ויקרא כתוב באלף זעירא (האות אלף הוא קטן), וכתוב בבעל הטורים הטעם מפני שמשה רבנו רצה שיהא כתוב ויקר אל משה, כמו שכתוב אצל בלעם, שהקב"ה הראה את עצמו אליו היה רק במקרה חד פעמי, ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא רצה שיהא כתוב ויקרא, שמשמע שהקב"ה מתראה אליו תמיד, אך הקב"ה רצה שיהא כתוב באלף זעירא. וגם שיהא כל אדם כשלומד את זה, יהא נזכר בזה, שמשה רבינו היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה.
הכלי יקר מביא בשם המדרש, למה מתחילין התינוקות ללמוד פרשת ויקרא, מפני שחומש ויקרא מדבר מענייני הקרבנות, ומה הקרבנות טהורים, כן תינוקות של בית רבן טהורים. וזהו הרמז אל"ף קטנה, לרמז שהקטנים יתחילו כאן את לימודם. וגם שאל"ף היא הראשונה של כל האותיות. ומן האות הזאת מתחילים בראשונה. עוד טעם כתב הכלי יקר, מפני שאל"ף הוא מלשון לימוד, כמו שכתוב ואאלפך חכמה, לרמז שאין הלימוד מתקיים אלא במי שמקטין את עצמו, דהיינו שאינו מתגאה, וגם משה זכה שהקב"ה יתגלה לו, לפי שהקטין עצמו וברח מן השררה, כמו שאמר לא איש דברים אנכי.
אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. כתוב בספרים הקדושים, שיש כאן רמז לאדם שרוצה להתקרב לעבודת השי"ת, שצריך לבטל את כל עצמותו, להיות נכנע להשי"ת לגמרי, ולבטל את ה"אני" שלו, וזה הכוונה, אדם כי יקריב "מכם", דהיינו שהוא מוכן להקריב את ה"מכם" את עצמותו, הוא ראוי להיות קרבן לה'.
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה. האלשיך הקדוש כתב, דעיקר העבודה של הבאת קרבן לה' הוא, שיחשוב בלבו, כי מן הדין היה הוא עצמו ראוי שיעשו לו מה שעושים לבהמה, לשרוף את האיברים וזריקת הדם ח"ו, על חטאיו שחטא, ורק הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, החליף זאת על הבהמה במקומו של האדם, וזה הכוונה, אדם כי יקריב מכם, שהקרבן צריך להיות מכם, דהיינו האדם עצמו, ורק קרבן לה' מן הבהמה, שהבהמה הוא במקומו.
אדם כי יקריב. למה כתוב אדם, ולא כתוב איש, כתב רש"י, לומר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהרי הכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
החיד"א מפרש, שכמו שאדם הראשון עשה קרבן מתוך התעוררות שבאה מחמת עצמו, ולא מפני שראה כך אצל אחרים, כך כל מביא קרבן, צריך שההתעוררות תבוא אצלו מצד עצמו ולשם שמים, ולא מפני שראה שגם אחרים עושים כן.
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. וברש"י יכול אף חיה בכלל, תלמוד לומר בקר וצאן.
בספר עדות ביוסף מביא בשם הגאון ר' זיסקינד מרוטנבערג ז"ל, דהנה מצינו בקדמונים, ג' טעמים למה לא מקריבים מן החיה, א' אמר הקב"ה לא הטרחתיך לצאת ביערים, פי' דבהמה הוא בנמצא בין האנשים, אבל חיות נמצאות רק ביערות ובמקומות מרוחקים שאין יד אדם משגת אותם בנקל, ויש טירחה גדולה להשיגם. ב' כי האלקים יבקש את הנרדף ותמיד הבהמה היא הנרדפת ע"י החיות, שרוצות לטורפה. ג' לחיה יש גאוה וגסות רוח אבל בהמה שפילה היא ורוחה יורד לארץ והקב"ה שונא גאוה וגסות רוח, ולפי זה נמצא דלעתיד לבוא שיהיה כדכתיב (ישעיה יא, ז) אריה כבקר יאכל תבן באבוס אחד ונער קטן נהג בם, יהיה בנמצא אז חיות להשיג בנקל, וגם שלום יהיה בין בהמה לחיה, והבהמה לא תהא נרדפת, וא"כ למה יהיו מקריבין אז דוקא מבהמה, ועל כרחך רק מפני הטעם השלישי משום גסות הרוח, וזה פירוש הפסוק בתהלים (נא, יט) זבחי אלקים רוח נשברה דהקרבנות רק מבהמות שרוחן נשברה ומוכח כי לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, דאם תאמר דאין זה עיקר הטעם אלא העיקר ב' הטעמים הנ"ל, על זה אמר הכתוב הטיבה ברצונך את ציון וכו', אז תחפוץ זבחי צדק (שם נא כא), כלומר דאז לעתיד לבוא לא יהיו הבהמות נרדפים וגם החיות יהיו בנמצא, ואפילו הכי אז יעלו על מזבחך רק פרים, ומוכח דעיקר הטעם משום דלב נשבר לא תבזה.
במדרש תלפיות מביא בשם ספר אחד דמוכח מדברי המקובלים שאדם מתגלגל דווקא בבהמה ולא בחיה, ולכן לא ציותה התורה להביא קרבן מחיה.
התוס' בנזיר כתבו, דשור הבר לולי שהיה ריבוי מיוחד בפסוק שהוא כשר, היה פסול לקרבן משום דרגיל בין החיות.
אל פתח אהל מועד יקריב אתו. התורה מרמזת לנו, שכאשר אדם מביא קרבן לה', יכולה לעלות לו מחשבה שכבר הגיע לשלימות ותיקן את הכל, והגיע למדריגות גבוהות מאוד, לכן אומרת התורה, אל פתח אהל מועד, שצריך לדעת שעדיין הוא עומד בפתח, בתחילת העבודה, ועדיין רחוק הוא מן השלימות. וכן איתא בגמרא, שמי שיש לו לב נשבר, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות, שנאמר זבחי אלוקים רוח נשברה, דהעיקר בהבאת הקרבן הוא שיהא לבו נשבר בקרבו למה הוא כ"כ רחוק מעבודת הבורא. וכן כתוב בהמשך הפסוק, יקריב אותו לרצונו, שעיקר עבודת הבאת הקרבן שיקריב את רצונו לעבודת השי"ת.
ומלק את ראשו. כתב בספר החינוך, מה הטעם שבעולת העוף עושים מליקה, ולא כשאר הקרבנות שצריך שחיטה, מפני שבני ישראל נמשלו ליונה, ובני ישראל נקראים בתורה עם קשה עורף, לכן עושים מליקה, שהיא קציצת העורף, לרמז, שיש להסיר את הקשה עורף מן היונה שהם בני ישראל.
ויש מוסיפים, הטעם שבעולת העוף כשר אפילו אם יש בו מום, מפני שכתוב אצל בני ישראל "לא הביט און ביעקב" שהקב"ה מעלים עינו מחסרונות ומומי בני ישראל, ולכן גם ביונה שבני ישראל משולים כמותה, כשר אפילו עם מום. ורק אם יש חסרון גדול כמו מחוסר אבר זה פסול.
כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. אומר הבעל הטורים הטעם, ששאור מרמז ליצר הרע, ולכן הזהיר על הדבש לרמז, שיצר הרע מתוק לאדם כמו דבש.
כתב האברבנאל, למה רק קרבן חטאת ואשם וכן קרבן מנחה הם קדשי קדשים, מפני שחטאת ואשם באים לאדם שרוצה לחזור בתשובה ולשוב אל ה'. וזה חביב לה' מאוד, ולכן כולו קודש לה', וכן קרבן מנחה שהיא קרבן של עני, שיש לו נפש שפילה, גם הוא חביב לפני ה' מאוד, ולכן קרבנו כולו כליל.
וסמך את ידו על ראש העולה. כתב הבעל הטורים בבקר
כתוב וסמך ידו מפני שצריך לסמוך בכל כוחו מכיון שבקר הם חזקים, אבל בצאן שהם חלשים צריך לסמוך ברפיון, לכן כתוב וסמך את ידו.
הטעם שחטאת באה מנקבה, ועולה באה מן הזכר, כתב הכלי יקר, שנקבות דעתן קלות, ולכן מי שחטא וניתן לפתותו בקל הוא דומה לנקבה, אבל עולה שבאה לכפר על המחשבות שקדמו לעבירה, בזה שייך שיבוא מן הזכר. על ג' עבירות מביאים קרבן עולה ויורד, וסימנך "שבט", על ש'בועת העדות, ב'יטוי – דהיינו שבועת ביטוי, ט'ומאת מקדש וקדשיו.
ואם לא תגיע ידו… אחד לחטאת ואחד לעולה. הטעם שבחטאת העוף, מביא גם חטאת וגם עולה, ולא כן בשאר חטאות, שאינו מביא רק חטאת, מפני שבקרבן עוף אין למזבח איברים, רק דם, לכן מביא עוד קרבן להשלים בשביל האיברים (אבן עזרא).
הפרשה מסתיימת בתיבות לאשמה בה, וכדי לסיים בדבר טוב, יש נוהגים לומר בגמר הפרשה את הר"ת של "לאשמה בה" ל'קל א'שר ש'בת מ'כל ה'מעשים ב'יום ה'שביעי.
יום חמישי פר' צו י"א אד"ב הוא תענית אסתר (מוקדם). אחר מנחה נותנין זכר למחצית השקל.
יש להיזהר, שבשעה שנותן המטבעות, שלא יאמר הרי זה למחצית השקל, אלא יאמר: "זכר למחצית השקל".
שאלות נפוצות בנושא שבת
האם מותר לשחק במשחקי קופסה בשבת?
למנהג הספרדים יש להמנע ממשחקי קופסה בשבת מגיל שש ומעלה. אולם למנהג האשכנזים מצד עיקר הדין מותר גם למבוגרים, אלא שנכון מאוד להימנע מפני קדושת השבת.
האם מותר להתקלח בשבת?
במים חמים מותר רק את הפנים, הידיים והרגליים. כמובן במים שחוממו מערב שבת. בשעת צורך גדול מותר להתקלח במים צוננים.
האם מותר לסדר בגדים בתוך ארון בשבת?
אין לסדר בגדים בארון בשבת, כי מלבד שיש בזה משום איסור מכין משבת לחול במקרים מסויימים יש בזה גם איסור בורר.
האם מותר לתת מתנה בשבת?
יש איסור לתת מתנות בשבת משום שזה דומה למקח וממכר, ורק אם זה לצורך שבת מותר. ולכן אם יהיה לה שימוש במתנה בשבת – מותר. ובלאו הכי אסור.
באיזה אופן מותר להכין תה בשבת?
שופכים את המים שעמדו על גבי האש (שזה נקרא כלי ראשון) לתוך כלי נוסף (וזה נקרא כלי שני), ואז ניתן לשפוך את המים מתוך אותו כלי שני על גבי שקיות התה.
האם מותר לרכוב על אופניים בשבת?
דעת רוב רובם של הפוסקים לאסור וכך נהוג ואין להקל בדבר.
האם מותר ליטול תרופות בשבת?
אם האדם מרגיש שממש אינו יכול לתפקד עקב הכאבים, מותר לו לקחת משככי כאבים בשבת.
