למלך אחשורוש ובכך צמחה טובה לעם ישראל והיא השפיעה לבטל את גזירת המן.

– וכן מובא במדרש, שטובה נוספת נעשתה לישראל בחודש טבת, כאשר נהרגו סיחון ועוג שמשה רבנו התיירא מהם.

– אחרים מסבירים את שם החודש, מלשון הטבה ושיפור שהרי ראש חודש טבת חל בחנוכה והוא מקבל את הארת הנרות על כל ימי החודש.

– חודש טבת לעולם חסר בן עשרים ותשעה ימים (כ"ט) בלבד. דורשי רשומות אמרו, שכ"ט ראשי תיבות כל טוב.

– בחודש טבת הפסיק המבול לרדת על העולם.

– חודש טבת נחשב כחודש של צער על פורעניות עם ישראל. היחידים מתענים בימים שמונה, תשעה ועשרה בטבת לזכר פורעניות אלו, והציבור מתענה רק בעשרה בטבת.

– הצום בשמונה בטבת הוא לזכר היום שבו תורגמה התורה ליוונית על פי גזרת תלמי המלך, ואמרו חז"ל שאותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, כי ישראל התקרבו לגויים כשלמדו את שפתם ולמדו גם ממעשיהם.

– בתשעה בטבת מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה שהעלו את ישראל מבבל לאחר בניין בית המקדש השני ולא היתה להם תמורה.

– בעשרה בטבת, סמך נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים והתחיל המצור שהביא בסופו של דבר לחורבן ירושלים, ולכן מתענים בו את הצום העשירי.

 

מזל החודש

– מזל חודש טבת הוא מזל גדי, מפני שבו יוצאים הגדיים למרעה בשדות. אחרי שירדו גשמי ברכה והחלו העשבים הרכים לכסות את פני הקרקע, מוציאים הרועים את צאנם לרעות בשדה.

– במדרש רבה מובא, כי מזל החודש מרמז ליעקב אבינו שעליו נאמר: "ואת עורות גדיי העזים".

– וכן מובא שבשעה שהמן הרשע הפיל גורל מתי לקיים את גזרתו להרוג חלילה ולהשמיד את כל היהודים, ונפל על חודש כסלו אמר לו אל תפגע בישראל כי לרועץ יהיה הדבר שהרי תמר נגאלה על ידי גדי וממנה יצאו המלכים וייצא המלך המשיח.

 

חודש טבת באספקלריה חסידית

הרמב"ם בהלכות תענית, מסביר את ענייני הצומות, בכך שימים אלו נועדו לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, כדי שנזכור את מעשינו הרעים ומעשי אבותינו ובזכרון דברים אלו נשוב להיטיב.

על צום עשרה בטבת כותב הרמב"ם שהוא היום בו סמך מלך בבל על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. על המצור מסופר באריכות בנביא, דבר שהביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש וגלות בבל. גם בספר יחזקאל נאמר שהקב"ה ציווה עליו לרשום לזיכרון יום זה, דבר המורה על חשיבות התאריך והמאורע שאירע בו. חלק מפוסקי ההלכה מסיקים מכך, שצום עשרה בטבת הוא כה חמור, שגם אם היה חל בשבת היו צריכים לצום בו כמו ביום הכיפורים, דבר מיוחד לעומת כל התעניות.

ונשאלת השאלה לכאורה, הרי חורבן הבית והגלות אירעו בתאריכים אחרים, מאוחרים יותר, ולזכרם נקבעו שאר הצומות. מה אם כן, החומרה המיוחדת ביום שבו רק התחיל המצור, עד כדי כך שהוא חמור יותר מן הצומות שנקבעו על חורבן הבית? הרי בזמן המצור, עדיין היתה ירושלים כולה בשלמותה, ואפילו עבודת הקודש בבית המקדש נעשתה כרגיל, ומדוע מחמירים כה בתענית המסמלת את תחילת המצור?

אנו למדים מכך, שהפתיחה וההתחלה, גם היא קטנה ופעוטה לכאורה, הדבר מהווה דבר חשוב מאוד. שכן כל ההמשך תלוי בפתיחה ובצעד הראשון. אסור לאדם לזלזל בתופעות קטנות שנראות לנו לא חשובות, כי בסופו של דבר עלולות הן להביא את התוצאות החמורות ביותר.

המשמעות הסמלית העמוקה שיש לעניין זה, הוא מוסר השכל ולקח חשוב לעבודת ה' ובהוראה מעשית לחיי היום-יום שלנו. יש אנשים שמזלזלים בדברים קלים בתורה ובמצוות, כגון במצוות שאדם דש בעקביו או על דקדוק קל של דברי סופרים, ולעתים מרשים לעצמם לוותר על דברים קלים כדי "להרוויח" מצווה גדולה, ואת זה לימדונו חז"ל מצום עשרה בטבת, שהתחיל במצור והסתיים בחורבן. כך היא אומנתו של היצר הרע כפי שאמרו חז"ל: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. כדברי המשנה: עבירה גוררת עבירה.

 

מאידך, כאשר יהודי מקרב יהודי אחר אל התורה, אפילו בדבר קטן ובחיוך אוהב, הוא יכול לקרב אותו יותר עד שיחזור בתשובה שלימה. כי גם מצווה גוררת מצווה, וכל התחלה קטנה יש המשך ותוצאה גדולה, עד שבסופו של דבר יהיה יהודי שלם ברוחניות ובגשמיות. 

הפוסט חיזק אותך? תפיץ הלאה לזיכוי הרבים!

תגובות (נא לשמור על שיח נקי ומכובד)

כתבות שאולי פספסתם!

שלל סרטונים

הפיצו למשפחה והחברים
VOD

חדש ב-VOD:

המאמר חיזק אותך? תפיץ הלאה לזיכוי הרבים!

"יש קונה עולמו – בשעה אחת ויש קונה עולמו בקליק אחד" 

הפיצו לקירוב הגאולה.

לשיחה לחץ כאן
היי, במה אפשר לעזור?
להתענג באהבתך
שלום 👋
לכל שאלה או בקשה אנחנו כאן!