ויקהל משה. וברש”י שזה היה למחרת יום הכיפורים. דרך ומנהג העולם לפייס איש את חבירו בערב יום הכיפורים, אך יש לדאוג שגם למחרת יום הכיפורים, להמשיך ולהתקהל ביחד ולחיות בשלום ובאחוה. וזה הכוונה ויקהל משה “למחרת” יום הכיפורים.
ששת ימים תעשה מלאכה. חז”ל אומרים, שאם ישראל עושין רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית ע”י אחרים. ולכן כתוב תֵּעָשֶֹה, שמעצמה היא נעשית. שהקב”ה יזמין לו את כל מה שצריך בששת ימי השבוע, ע”י שמירת השבת.
שבת שבתון. למה כתוב בכפל לשון, להורות שגם אוכל נפש אסור. ובזוהר כתיב, “שבת” בא לומר לאיסור מלאכה, “שבתון” לאיסור דיבור, וכמו שאמרו חז”ל, שבקושי התירו לנחם אבל בשבת. ויש שרמזו עזור לשובתים בשביעי בחריש, לאלו השובתים ביום השביעי “בחריש” היינו בשתיקה, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך בחול.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. איתא בספרים הקדושים, שאף על פי שאש של הגיהנום נכבית בשבת, אך מי שמחלל את השבת מדליקים את הגיהנום במיוחד בשבילו כדי לעונשו, וזה שמזהירה התורה, שלא יגרמו ע”י חילול שבת שיבעירו את אש הגיהנום בשבילו. עוד אמרו חכמינו ז”ל, כי חטא חילול שבת, גורם לשריפות ח”ו, וזה מה שמרמזת התורה, שלא תגרמו שיבערו אש במושבותיכם, בגלל יום השבת, שמחללים את השבת ח”ו. וכמו”כ אם נזהרים מלחלל את השבת, זה גורם שלא יהיו שום שריפות בביתנו. עוד מרמזים בספרים הקדושים, שבשבת קודש יש להימנע במיוחד מלהבעיר את אש המחלוקת, שאז בני אדם מצויין בבתי כנסת, ואינם טרודים במלאכתם, והיצר הרע מוצא לו מקום דוקא ביום קדוש כזה להלהיב את האנשים לויכוחים ומחלוקת ח”ו, וזהו שאמרה התורה לא תבערו אש… ביום השבת.
אשר צוה ה’ לאמר. רמז שיש לפרסם עושי המצוה שנודרים ונודבים לצורכי דברים שבקדושה, אע”פ שבשאר צדקה יש ליתן בסתר, אך בצדקה לצורך מצוה יש לפרסם.
מזבח הקטרת, למה נקרא “מזבח“, שעל ידו זובחים את היצר הרע (זוהר).
וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים. וכתב רש”י, היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותן. ולכאורה זה אומנות מיוחדת, ובפסוק כתוב שהיתה כאן חכמה, אלא החכמה שלהן היתה, שהרי אין הנשים בכלל מצות הקמת המשכן, שהיא מצוה שהזמן גרמא, שזמנה רק בחול ולא בשבת, ולכן הם טוו כשהיה הצמר עדיין מחובר על העיזים, שזה רק איסור שבות מדרבנן, ואיסור שבות מותר בעבודת המשכן גם בשבת ונמצא שאין מצות הטויה מצוה שהזמן גרמא, שהרי גם בשבת מותר, נמצא שהנשים השכילו לעשות, שגם הם יהיו בכלל מצות הקמת המשכן, וזה הכוונה “חכמת לב“.
עוד טעם שהיו צריכים לטוות דווקא מעל גבי העזים, מפני שהדין הוא שבעלי חיים, וכן כל המחובר לבעלי חיים אינם מקבלים טומאה, לכן הם טוו כשעוד מחובר לעיזים שלא יקבל טומאה, וזו היא החכמה.
והנשאם הביאו את אבני השהם. למה כתוב הנשאם חסר י’, כתב רש”י, לפי שנתעצלו תחלה נחסרה אות משמם. והטעם שנחסרה דוקא האות י’, מפני שהם פרשו מן הציבור, לכן נחסרה האות י’, שמשמשת לסימן של רבים, ש”נשיא” הוא לשון יחיד. ו”נשיאי” הוא לשון רבים, נמצא דהי’ מרמז על רבים, לרמז שהם פרשו מן הרבים. ובתרגום יונתן בן עוזיאל כתב על “והנשאם” וענני שמיא אזלין לפישון ודליין מתמן ית אבני וכו’, פירוש, שהנשיאים הכוונה לעננים שהביאו את אבני השהם, ובספר תוס’ השלם (תוספות מכת”י) כתוב דלכן כתוב חסר י’, שהפירוש הוא עננים.
ובעלי המוסר פירשו, שבגלל שהם הביאו דבר מסוים וחשוב כל כך שהיה בולט לכל, והיה יכול הדבר להביאם לידי גאוה והרגשת סיפוק, לכן כתוב לשון חסר.
בצלאל בן אורי בן חור. מדוע מייחסת התורה את בצלאל גם אחר זקנו חור, מפרש רש”י, מפני שחור היה בנה של מרים הנביאה, לכן זכה בצלאל לעשות את המשכן. ויש אומרים שלכן זכה לכך בצלאל, מפני הזכות שמסר זקנו חור את נפשו במעשה העגל, כאשר סירב לעשות את העגל, והרגו אותו. וגם להורות לנו, שע”י מעשה הקמת המשכן שעשה נכדו של חור, זה סימן שנתכפר להם לישראל עוון העגל, שאם לא כן לא היה יכול בצלאל שהוא נכדו של חור שנהרג במעשה העגל לעשות המשכן, שאין קטיגור נעשה סניגור. וגם דמסירות נפש צריך להיות שלא בחקירה והתחכמות יתירה, דהחקירה תעכב ברצון פנימי מלמסור נפשו על קדוש השי”ת כעדות יעב”ץ החסיד, ויהודה מסר עצמו בים במסירות נפש, וכן חור מסר עצמו בעגל, ולכן אמר שבעבור זה שלא חקרו ולא נתחכמו יותר מדאי לכן וימלא אותו בחכמה ובדעת כו’, וזהו שכתוב בן חור למטה יהודה (משך חכמה).
עוד טעם למה מייחסת התורה את בצלאל עד חור, בגלל שחור היה בנה של מרים, נמצא שמשה רבינו היה דודו של בצלאל, והיה מקום לטעות שלכן בחר בו משה לעשות המשכן, לכן מייחסו אחרי חור, להורות, שכן ציוה הקב”ה למשה.
בפרק ל”ו פסוק א’ כתוב, “ועשה” בצלאל, ועשה הוא מלשון ציווי שיעשה כך וכך, אבל התרגום אומר ועבד דהיינו שעשה, והמהרי”ל דיסקין מגיה בתרגום ויעבד לשון ציווי, וכן יש בחומשים ישנים. וכן כתוב ברש”י גמרא מכות י”ב. ועשה לשון ציווי.
ועשה בצלאל… את כל מלאכת עבדת הקדש. וקשה שהרי כאן עדיין אפילו תרומת המשכן לא היתה, וכל שכן עשיית מלאכת המשכן עדיין לא נעשתה, ואיך שייך לכתוב ועשה שמשמע שעשה כבר. ומתרץ האור החיים הק’, שהפירוש של ועשה בצלאל, הכוונה שעשה את הכלים שבהם עושים את כל המלאכות, והיינו כלי האומנות שבהם עשו את עבודת המשכן.
והמלאכה היתה דים… והותר. למה נשאר, כדי שלא יתגאה התורם בזה שהוא תרם, שאפשר שתרומתו מהנשארת, ויש אומרים עוד פירוש שהיה נס שגם מה שהיה מיותר נכנס לחשבון והיה נצרך למלאכת המשכן. ויש אומרים כדי שלא יוכלו לומר שאם לא תרמתי לא היה משכן ורק בזכות תרומתו נבנה המשכן, ואין המשכן שהוא מקומו של השכינה ראוי להיות ע”י גבה לב ומתגאה.
ויעש בצלאל את הארן. מה הטעם שדווקא אצל הארון נזכר שמו של בצלאל, ולא על שאר הכלים. מבאר רש”י, לפי שנתן נפשו (שמסר נפשו) על המלאכה יותר משאר החכמים (שהארון היתה בו קדושה גדולה, לכן היה בצלאל מטריח בעצמו, שפתי חכמים) לכן נקראת על שמו.
ויש שפירשו, שכל כלי המשכן נעשו גם בזמן בית המקדש הראשון והשני, וכן עתידים להיעשות גם בבית המקדש השלישי לעתיד לבוא בב”א, אבל הארון שעשה בצלאל נגנז, ושוב לא עשו עוד ארון, ולעתיד לבוא יהיה אותו ארון שעשה בצלאל, לכן הארון נקרא על שמו.
ויעש את הכיור נחשת… במראת הצבאת. במראת הצבאת אלו המראות שהיו משתמשין בהם הנשים במצרים, רש”י. והטעם שנעשה הכיור דוקא מהמראות הללו, מפני שהרי מהמים של הכיור היו משתמשים בשביל נשים סוטות, לפיכך נדבו הנשים הצדקניות את הכיור, להראות שהם צנועות וכשרות, ואינן מתייראות כלל מהמים של הכיור. ועפ”י דרך המוסר, שכאשר הכהנים באים לרחוץ את עצמם ולהיטהר, אין להם לתלות החסרון באחרים רק בעצמם, וזה הכוונה של המראות שעל ידם רואים את נגעי עצמו, כמו שאמרו חז”ל כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.
גם בשמיני למילואים עשה עוד משה רבינו עבודה במשכן, אבל רק העבודות התמידיות כגון קרבן התמיד, וסידור לחם הפנים, והדלקת המנורה, והקטרת הקטורת. אבל הקרבנות המיוחדים של שמיני למילואים עשו אהרן ובניו.
שאלה, למה במנורה מותר שיהיו מעלות-מדרגות ובמזבח אסור מעלות, והתירוץ הוא מפני שהכבש של המזבח יש לו קדושה כמו המזבח עצמו והראיה שאם העלו אברים ופדרים על הכבש אינו נפסל בלינה, ואם אחד רוצה לעלות מצד אחר למזבח ע”י מדרגות ולא מהכבש מותר, ולכן במנורה שאין למעלות קדושת מנורה מותר לעלות במדרגות.
ל”ט מלאכות אנו לומדים ממלאכת המשכן ורמז לזה ל”ט פעמים כתוב בתורה המלה מלאכה (שבת מ”ט), גם אלה גימטריה 36, דברים “הדברים” עוד שלש (שבת צ”ו).
י”א מלאכות בפת, (במשכן הכינו סמנים לצבע). י”ג במלאכת האריגה, (במשכן הכינו יריעות). ז’ מלאכות העור, ח’ שונות 6 מהם דבר והיפוכו בונה וסותר כותב ומוחק מכבה מבעיר מכה בפטיש ומוציא מרשות לרשות, מכה בפטיש פירוש גומר הכלי.
בשני ימים הביאו את הנדבות, שכתוב בפרשה בבקר בבקר. שתי מלאכות כתובות מפורש בפרשה הבערה והוצאה מרשות לרשות.
השלמה לפרשת כי תשא
לעשות את השבת. מה הפירוש “לעשות“, אלא הכוונה לתוספת שבת שהוא עושה מדעת עצמו ולא מפני שכתוב בתורה, וכתוב בספרים שאם הוא מקדים את השבת בעולם הזה כמו כן בעולם הבא מקדימים לו ג”כ ומכניסים אותו לגן עדן של שבת שהוא תענוג מיוחד עוד קודם השבת, וכן אם מאחר לצאת מהשבת לא יכנס לגיהנום עד הזמן שהיה רגיל להוציא את השבת.
אלה פקודי המשכן משכן העדות. וברש”י רמז למקדש שנתמשכן על עונותיהם של ישראל. וקשה למה לקח ה’ את המשכן למשכן, הא כתוב בתורה לא יחבל רחיים ורכב כי נפש הוא חובל, דהיינו שאסור לקחת משכון מחבירו דבר שהוא לצורך חייו של האדם, וא”כ הרי גם המקדש הוא דבר נחוץ ביותר לנפש הישראלי, ואיך אפשר לקחתו למשכון, אך התירוץ הוא שהקב”ה ברוב רחמיו וחסדיו, רוצה שבני ישראל יצעקו ויתחננו אל ה’ ויבקשו ממנו את החזרת בית המקדש, ולכן נטלה מהם כדי שירגישו את החסרון של סילוק השכינה, ואז יתפללו עליו ויחזירו להם בב”א, וכמו”כ במשכון כתבה התורה הטעם והיה כי יצעק אלי ושמעתי שאם בעל החוב מרגיש בחסרון וצועק על זה יש להחזירו לו.
משכן העדות. למה נקרא משכן העדות, מפרש המלבי”ם מפני שהמשכן עצמו היה עדות על כך שכל התרומות שנדבו בני ישראל הלך לעבודת המשכן ולא היתה בזה שום מעילה או גניבה ח”ו, שאם לא כן ודאי לא היתה השכינה שורה במקום הזה.
אשר פקד על פי משה. התורה לא היתה צריכה להביא את כל החשבון של תרומות המשכן, אלא “אשר פקד על פי משה” שמשה רבינו רצה בכך, משום והייתם נקיים מה’ ומישראל שלא יחשדו שמא לא הלך כל התרומות למלאכת המשכן.
למה כתוב הפירוט המדוייק של תרומת המשכן רק מהכסף ולא מהזהב, רק שהכסף היה מתרומת המחצית השקל שכל ישראל היו שוים בה, ולכן חשש משה שמא יהיו מבני ישראל אלו שיחשדו שלא לקחו הכל למשכן, אבל תרומות הזהב נתנו רק נדיבי הלב שרצו לתרום מצד עצמם תרומת ה’, ועליהם ודאי אין לחשוש שיחשדו בדבר וידרשו לדעת אם הלך הזהב למשכן. והגם שגם תרומות הנחושת באו בנדבה ולא בחובה, בכל זאת הוזכר להיכן הלכה כל התרומה מפני שתרומת נחושת היא תרומה מועטת ביותר, ואלו הממעיטים לתת נדבת ה’ יש מקום לחשוש בהם שיבואו לחשוד ולבקש חשבון מדוייק, מה נעשה בתרומתם.
הזהר הקדוש מקשה שהרי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ומדוע מנו את כל הכסף, ומתרץ שבכסף הנמנה על ידי משה רבנו, שורה הברכה גם אם הוא מנוי ואינו סמוי מן העין, וזה הפירוש אלה פקודי המשכן… אשר פקד על פי משה, שמפני שפוקד על פי משה אין חסרון בפקודי המשכן במניית הסכום של נדבת המשכן, ואדרבה בכח גדולת וצדקת משה אין שום סיבה למניעת הברכה.
בקע לגלגלת. בקע אותיות עקב, מי שמחזיק עצמו לעקב, היינו בענוה, זוכה להיות גלגלת. דהיינו ראש.
מאת אדנים למאת הככר. וכתב בבעל הטורים שכנגד מאת אדנים תקנו מאה ברכות בכל יום, ואומר החידושי הרי”מ שכשם שהאדנים הם יסודות המשכן, כן גם הברכות הם יסודות הקדושה בכל אדם מישראל, וע”י הברכות הוא מעיד שהשי”ת הוא אדון של כל הבריאה.
הכלי יקר אומר שאדן הוא מלשון אדון, שמי שמחזיק עצמו בשפלות כאדן, הוא אדון, וכלשון הזוהר, מאן דהוא זעיר (שפל בעצמו) איהו רב (גדול).
ויברך אתם משה. וברש”י, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויש לפרש, שבכל העסקים שהאדם עוסק בהם, גם בענייני גשמיות ופרנסה, שיהא ניכר בו עבודת הבורא והשראת השכינה, וזה הפירוש שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
הוקם המשכן. הוקם זה אותיות מקוה, שהמשכן מטהר כמו מקוה.
וישם את הכיור… ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. אומרים חז”ל שצריך להיות שיעור מים בכיור כדי שיהא מספיק מים לארבעה אנשים לכל הפחות, כמספר משה ואהרן ושני בניו של אהרן.
כאשר צוה ה’ את משה. 18 פעמים מוזכר בפרשה זו “כאשר צוה ה’ את משה“. ואיתא בירושלמי שכנגד זה תקנו שמונה עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה. וגם להורות לנו שכל פעולה שהאדם עושה צריך לדעת אם זה על פי ציווי ה’.
והטעם שכתוב כאשר צוה ה’ את משה ולא כתוב “אשר צוה ה’ אותו“, והרי משה רבינו בעצמו כתב זאת, אלא שמשה רבינו מרוב ענותנותו כתב שהקב”ה ציוה זאת למשה אחר, ולא אליו.
למה נכפלה בתורה בנפרד עבודת המשכן, וציווי המשכן, ועשיית המשכן, והקמת המשכן, עם כל הפרטים בכל פעם ופעם, מחמת שהקב”ה משתוקק מאד להשרות שכינתו על ישראל.
פרשת שקלים
כתוב במשנה באחד באדר משמיעין על השקלים. בזמן המקדש היה מצוה מן התורה שכל אחד יתרום מחצית השקל לתרומת הלשכה, לקנות בהן כל קרבנות ציבור.
מאחד בניסן היו מקריבים הקרבנות מתרומה החדשה, וזה נלמד מהפסוק “זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה”, אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וגמר שנה שנה מניסן, דכתיב “ראשון הוא לכם לחדשי השנה” ונאמר כאן “לחדשי השנה“.
תקנו חכמים בזמן שבית המקדש קיים שבשבת הסמוכה לאדר (או בשבת שהיא ראש חודש אדר) יהיו קורין בתורה פרשת “שקלים”, לפי שבשבת כל העם נאספים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ושומעים בתורה חיוב תרומת “מחצית השקל”, ונזכרים ומזדרזים לקיים מצות עשה זו. ובזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח ולא קרבן לכפר, ואינה נוהגת מצות “מחצית השקל“, אף על פי כן אנו קוראים בתורה פרשה זו בשבת הסמוכה לאדר, משום “ונשלמה פרים שפתינו” ותחשב הקריאה כאלו קיימנוה בפועל ממש.
חז”ל אומרים שהיה גלוי וידוע לפני הקב”ה שעתיד המן לשקול שקלים למלך אחשורוש על ישראל, לכן צוה ה’ לתרום שקלים להקדים השקלים שלנו לפני שקלי המן.
ד’ פרשיות על דרך המוסר, שקלים – צריך לשקול את מעשיו. זכור – צריך לזכור את ה’. פרה – צריך לטהר את עצמו. החודש – צריך לחדש את עצמו.
בכל סופי הפרשיות מופיע סכום הפסוקים ומסומן הוא, פרט לפרשת פקודי, אין סימן על סכום הפסוקים. והסבירו בשם אחד הצדיקים, כי לדעתו אין זה אלא השמטת המדפיס, ואפשר שהיה כתוב “בלי כל סימן” – כלומר שהסימן “בלי כל” היינו צ”ב פסוקים – סימן ! ובא המדפיס ותפס כפשוטו שאין כאן סימן, והשמיטו… (אוצר חיים). מובא בספר “תורת הפרשה”.
מלאכת המשכן נגמרה בכ”ה בכסלו, וה’ אמר להקימו בר”ח ניסן, בחודש בו נולד יצחק אבינו, שהוא היה קרבן, והמשכן הוא מקום להקרבת קרבנות. חודש כסלו בא בטענה אז ה’ אמר עלי לשלם לכסלו את חג החנוכה (חז”ל).
שאלות נפוצות בנושא שבת
האם מותר לשחק במשחקי קופסה בשבת?
למנהג הספרדים יש להמנע ממשחקי קופסה בשבת מגיל שש ומעלה. אולם למנהג האשכנזים מצד עיקר הדין מותר גם למבוגרים, אלא שנכון מאוד להימנע מפני קדושת השבת.
האם מותר להתקלח בשבת?
במים חמים מותר רק את הפנים, הידיים והרגליים. כמובן במים שחוממו מערב שבת. בשעת צורך גדול מותר להתקלח במים צוננים.
האם מותר לסדר בגדים בתוך ארון בשבת?
אין לסדר בגדים בארון בשבת, כי מלבד שיש בזה משום איסור מכין משבת לחול במקרים מסויימים יש בזה גם איסור בורר.
האם מותר לתת מתנה בשבת?
יש איסור לתת מתנות בשבת משום שזה דומה למקח וממכר, ורק אם זה לצורך שבת מותר. ולכן אם יהיה לה שימוש במתנה בשבת – מותר. ובלאו הכי אסור.
באיזה אופן מותר להכין תה בשבת?
שופכים את המים שעמדו על גבי האש (שזה נקרא כלי ראשון) לתוך כלי נוסף (וזה נקרא כלי שני), ואז ניתן לשפוך את המים מתוך אותו כלי שני על גבי שקיות התה.
האם מותר לרכוב על אופניים בשבת?
דעת רוב רובם של הפוסקים לאסור וכך נהוג ואין להקל בדבר.
האם מותר ליטול תרופות בשבת?
אם האדם מרגיש שממש אינו יכול לתפקד עקב הכאבים, מותר לו לקחת משככי כאבים בשבת.
