ו׳ בשבט ה׳תשפ״ד

הכל יהיה לטובה – גם זו לטובה

בבוקר נעים אחד נכנס רבי עקיבא אל הארווה. רבי עקיבא בכבודו ובעצמו.
אני זקוק לחמור בריא, שיכול לשאת מסע כבד במשך שבועות ארוכים!.
מוכר החמורים מתרגש כל כך, את החמור הטוב ביותר שלו הוא ייתן לצדיק.
הרי לא בכל יום הוא זוכה לשרת את צדיק הדור. אפילו לא בכל חודש. רבי עקיבא שילם
את הסכום הנדרש בעד החמור שנבחר בקפידה ויצא להמשיך בהכנות למסע. מה עכשיו? תרנגול.
לשם מה זקוק רבי עקיבא לתרנגול?! איך יכול תרנגול לעזור לצדיק בדרכו?
מוכר התרנגולים רצה לשאול את רבי עקיבא את השאלות הללו, אך הוא התבייש.
אם הצדיק מבקש תרנגול  – הוא יקבל תרנגול. את התרנגול המשובח ביותר הוא יקבל.
לשם מה, באמת, זקוק היה רבי עקיבא לתרנגול? פשוט מאוד.
גם בדרך רצה רבי עקיבא לקום כהרגלו מידי לילה לתיקון חצות. ומי יעיר אותו?
התרנגול, כמובן. כמעט כל ההכנות נשלמו, נר גדול נארז, ואבנים להצית מהן אש,
אוכל שיספיק לכל התקופה. ורגע את העיקר כמעט שכחנו.  מגילות ,מגילות הלימוד
היקרות שבלעדיהן רבי עקיבא אינו יכול בשום אופן להסתדר. האם החמור חזק דיו בשביל לשאת את הכל? נקווה שכן.
רבי עקיבא נפרד מבני משפחתו, עלה  על החמור ויצא אל הדרך. איפה יישן?
זו לא בעיה. לקראת רדת הלילה יגיע מן הסתם למקום ישוב.  בכל מקום אפשר למצוא אנשים טובים.
אחד מהם ללא ספק, יסכים להכניס אותו הביתה. אבל לא כך היה.
כשהשמש החלה לנטות לכיוון מערב, לאחר שר' עקיבא עצר והתפלל את תפילת המנחה,
הוא פנה לחפש מקום לינה. ואז, התברר שמציאת מיטה אינה משימה פשוטה. איזה מין מקום מוזר! איזה מין עם אכזר!
אף אחד לא הסכים להכניס את רבי עקיבא. אף אחד! היו שחיפשו ומצאו תירוץ, ואחרים אפילו את זה לא טרחו לעשות.
בפועל ממש, נותר רבי עקיבא ללא מקום לינה.  העצב והצער, הכעס והייאוש ניסו להכניס אל תוך ליבו של הצדיק. ניסו, אך ללא הועיל. עצב? על מה?! כעס?  מדוע?!
הרי כל מה שהשם עושה – הכל לטובה!  רבי עקיבא אפילו לא חשב פעמיים. אם זה מה שה' רוצה  – הרי זה ודאי לטובה,
ולכן, בלי טיפת צער, פנה הצדיק ונכנס אל היער.  שם התמקם בין העצים, האכיל את בעלי החיים, התפלל ערבית בדבקות והדליק את הנר.
רבי עקיבא התיישב על האדמה, נשען על העץ, גולל את המגילה ושקע בלימוד.  ופתאום, בלי שום התראה מוקדמת,
ממש באמצע הסוגייה, בום! הפסקת חשמל. לא חשמל ממש, כמובן. אבל אותה תוצאה, אי אפשר לראות כלום. מה קרה?
רוח קרה. רוח חזקה, שהחלה מנשבת, אף שקודם היו השמיים נקיים מכל ענן, כיבתה את הנר הדולק. להדליק אותו שוב? אין טעם.
הרוח תכבה את האש שנית.  העצב והצער, הכעס והייאוש ניסו שוב להיכנס אל תוך ליבו של הצדיק. עכשיו זו לא תהיה בעיה!
הרי הצדיק אינו יכול עוד ללמוד. מה יכול להיות מצער מזה? ניסו אך ללא הועיל. צער? על מה?! ייאוש? מדוע? הרי כל מה שה' עושה הכל לטובה.
רבי עקיבא אפילו לא חשב פעמיים. אם זה מה שה' רוצה –  הרי זה ודאי לטובה, ולכן בלי טיפה של צער, פנה הצדיק לישון בקרחת היער.
רבי עקיבא כמעט נרדם בשלווה, שפתיו לוחשות את המילים "הכל הכל לטובה", ופתאום יללה!  חתול שחור יצא מתוך השחור,
תפס את התרנגול המסכן וברגע אחד טרף אותו. כעת אין לצדיק תרנגול. איך יקום לתיקון חצות, איך? העצב והצער, ובעיקר הייאוש,
התקוטטו ביניהם מי יכנס ראשון לליבו של הצדיק, אך ללא תועלת. כולם נשארו בחוץ.   הרי אין מקום לעצב, לצער או לייאוש כשיודעים
בצורה ברורה שאם נטרף התרנגול והנר כבה –  הרי שכל זה הוא בלי ספק לטובה. רבי עקיבא אפילו לא חשב לרגע אחרת, מה שהיה ברורהוא שהשעה מאוחרת,
ומחר עוד מצפה דרך ארוכה, לכן רבי עקיבא בשנה כמעט שקע.
רק כמעט. כי בינתיים, בלי שהצדיק ידע דבר, יתקרב בשקט בשקט אריה אימתני אל קרחת היער שבה שהה. רק כשהיה אריה קרוב ממש, הוא שאג שאגה אדירה,
תפס את החמור האומלל בשיניו וטרף אותו. ממש כך. עכשיו אין לצדיק חמור. איך יוכל להמשיך בדרך? כיצד יגיע למחוז חפצו?
כעת רגישות הצער ממש חגגו. הרי עכשיו לא תהיה לצדיק ברירה, מול כזו צרה, הוא יהיה מוכרח להוציא לפחות אנחה אחת מרה. אבל לא. ממש לא. אפילו נטרפו
התרנגול והחמור, גם אם הנר כבה,  שעושה ה' -הכל לטובה!  ורבי עקיבא, סוף סוף, נרדם בשלווה.
לא זמן רב הוא ישן. קולות בכי וצעקות בהלה שנשמעו מרחוק העירו את רבי עקיבא משנתו הערבה. מה קורה כאן? מאיפה הקולות באים? האם לא מן הכפר הסמוך, הכפר של הרשעים?
רבי עקיבא טיפס בזריזות על העץ,  מבין הענפים  ומה שהוא ראה משם – שבר את ליבו.
שיירה ארוכה של גברים, נשים וילדים, קשורים בשלשלאות זה אל זה, צועקים ומייללים. ולפניהם, ומאחוריהם, ובכל הצדדים – מכה בהם בשוטים חבורה אכזרית של שודדים.
רבי עקיבא ריחם עליהם בכל ליבו הטהור.  אפילו שהם עצמם התנהגו אליו שעות ספורות באכזריות לא פחותה. הם עצמם! לפני שעות ספורות! הו! ה' אלוקים!
אתם מבינים כעת, ילדים, את גודל הנס?  כמה טוב שהרשעים לא נתנו לצדיק להיכנס!     הרי אם היו אנשי הכפר מכניסים אותו אל אחד הבתים, הוא היה  –
רבי עקיבא בעצמו, מוכה כעת בשוטים! אוי, לא!
כזו התרחשות אי אפשר לדמיין, וגם אין זמן. כי בינתיים הובילו השודדים את אנשי הכפר אל תוך היער. הם עברו ממש מתחת לעץ שרבי עקיבא טיפס עליו.
אוי, לא! תארו לכם שהחמור או התרנגולת היו משמיעים את קולם! הרי השודדים היו לוקחים את הצדיק עם

הפוסט חיזק אותך? תפיץ הלאה לזיכוי הרבים!

תגובות (נא לשמור על שיח נקי ומכובד)

כתבות שאולי פספסתם!

שלל סרטונים

הפיצו למשפחה והחברים
VOD

חדש ב-VOD:

המאמר חיזק אותך? תפיץ הלאה לזיכוי הרבים!

"יש קונה עולמו – בשעה אחת ויש קונה עולמו בקליק אחד" 

הפיצו לקירוב הגאולה.

לשיחה לחץ כאן
היי, במה אפשר לעזור?
להתענג באהבתך
שלום 👋
לכל שאלה או בקשה אנחנו כאן!